נשים אמניות היו נדירות ביותר בתקופת הרנסאנס. ההכשרה של אמנים באותה תקופה הייתה כשוליות בסדנאות. אבל לפי מנהגי התקופה נשים לא יכלו להתקבל לסדנאות אלו, משום שהדבר היה עלול לפגוע בצניעותן. לעומת זאת דווקא מנזרי הנשים של אותה תקופה, בהיותם קהילות נשים סגורות, "מוגנות מהסכנות לתומתן", אפשרו לנשים התפתחות בתחום היצירה הן בספרות והן באמנות הפלסטית
[1]. המנזר שאליו השתייכה פלאוטינלה נוהל על ידי נזירים דומיניקנים ובראשם ג'ירולמו סבונרולה. סבונרולה קידם את הרעיון של ציור יצירות דתיות על ידי נשים וכך הפך המנזר למרכז של נזירות-ציירות. ג'ורג'ו וזארי בספרו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" מציין כציירות נזירות, בנוסף לפלאוטינלה, את אנטוניה אוצ'לו (בתו של הצייר פאולו אוצ'לו. הנזיר הדומיניקני סרפינו רצי (אנ') בספרו על אותו מנזר הזכיר עוד נזירות-ציירות שפעלו שם: אגטה טרבלסי, דיוניסיה ניקוליני, פרודנצה קמבי, מרינה רוג'ירי (אנ') ומריה אנגליקה רצי (אנ').
קורות חייה
נולדה בסוף שנת 1524 למשפחה פלורנטינית אמידה. היא הוטבלה ב-29 בינואר1529 בשם פוליסנה מרגריטה (Pulisena Margherita). אביה, פיירו דה לוקה נלי, היה סוחר אריגים.
כשהייתה נערה נפטרה אמא ואביה נישא בשנית. לאחר מכן, בגיל 14, הפכה לנזירה ושינתה את שמה לפלאוטילה. היא הצטרפה למנזר הדומיניקני ע"ש סנטה קתרינה מסיינה. במהלך חייה אף שימשה שלוש פעמים בתפקיד אם המנזר.
במנזר פיתחה את כישרון הציור שלה. היא גם הקימה סדנה שאיפשרה לנזירות נוספות להכשיר עצמן כציירות. העבודות שלה ושל תלמידות הסדנה היו פופולריות מאוד בפירנצה וההכנסות ממכירתן תרמו לקיום המנזר[1].
פלאוטילה נשארה במנזר עד מותה ב-1588.
יצירתה
פלאוטינלה הייתה יוצרת פורייה מאוד, ציירה מיניאטורות וגם תמונות גדולות ממדים, כולן יצירות דתיות.
היא הושפעה מעבודותיהם של הציירים-הנזירים פרא ברתולומאו ופרא פאולינו (אנ'), שסקיצות ורישומים שלהם נשמרו במנזר שלה. אוטודידקטית לימדה את עצמה לצייר תוך העתקת סקיצות ורישומים אלו.
כבר וזארי ציין שבציורים שלה מורגשת העובדה שפלאוטילה לא הייתה חשופה לדמויות של גברים, לדעתו לשליחים ב"סעודה האחרונה" שלה היו תווי פנים נשיים. מאידך במחקר החדש מציינים את ההקפדה על הפרטים, למשל בפרטי מזון ב"סעודה האחרונה", ורואים בכך ייחוד של הציור הנשי[2].
"הבשורה", שמן על לוח עץ, 97X72 ס"מ,גלריית אופיצי, פירנצה.
"הקינה על ישו" 539X350 ס"מ[3] הייתה במקור בכנסיית המנזר של סנטה קתרינה מסיינה, שוחזרה ב-2006,[4] נמצאת כיום במוזיאון סאן מרקו (אנ'), פירנצה.
"פנטקוסט", 539X350 ס"מ. הייתה במקור בחדר האוכל של מנזר סנטה קתרינה מסיינה, נמצאת כיום בכנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה.
"הסעודה האחרונה", שמן על בד, אורכה 6.7 מטר. זוהי היצירה היחידה החתומה על ידי פלאוטילה ששרדה. שוקמה לאחרונה, הייתה במקור בחדר האוכל של מנזר סנטה קתרינה מסיינה, נמצאת כיום בכנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה.
למרות שפלאוטילה מוזכרת בספרו של וזארי, לא היה בה עניין במשך הדורות.
רק ב–25 השנים האחרונות נעשו מאמצים לאיתור ולזיהוי יצירותיה ולמחקר ארכיוני על תולדותיה[1]. כחלק ממאמץ זה שוחזרו 20 תמונות שלה. השיא של מאמץ זה הייתה תערוכה מוקדשת לפלאוטילה נלי שהתקיימה בגלריית אופיצי בשנת 2017[5].
