הפצצות הפשוטות, המכונות פצצת שימוש כללי (ש"כ) או "פצצות ברזל", אינן בעלות יכולת הנחיה או יכולת תמרון. טרם המצאת מחשבי ההפצצה, היה זה תפקידו של המטילן או הטייס לשחרר את הפצצות ברגע הנכון, על מנת לפגוע במטרה. עם התקדמות המחשבים (בשנות ה-60 של המאה ה-20) ההטלה מתבצעת אוטומטית על ידי מחשב ההפצצה ברגע הנכון, תוך הכללת משתנים רבים – מהירות המטוס, זווית צלילתו, משקל הפצצות וגורמים נוספים.
פצצת דלק-אוויר (חימוש תרמובּארי) מפזרת באוויר ענן של דלק כך שהחמצן שבאוויר המעורב בדלק הופך לנפיץ. לאחר פיזור הענן, הפצצה מדליקה את ענן תערובת הדלק־אוויר ועל ידי כך מתרחש פיצוץ עוצמתי. הפיצוץ יוצר גל הדף בטמפרטורה ולחץ גבוהים שנכנס גם מאחרי מחסות. לאחר הפיצוץ מתכלה החמצן בסביבה הקרובה ונוצר נזק משני שהוא חנק. פצצה זו יעילה במיוחד נגד בני אדם.
פצצות חכמות
"פצצה חכמה" היא פצצה מונחית שמותקנת עליה ערכת ניווט והנחיה (או שמובנית מראש כ"מערכת פצצה מונחית") להשגת יכולת תמרון של הפצצה למטרתה. אמנם מדובר במנגנון הדומה למנגנון המשמש בטיל, אך ללא הנעה עצמית. יכולת התמרון אל המטרה, מוגבלת בהשוואה לטילים. תנועת התמרון של פצצות חכמות מכונה "דאייה" או "גלישה", והיא מבוצעת באמצעות כנפיים מתקפלות וסנפירים שונים.
פצצות רבות עוצמה
הפצצה רבת העוצמה ביותר (שאינה גרעינית) היא הפצצה הרוסית "אבי כל הפצצות" (Father of all bombs), השקולה ל-44 טוןTNT. אחריה באה הפצצה האמריקאיתMOAB, שפירושה Massive Ordnance Air Blast ("חימוש נפיץ אווירי מסיבי"). היא שקולה ל-11 טון TNT. בפי חייליארצות הברית היא ידועה גם בשם "Mother of all bombs".