PROFILPELAJAR.COM

פרדריק הרביעי, מלך דנמרק
Frederik IV
לידה	11 באוקטובר 1671; קופנהגן, דנמרק
פטירה	12 באוקטובר 1730 (בגיל 59); אודנסה, דנמרק
מדינה	דנמרק-נורווגיה
מקום קבורה	קתדרלת רוסקילדה, דנמרק
בת זוג	לואיזה ממקלנבורג-גיסטרו ; אליזבת הלן פון וירג ; אנה סופיה רבנטלאו
שושלת בית אולדנבורג
אב	כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק
אם	שרלוטה אמליה מהסן-קאסל
צאצאים	כריסטיאן ; שרלוט אמיליה ; ו-7 ילדים שמתו בינקותם
	25 באוגוסט 1699 – 12 באוקטובר 1730; (31 שנים)
	→ כריסטיאן החמישי כריסטיאן השישי ←
פרסים והוקרה
	אביר מסדר הפיל (11 באוקטובר 1671); עיטור אנדריי הקדוש; אביר במסדר אלכסנדר נבסקי ;
חתימה

פרדריק הרביעי, מלך דנמרק (בדנית ובנורווגית: Frederik IV; ‏11 באוקטובר 1671 – 12 באוקטובר 1730) היה מלך דנמרק-נורווגיה מ-1699 ועד מותו. פרדריק היה בנם של כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק ושל רעייתו, שרלוטה אמליה מהסן-קאסל.

ראשית חייו

כנסיך הכתר, הרחיב פרדריק את השכלתו בטיול באירופה, שאותו הוביל מנהל משק הבית שלו, דיטלב וויב. הוא התרשם במיוחד מהאדריכלות באיטליה ובשובו לדנמרק, הוא ביקש את רשותו של אביו לבנות ארמון קיץ בסולברג, כפי שהייתה אז ידועה גבעת ולבי ובהמשך נבנה עליה ארמון פרדריקסבורג. הבניין בן הקומה האחת, שתוכנן כלל הנראה על ידי ארנסט ברנדנבורגר, הושלם ב-1703.

לפרדריק הותר לבחור את אשתו לעתיד מקרב מספר בנות לבתי מלוכה פרוטסטנטיים בצפון גרמניה. ב-1695, הוא ערך ביקור בחצרו של גוסטב אדולף, דוכס מקלנבורג-גיסטרו. אך ביקורו שם, נקטע בטרם עת כאשר הגיעה ההודעה מחלתו הקשה של אחיו כריסטיאן (למעשה, כאשר הגיעה הידיעה לפרדריק, אחיו כבר לא היה בין החיים). בהמשך שב פרדריק לגיסטרו, שם הוא בחר את הבכירה ביותר מבין הנסיכות שעדיין לא נישאו. ב-5 בדצמבר 1695 הוא נשא לאישה בטירת קופנהגן את לואיזה ממקלנבורג-גיסטרו, שבעצמה הייתה נכדת-נכדתו של פרדריק השני, מלך דנמרק. הזוג הוכתר כמלך ומלכת דנמרק-נורווגיה ב-25 באוגוסט 1699 בקפלת פרדריקסבורג.

מלך

מדיניות הפנים

הרפורמה החשובה ביותר של פרדריק בתחום מדיניות הפנים, היה ביטולו ב-1702 של משטר הצמיתות (בדנית: vornedskab) שהיה מנת חלקם של איכרי זילנד החל מסוף ימי הביניים. מאמציו היו לרוב לשווא בשל הנהגתו ב-1733 של מוסד ה-Stavnsbånd שאילץ גברים בגילאים 18–36 להתגורר ולעבוד במקום לידתם.

עם תום עידן המלחמות בדנמרק שגשגו בה המסחר והתרבות. התיאטרון הדני הראשון, תיאטרון לילי גרונגדה, הוקם והמחזאי הידוע לודוויג הולברג החל את הקריירה שלו. באותה תקופה החל תהליך ההתיישבות בגרינלנד על ידי המיסיונר האנס אגדה. מבחינה פוליטית עמדה תקופה זו בסימן הקשר של המלך לקרובי משפחתו בהולשטיין והרחבת החשדנות כלפי האצולה הוותיקה בדנמרק.

במהלך תקופת מלכותו של פרדריק, הוכתה קופנהגן על ידי שני אסונות: מגפת דבר ב-1711 ושריפה באוקטובר 1728, שהחריבה את רובו של הרובע הימיביניימי של הבירה. למרות שהמלך שוכנע על ידי אולה רמר להנהיג את הלוח הגרגוריאני בדנמרק ובנורווגיה ב-1700, היו התצפיות והחישובים של האסטרונומים בין האוצרות שאבדו בשריפה.

לפרדריק, כמי שביקר פעמיים באיטליה, היו שני ארמונות שנבנו בסגנון בארוק איטלקי: ארמון פרדריקסבורג שהורחב במהלך תקופת מלכותו, כאשר הוא הוסב להיות בניין בעל שלוש קומות בצורת H והושלם ב-1709 על ידי יוהאן קונרד ארנסט, שנתן לארמון את מראהו האיטלקי האמיתי בסגנון הבארוק, וארמון פרדנסבורג (ארמון השלום). שני הארמונות הללו נחשבו כאנדרטאות לסיום המלחמה הצפונית הגדולה. פרדריק הרביעי קיים מפגשים שבועיים עם הקהל הרחב שיכול היה להיות נוכח בהם ולהגיש מכתבי תלונה או הצעות.

המסע לאיטליה

לפרדריק הרביעי מקום של כבוד בהיסטוריה החברתית של העיר ונציה, בשל הביקור שהוא ערך שם בחורף 1708 – 1709. הוא שהה בעיר כשאתו פמליה של לפחות 70 איש. באופן רשמי הוא הגיע לעיר בעילום שם תחת התואר רוזן אולדנבורג, לא כדי לא להתפרסם, אלא כדי להימנע מהגינונים המלכותיים המסורבלים. בתשעת השבועות בהם שהה פרדריק בעיר, הוא היה אורח קבוע באופרות ובהצגות ורכש מוצרי זכוכית ונציאנית רבים. במהלך הביקור בבית הנשק של ונציה, הוא קיבל מתנה יוקרתית: שני תותחים גדולים ומרגמה אחת. לכבודו של פרדריק נערכה תחרות שיט בתעלה הגדולה והיא הונצחה כציור מאת לוקה קרלבבי. החורף באותה שנה היה קר במיוחד, עד כי מימי לגונת ונציה קפאו ותושבי העיר היו מסוגלים ללכת על פני שכבת הקרח מהעיר אל היבשה. בוונציה התבדחו שמלך דנמרק הביא את החורף הקר אתו. פרדריק גם ביקר אצל הדוכסית הגדולה ויולנטה ביאטריס מבוואריה בחצר בית מדיצ'י, שם סירב המלך בזלזול לצאת מהחדר כאשר הדוכסית החליפה את בגדיה. בשובו לארצו הוביל פרדריק משא ומתן עם אוגוסטוס, הנסיך הבוחר של סקסוניה ועם פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה, בנוגע לתוכניות למלחמה כנגד שוודיה.

יחסי חוץ

במשך רוב תקופת מלכותו של פרדריק הרביעי, הייתה דנמרק מעורבת במלחמה הצפונית הגדולה נגד שוודיה. למרות החתימה על שלום דרוונדל ב-1700, התחוללה עד מהרה פלישה שוודית ונוצרו איומים מהמעצמות הימיות של מערב אירופה. ב-1709, נכנסה דנמרק שוב למלחמה, כשהיא מעודדת מהתבוסה השוודית בפולטבה. פרדריק פיקד אישית על הכוחות הדנים בקרב גדבוש ב-1712. למרות שדנמרק הייתה בצד המנצח, לא עלה בידה לכבוש מחדש את נחלותיה שאבדו לה במערב שוודיה. התוצאה החשובה ביותר של המלחמה היה חורבנה של דוכסות הולשטיין הפרו-שוודית ובכך הושגה מחדש השליטה הדנית בשלזוויג-הולשטיין.

בין השנים 1703 – 1711 שלח פרדריק יחידות צבא להונגריה והעניק סיוע לאוסטריה ב"מלחמת העצמאות" של ראקוצי. הרגימנטים הדנים לחמו כנגד צבאו של ראקוצי וכנגד חיילות הסיוע הצרפתיים בקרב סיבו.

רוב ימי חייו של פרדריק עברו במאבקים כנגד קרובי משפחתו. שניים מבני דודיו, קרל השנים עשר, מלך שוודיה ופרידריך הרביעי, דוכס הולשטיין-גוטורפ (שלושתם היו נכדיו של פרדריק השלישי, מלך דנמרק), ניהלו מלחמה במשותף כנגד אביו. בתחילה הובס פרדריק על ידי השוודים ואולץ להכיר בעצמאותה של הולשטיין-גוטורפ. בסופו של דבר הצליח פרדריק ב-1713 לגרש את דוכס הולשטיין-גוטורפ הבא, קרל פרידריך, אל מחוץ לשלזוויג והצליח להימנע מנקמתה של חותנתו של קרל פרדריך, יקטרינה הראשונה, קיסרית רוסיה.

שנותיו האחרונות

החל מ-1721 היו חייו של פרדריק עם אנה מאושרים. עם זאת, בשנות חייו האחרונות התרופפה בריאותו והוא סבל מבצקות ומתוצאות של תאונת התפוצצות בבית יציקה לתותחים בקופנהגן. הוא גם שקע בצער שגרם לו לאדיקות דתית. אופי זה של אמונה הפך להיות שכיח בתקופת מלכותו של בנו. בשנותיו האחרונות ביקש פרדריק מבנו שיבטיח לו כי יגן על המלכה אנה סופיה. למרות חולשתו שהלכה והתגברה, הוא יצא ב-1730 למסע לגיוס אנשים לצבא. הוא הגיע לגוטרופ, אך שב על עקבותיו ובהגיעו לאודנסה מת, כשהוא חרד לעתידה של רעייתו. פרדריק הרביעי נקבר בקתדרלת רוסקילדה.

משפחתו וצאצאיו

פרדריק נחשב לאדם אחראי וחרוץ ולעיתים קרובות כאינטליגנטי ביותר מבין המונרכים האבסולוטים של דנמרק. הוא הצליח להיות בלתי תלוי בשריו. למרות חוסר העניין שלו בידע אקדמי, הוא היה פטרון של תחומי התרבות, בעיקר של האומנויות והאדריכלות. חולשתו העיקרית הייתה ככל הנראה רדיפה אחר תענוגות ואחרי נשים, שלעיתים הסיחו את דעתו. למעט פרדריק השביעי שמלך אחריו, הוא היה המלך הדני האחרון שנישא בנישואים מורגנטיים.

מבלי להתגרש מאשתו הראשונה, לואיזה ממקלנבורג-גיסטרו, הוא נשא ב-1703 לאישה את אליזבת הלן פון וירג. לאחר מותה של אליזבת, הוא החל ברומן עם בת הלוויה שלה, שרלוט הלן פון שנידל, למרות שמאוחר יותר הוא איבד את העניין בה. פרדריק התאהב ברוזנת בת ה-19, אנה סופיה רבנטלאו, שאותה הוא לקח לאחר שאמה סירבה להפוך את בתה הצעירה לפילגש המלכותית. פרדריק ראה לראשונה את העלמה הצעירה, בתו של מי שהיה אז ראש הממשלה, בנשף מסיכות שהתקיים ב-1711 בטירת קולדינגהואס, שם התגוררה המשפחה המלכותית באופן זמני עקב המגפה שהשתוללה בקופנהגן. השניים נישאו באופן חשאי ב-26 ביוני 1712. באותה עת הוא העניק לה את התואר "דוכסית שלזוויג". שלושה שבועות לאחר מותה של המלכה לואיזה ב-4 באפריל 1721, נתן פרדריק תוקף חוקי לעם אנה סופיה באמצעות עריכת טקס נישואין נוסף, והפעם הוא העניק לה את התואר מלכה והיא הייתה היחידה שנישאה למלך דני כל שהוא, שירש את כתרו מתוקף ירושה ושלא נולדה כנסיכה. לשניהם הייתה זו ללא ספק הקלה לשים קץ למערכת יחסים ששניהם ראו כחטא.

מתוך תשעת הילדים שנולדו לפרדריק מכל שלוש נשותיו, רק שניים הגיעו לבגרות, מי שלימים יהיה המלך כריסטיאן השישי והנסיכה שרלוט אמיליה, שניהם נולדו מנישואיו הראשונים של אביהם. כל הילדים שנחשבו לממזרים לא חיו יותר משנה אחת ומנקודת מבטם של אנשי האצולה והכמורה, זה נחשב לעונש משמיים.