פנחס שיפְמן (בן-סירה) (נכתב גם שיפמאן; י"ד בתשרי (ערב סוכות) תרל"ד, 1873 – 5 במאי 1945) היה מחנך עברי והוגה דעות ציוני ברוסיה ובארץ ישראל. מחבר המקראה הפופולרית "ביכורים" (תרע"א).

פנחס בן סטסיה לבית גרצוק ואלחנן שיפמן נולד בערב סוכות תרל"ד-1873 בעיירה יֶלסק (אנ') שבפלך מינסק של רוסיה (רוסיה הלבנה). עד גיל 12 קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר", ואחר-כך למד בישיבות ליטא מינסק, וילנה ומיכאלישוק. לאחר מכן השתלם בהוראה וחינוך ובספרות העברית החדשה. בגיל 19 החל לעסוק בהוראה, תחילה כמלמד ב"חדר", ומשנת תרנ"ה ב"חדרים מתוקנים" בבראילוב שבפודוליה ואחר כך בבאסאווה שבפלך קייב. בשנת 1896 נישא לגיני צודנובסקי מקנייב.

בקיץ תרס"ג-1903 ייסד הרב יצחק יעקב ריינס בלידא את ישיבת לידא, שנוסף על לימודי גמרא ופוסקים כללה גם לימודי עברית, היסטוריה של עם ישראל, ספרות יהודית ואף לימודי חול, ושיפמן הצטרף לסגל הישיבה כמורה ללשון, תנ"ך וספרות עברית. הוא התחבב על כך על תלמידיו, עד שכאשר הוצע לו לעבור להורות בישיבתו של חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") באודסה, התעקשו תלמידיו והרב ריינס שיישאר בלידא. בהמשך לימד בגימנסיות יהודיות בעיר וילנה. בשנת תרס"ז-1907 היה ממייסדי "אגודת המורים והמלמדים" ברוסיה. כמו כן ערך את הביטאון העברי "קול המורה", שנדפס בקייב.

שיפמן הביא את בנו הבכור יעקב כתלמיד לישיבת לידא. בשנת 1913 שלח אותו לארץ ישראל כדי ללמוד בגימנסיה הרצליה, ועמד לעלות לארץ ישראל בעצמו עם משפחתו, אך התעכב בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשנת תרע"ה-1915, עם התקרבות החזית לאזור וילנה במלחמת העולם הראשונה, נדד מזרחה ליקטרינוסלב ולימד שם בגימנסיות העבריות. לציונות נמשך מנעוריו, והצטרף לתנועה באופן רשמי בשנת תר"ס. בעת שבתו ביקטרינוסלב כיהן כחמש שנים (תרע"ה–תר"פ) כמזכיר האזור מטעם התנועה הציונית. בראשית שנות ה-20 עבר למדינה הפולנית שקמה אז, ובשנים תרפ"ג–תרפ"ד (1923–1924) כיהן כמפקח על בתי הספר של רשת החינוך העברי הציונית "תרבות" בבירה ורשה. לצד עבודתו החינוכית והציונית שלח ידו גם בעבודה ציבורית בעניינים סוציאליים, כגון ארגון עובדים ובעלי מלאכה וייסוד אגודות עזרה.

בשנת תרפ"ו-1926 עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב בתל אביב, ברחוב החשמונאים 51 פינת שדרות רוטשילד. עם עלייתו החל לעסוק בהוראה בתל אביב, תחילה בבית הספר תחכמוני, ואחר-כך בגימנסיה לבנות "תלפיות". בנוסף הורה בבית המדרש למורות של "המזרחי" בתל אביב. היה בידידות קרובה עם סופרים ומשוררים בולטים בתל אביב, בהם חיים נחמן ביאליק וש. בן-ציון.

מספר חודשים לפני מותו עִברת יחד עם בניו את שם משפחתו ל"בן-סירה" (פירוש השם "שיפְמן" הוא 'ספן').
פנחס שיפמן (בן-סירה) נפטר בדירתו בשנת 1945 לאחר מחלה קצרה, בגיל 71. נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב (כעבור אחת עשרה שנה נקבר לידו המשורר דוד שמעוני).

שיפמן היה אב לשישה: יעקב בן-סירה, מהנדס ומתכנן ערים, מהנדס העיר תל אביב בשנים 1929–1950; ד"ר שרה שיפמן, מורה להיסטוריה בסמינר למורים לוינסקי; אהרן; אלחנן; רחל קוצינסקי; ורבקה, אשת הסופר יוסף אריכא. בין צאצאיו נכדו הבכור הפיזיקאי ד"ר משה בן-סירה שנהרג במלחמת ששת הימים, ונכדיו פרופ' יצחק בן-סירה, ד"ר יחזקאל בן-סירה, הסופר והאמן עמוס אריכא, ואחד מניניו הוא תא"ל ניצן בן-סירה מחיל האוויר.

במקביל לעבודתו החינוכית, שנמשכה 52 שנה, פרסם שיפמן מאמרים רבים בנושאי חינוך ומקראות ספרותיות עבריות. בשנת תרס"ב-1902 הופיע מאמרו הראשון, בכתב העת העברי "השילוח". במרוצת חייו פרסם יותר מ-400 מאמרים ביותר מ-50 עיתונים, כתבי עת וקבצים שונים. בארץ, מיום הופעתו של העיתון "הצופה" הִרבה להשתתף בו בחלק הספרות-עיוני. כתב בעיקר בענייני חינוך, אך פרסם מאמרים רבים גם בסוגיות תרבות והלאום.

בשבתו בלידא פרסם את ספרו הראשון, "אכסניא של תורה", קובץ מאמרים בנושא הישיבות (תר"ע). כעבור שנה, בשנת תרע"א, פרסם את המקראה העברית "ביכורים", שבא הביא מן הספרות העברית. המקראה, שנועדה לכיתות העליונות (מקביל לחטיבת-ביניים–תיכון), זכתה לתפוצה נרחבת, ובכחמש-עשרה השנה הבאות ראתה אור בעוד עשר הוצאות ומהדורות מורחבות ומתוקנות. בשבתו בתל אביב פרסם בשנת תרצ"ו את המקראה הספרותית לכיתות העליונות "תרומות", בשלושה כרכים, שהייתה כעין המשך ל"ביכורים".

לרגל יובל השלושים לעבודתו החינוכית החלו להתפרסם מבחר כתביו.^[1] בשנים תרצ"ד–1938 הופיעו בא"י שטיבל מבחר מאמריו "תרבות וחינוך", בשני כרכים. בשנת תש"א הופיע בהוצאת הספרים הארץ-ישראלית כרך ג של מבחר כתביו, "החינוך הלאומי", ובשנת תש"ח, לאחר מותו, הופיע באמנות בסיוע מוסד הרב קוק, הכרך הרביעי, "בית היוצר", שערך מרדכי ליפסון, בתוספת רשימה ביוגרפית מאת דב סדן.

בשנת תשכ"א–1961, במלאת 15 שנה לפטירתו, ראה אור קובץ מאמריו "פרקים בחינוך" שערך חתנו יוסף אריכא, ואשר נועד להציג את עיקרי משנתו החינוכית.

• אכסניא של תורה: קבץ מאמרים ע"ד הישיבות, לידא: זעלדאוויץ, תר"ע.
• מסרת התרבות, יקטרינוסלב: ההסתדרות הציונית, [תרע"ח?]. (ספרון)
• היסוד הדתי בחנוך, ורשה: הוצאת קופת רבי עקיבא על יד ההסתדרות מזרחי בפולין, 1918. (ספרון)

• תרבות וחִנוך, 2 כרכים, תל אביב: א"י שטיבל, תרצ"ד–1938. (התוכן: כרך א: מסכת חנוך, כרך ב: פרקי חנוך)
• החנוך הלאומי, ירושלים: הוצאת הספרים הארץ-ישראלית, תש"א. (כרך ג של מבחר כתביו)
• בית היוצר; עורך: מרדכי ליפסון, קורות חייו של המחבר מאת דב שטוק, תל אביב: אמנות; בסיוע מוסד הרב קוק, תש"ח.^[2] (כרך ד של מבחר כתביו) (קובץ מאמרים מעזבונו)
• פרקים בחינוך; בחר וכינס: יוסף אריכא, תל אביב: א’ ציוני, תשכ"א 1961.^[3]

• בִּכורים: חריסטומטיה ספרותית-חנוכית למקרא ולמוד בשביל בני הנעורים, נועדה למחלקות העליונות שבבתי הספר והחדרים, וילנה: רוזנקרנץ, תרע"א. (מקראה לכיתות העליונות) (ראתה אור בעשר הוצאות ומהדורות נוספות, עם מילואים ותיקונים, עד אמצע שנות ה-20)
• תרומות: סדור לספרות יפה ועיונית: בשביל המחלקות העליונות בבתי-הספר העממיים ובשביל המחלקות התיכוניות בבתי-הספר התיכונים, 3 כרכים, תל אביב: אמנות, תרצ"ו.

• דב שטוק [סדן], 'קורות חייו של המחבר', בתוך: שיפמן בן סירה, בית היוצר (תש"ח).
• יעקב בן-סירה, 'יד אבא', בתוך: שיפמן בן סירה, בית היוצר (תש"ח), עמ' 5–6. (דברים לזכרו)
• נחום חיניץ, 'פנחס שיפמן – בן-סירה', בספרו: במחיצת אישים דגולים: מביאליק עד איינשטיין, תל אביב: חן, תשל"ב 1971, עמ' 161–165.
• דב רפל, 'מ"מבחר הספרות" דרך "ביכורים" ל"תרומות": 40 שנה למותו של פנחס שיפמן-בן-סירה', עיונים בחינוך (כתב עת למחקר בחינוך) 43–44 (1986), 99–101.
• יחזקאל בן-סירה, 'מקראות פנחס', דור לדור (קבצים לחקר תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות) 41 (2012), 13–19.
• אוהד דוד, 'לאומיות וחינוך לאומי בהגותו ובפועלו של פנחס שיפמן בן-סירה', דור לדור 41 (2012), 22–27.

• רשימת הפרסומים של פנחס שיפמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "פנחס שיפמן (בן-סירה)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 499
• פנחס שיפמן, דבר, 6 במאי 1945
• ר' פנחס שיפמאן, ז"ל, הצופה, 6 במאי 1945
• פנחס שיפמן, משמר, 6 במאי 1945
• אבל ר' פנחס שיפמן ז"ל, הצופה, 8 במאי 1945
• דלי"ת, אדם ביקר (שבעה למות ר' פנחס שיפמן ז"ל), הצופה, 11 במאי 1945
• א. אורינובסקי, לדמותו של פנחס שיפמן ז"ל (שבעה למותו), דבר, 13 במאי 1945
• נתן גרינבלאט, פנחס שיפמן בן סירה ז"ל (במלאת שנה למותו), דבר, 23 במאי 1946
• נחום חיניץ, לדמותו של ר' פנחס שיפמאן בן-סירה ז"ל, דבר, 15 במאי 1950 (במלאת חמש שנים למותו)
• יוסף אריכא, המחנך פנחס שיפמן בן-סירה (במלאת כ"ה לפטירתו, כ"ב אייר, תש"ה), דבר, 29 במאי 1970
• פנחס שיפמן (1873-1945), דף שער בספרייה הלאומית
• פנחס שיפמן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה