הפנטזיה מס. 4 בדו מינור K 475 היא פנטזיה לפסנתר סולו, שנכתבה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט ב-20 במאי1785 בווינה והוקדשה לתלמידתו, תרזה פון טראטנר.
הפנטזיה פורסמה באותה שנה על ידי המוציא לאור העיקרי של מוצרט בווינה, ארטאריה. היא הופיעה כאופוס 11 יחד עם הסונטה מס. 14 K 457, שנכתבה לפניה, ונחשבת להמשכה הלוגי. נראה שבמכתב שאבד רמז המלחין שראה בפנטזיה מעין פרולוג לסונטה מס. 14. שתי היצירות קשורות ביניהן לא רק בטונליות שלהן אלא גם באווירה, על אי השקט והסבל המורגשים בה.
להבדיל מיצירות קודמות של המלחין, פנטזיה זאת נכתבה מלכתחילה לפסנתר ולא לצ'מבלו ועל כן צליליה נשמעים כספציפיים לפסנתר. מוצרט מנצל את יכולות הגוון של הכלי ומכניס ליצירה אפקטים כרומטיים מיוחדים.
היסטוריה
תרזה פון טראטנר הייתה תלמידתו של מוצרט החל מדצמבר 1781. בעלה היה מוציא לאור ובינואר–ספטמבר 1784 היה בעל דירה שאותה השכיר למלחין בבניין הקרוי טראטנרהוף ברחוב גראבן בווינה (לימים הבית 591–596, שנהרס בשנת 1911) . בני הזוג טראטנר היו הסנדקים של ארבעת ילדיו של מוצרט.
מבנה
היצירה כוללת חמישה חלקים – במקצבים איטיים ומהירים לסירוגין: אדאג'ו, אלגרו, אנדנטינו, פיו אלגרו ואדאג'ו=טמפו פרימה ("מקצב כמו בהתחלה"). יש לה מהלך מעגלי. המוטיב ההתחלתי (adagio) בדו מינור מתבסס על האקורד היסודי ומזכיר את הנושא מן ה"קיריה" שבמיסה סולמניס בדו מינור K 139 שהלחין מוצרט כשהיה בן 12 וממשיך אל נושאים שהטונליות שלהם מתרחקת כל הזמן מזו שבבסיס כדי להתעכב אחר כך בקטע לירי ארוך ברה מז'ור. אחר כך בא קטע allegro בעל טונים דרמטיים (מלה מינור דרך סול מינור, פה מז'ור עד לפה מינור) וקטע andantino בעל מקצב לירי וקודר בסי במול מז'ור עם שינויים מפתיעים בדינמיקה. הקטע più allegro ברה מינור, ממשיך בחומר שבאנדנטינו, אולם באווירה שונה, עם משפטים קצרים ושבורים המובילים אל ה-adagio השני. כאן חוזר החומר ההתחלתי עם הרמוניות המעניקים לקטע טונים קודרים. כשנראה שהמהלך מסתיים בהשלמה מופיעה התפרצות סופית הדוחה את פתרון המתחים (אולי לקראת ההמשך בסונטה)
משך היצירה: כ-12 דקות.
בדומה ליצירות רבות לפסנתר הפנטזיה בדו מינור היא מאוד תובענית. בה מצאה ביטוי "היכולת הגאונית לאלתור של מוצרט, מחוזקת גם על ידי שפה מוזיקלית חופשית ונועזת כאחד"[1] .