חזון ברנרד הקדוש עם הקדושים בנדיקטוס ויוחנן הקדוש, אלהים האב עם הקדושות מרים המגדלית וקתרינה מסיינה, קינה על מותו של ישו, המשפחה הקדושה עם יוחנן המטביל כתינוק
פרא ברתולומאו
מדינה
רפובליקת פירנצה
מקום מגורים
פירנצה
כינויים נוספים
Bartolomeo della Porta ברתולומאו דלה פורטה Baccio della Porta באצ'ו דלה פורטה bartolomeo di San Marco פרא ברתולומאו די סן מרקו
פרא ברתולומאו (באיטלקית: Fra Bartolommeo - האח (כלומר הנזיר) ברתולומאו, מכונה גם ברתולומאו די פאולו או ברתולומאו די סן מרקו, ושמו בילדותו בפירנצה היה באצ'ו דלה פורטה, באיטלקית: Baccio della Porta, 28 במרץ1472 – 31 באוקטובר1517) היה צייראיטלקי, שפעל בתקופת הרנסאנס והתמחה בתמונות בעלות נושא דתי: ציורי קיר, מזבחים ולפעמים דיוקנאות.
פעל מרבית הזמן בפירנצה עד אמצע שנותיו הארבעים, ואחר כך בערים שונות, כולל רומא. מורו היה קוזימו רוסלי. בסוף המאה ה-15 בהשפעתו של סבונרולה הפך לנזירדומיניקני והתנזר מאמנות למשך כמה שנים.
ב-1504 התבקש לחזור לצייר לטובת המסדר הדומיניקני ופיתח סגנון נשגב של "הרנסאנס הגבוה" (כביטויו של יעקב בורקהרדט), שבא לידי ביטוי בציורו על "חזון ברנרד הקדוש". בציור זה, הנמצא כיום במצב רעוע, "הדמויות והבדים נעים בעדינות מלאכית, שככל הנראה היוו התגלות ממש בעיני רפאל הצעיר"[1]. פרא ברתולומאו התיידד עם רפאל והייתה ביניהם השפעה אמנותית הדדית.
תמונת סבונרולה שצייר נשארה הדיוקן המפורסם ביותר של המטיף הפלורנטיני. פרא ברתולומאו צייר גם בשמן וגם ציורי פרסקו וכמה מרישומי הנופים שיצר היו מהראשונים בסוגם באיטליה.
קורות חיים
ילדות וצעירות
פרא ברתולומאו נולד ביישוב סופיניאנו די פראטו בטוסקנה כבנו של פאולו די יאקופו, עגלון ובעל פרדות. לכן נשא ברתולומאו גם את הכינוי ברתולומאו די פאולו די יאקופו דל פרטורינו ("של פאולו די יאקופו העגלון"). לפעמים מופיעים כמקומות לידתו היישוב סוויניאנו הסמוך או היישוב ויאנו. החל משנת 1478 הם חיו בפירנצה בבית על יד כנסיית סאן פייר גאטוליני והשער שנקרא לפי הכנסייה פורטה סאן פייר גאטוליני. מכאן כינוי נוסף שלו - באצ'ו (שם היפוקוריסטי עבור ברתולומאו) דלה פורטה ("מן השער")
באצ'ו היה אהוב בפירנצה בגלל מידותיו הטובות, חריצותו בעבודה, טבעו הרגוע והנוח לבריות והיותו חדור יראת שמיים, הוא אהב מאוד חיים שקטים, ברח ממזימה ונהנה מאוד מדרשות המטיפים וחיפש תמיד את קרבתם של אנשים מלומדים ומתונים
שמו מוזכר לראשונה בתעודה משנת 1485, יחד עם זה של מורו, קוזימו רוסלי, בנוגע לתשלום ששולם על ידי נזירים מכנסיית סנט אמברוג'ו בפירנצה עבור פרסקו שצויר על ידי קוזימו. ב-1490 או אולי 1494 יחד עם תלמידו, מריוטו אלברטינלי, עזב באצ'ו את הסטודיו כדי להקים סטודיו משלו תוך כדי שיתוף פעולה ארוך ימים, שהופסק זמנית רק בשנת 1493 וחודש בשנה העוקבת.
את המשך התפתחותו האמנותית חייב פרא ברתולומאו במיוחד לעיון בעבודתו של לאונרדו דה וינצ'י.
בשנות ה-1490 החל באצ'ו להיות מוקסם מהטפותיו של ג'ירולמו סבונרולה שהשתלט על השלטון בפירנצה והוקיע במילים קשות כל מה ראה כ"הבלים" ואמנות עכשווית "מושחתת". סבונרולה הטיף לאמנות שתשמש לאיור חזותי של כתבי הקודש על מנת לחנך את אלו שלא היו מסוגלים לקרוא בספר. בהשפעת הוראותיו של סבונרולה שרף ברתולומאו את ציוריו ורישומיו המוקדמים שכללו דמויות בעירום ועסקו בדברי חולין[2].
ב-1498 צייר ברתולומאו את הדיוקן המפורסם של סבונרולה, הנמצא כיום במוזיאון הלאומי במנזר סן מרקו בפירנצה. ב-1500 הזמינו אצלו פרסקו של "יום הדין" עבור בית החולים סנטה מריה נובה, אותו השלימו מריאטו אלברטינלי וג'וליאנו בוג'ארדיני אחרי שבאצ'ו התנזר זמנית מציור.
חייו הבוגרים
כשבשנת 1498 חברי הסיעה הקרויה "הזועמים" (Arrabiati) הסתערו על מנזר סן מרקו כדי לעצור את סבונרולה, ברתולומאו היה בין חמש מאות חסידיו שניסו להגן על בניין.
ברתולומאו קיבל קשה את דבר הדחתו ומותו על המוקד של סבונרולה. בשנת 1500 הוא הפסיק לצייר והחל מ -26 ביולי 1500 חי כנזיר חניך במנזר סן דומניקו בפראטו. ב-1501 הוכר כנזיר דומיניקני ועבר לחיות במנזר סן מרקו בפירנצה. חידש את פעילותו כאמן בשנת 1504, כשתחת השגחת אבי המנזר, סאנטה פאניני (Pagnini) התמנה לראש הסטודיו לאמנות של המקום, משרה אותה מילא פרא אנג'ליקו 50 שנה קודם לכן. באותה שנה החל לצייר את ה"חזון של ברנרד הקדוש" עבור קפלת משפחת ברנרדו ביאנקו בבדיה פיורנטינה. השלים את התמונה ב-1507. כעבור זמן קצר התיידד עם רפאל שביקר בפירנצה. הוא למד מרפאל את אמנות הפרספקטיבה ומיומנויות נוספות בצביעה ובטיפול בביגוד. השפעתו של רפאל בתחומים אלה ניכרת בציוריו שלאחר מכן. השניים נשארו ידידים וכשפרא ברתולומאו ביקר מאוחר יותר ברומא השאיר בידי רפאל שני ציורים בלתי גמורים שאותם השלים ידידו[3].
בתחילת 1508 עבר פרא ברתולומאו לוונציה כדי לצייר את "אלהים האב והקדושות מרים המגדלית וקתרינה מסיינה" לבקשת הדומיניקנים מכנסיית סן פייטרו מרטירה במוראנו, עבודה שהושפעה על ידי אמנות הצבעים הוונציאנית. כשהדומיניקנים לא שילמו לו, הוא לקח את הציור ללוקה, בה ניתן לצפות בו עד היום. באוקטובר 1509, עדיין בלוקה, חידש את הקשר עם הצייר אלברטינלי ושיתף איתו פעולה בשנים 1512-1509, בין השאר, ביצירת תמונת המזבח "המדונה והילד עם הקדושים" עבור קתדרלת לוקה. ב-26 בנובמבר1510 פיירו סודריני הזמין אצלו קטע מזבח עבור אולם המועצה Sala del Consiglio של פירנצה. הוא נמצא כיום במוזיאון סן מרקו בפירנצה. כעבור שנתיים הוא סיים עוד קטע של מזבח עבור קתדרלת בזאנסון בצרפת.
בשנת 1513 נסע פרא ברתולומאו לרומא, וצייר שם את "פטרוס ופאולוס", ציור המוצג בימינו בפינקוטקה של הוותיקן. בשנים הבאות יצר את "הקדוש מרקוס האוונגליסט" שבארמון פיטי בפירנצה ואת הפרסקואים של המנזר הדומיניקני של פיאן די מוניונה, שכונה של פייזולה, מפרברי פירנצה. אחרי תמונה "חגיגת ונוס" עבור הדוכס אלפונסו ד'אסטה מפרארה, שממנה נשארו רק סקיצות, עבודתו האחרונה של פרא ברתולומאו הייתה הפרסקו Noli me tangere, הנמצא גם כן בפיאן די מוניונה.
פרא ברתולומאו הלך לעולמו בפירנצה בשנת 1517 בגיל 44. קיימת ההשערה שהוא מת ממלריה. לדברי וזארי לקה במחלת חום קשה אחרי שאכל כמות גדולה של תאנים.
בהתחלה ציוריו הושפעו על ידי עוזרו של רוסלי, פיירו די קוזימו, על ידי צוותיהם של דומניקו גירלנדאיו ופיליפינו ליפי. אחרי התנזרותו מציור בשנים 1500–1503, נראה כי שינה את השקפתו ושאל מרפאל את ייצוג האור ואת האפקטים להצגת צורות בתנועה.
דמויותיו של פרא ברתולומאו קטנות ולבושות בדרך כלל. תכונות אלה משכו כלפיו ביקורת והוצגו כפגמים. על מנת להוכיח כי סגנונו אינו פועל יוצא של רצון לכוח, יצר הצייר את דמותו המפוארת של "הקדוש מרקוס האוונגליסט" (הנחשבת לאחת ממלאכות המחשבת שלו) ואת דמותו בעירום של סבסטיאן הקדוש. נטען כי האחרונה נראתה מבטאת כל כך חזק את ייסוריו ואת גסיסתו של הקדוש, עד שהיה צורך להסירה מן המקום שבו הוצגה בקפלה של מנזר[4]
הקומפוזיציות של פרא ברתולומאו יוצאות דופן בכושר האמן לערבב בהן אור וצל, בעושרן ובעדינות צבעיהן ובהצגת הבגדים.
לדעת אנדרה שאסטל[5] שייך פרא ברתולומאו לקלאסיציזם מינורי שהתפתח בפירנצה אחרי עזיבתם של לאונרדו, רפאל ומיכלאנג'לו. בעיניו
שילב פרא ברתולומאו את מורשתו של פרוגי'נו, השפעתו של לאונרדו וכמה היבטים של האמנות הוונציאנית בתוך אמנות אקדמית, רצינית מאוד, לפעמים אצילית, אבל מאויימת בשעמום, במיוחד כשהתערב שותפו, אלברטינלי. רישומיו התצטיינו בעדינותם
עם תלמידיו נמנו צ'קינו דל פראטה, גבריאל רוסטיצ'י, רידולפו גירלנדאיו (בנו של דומניקו גירלנדאיו) ופרא פאולו פיסטולזה[6]. השפיע גם על אומנותם של אנדריאה דל סרטו ורפאלו.
מבחר יצירות
הנחתה של מרים - 1508 - שמן על קנווס, נהרס ב-1945 במוזיאון קייזר פרידריך בברלין
תהילת המדונה עם קדושים - 1512, יחד עם אלברטינלי, שמן על קנווס, בקתדרלת בזאנסון
השיחה הקדושה - 1512 - שמן על קנווס
ישו נתמך על ידי שני מלאכים - לערך 1514 - שמן על קנווס, בית וזארי, ארצו
סבסטיאן הקדוש -1515 - שמן על קנווס, האוסף אלאפר, פזנאס, צרפת
„המדונה של הרחמים“, 1515, המוזיאון הלאומי של וילה גווינגי
מונוגרפיות על יצירתו
Fra Bartolommeo - Master Draughtsman of the Renaissance, Chris Fischer, Museum Boymans-Van Beuningen Rotterdam, 1990
Fra Bartolommeo - The Divine Renaissance, Albert J. Elen, Chris Fischer, Museum Boijmans Van Beuningen Rotterdam, 2016
לקריאה נוספת
Ian Chivers Oxford Dictionary of Art and Artists 4th edtion 1990
André Chastel - Cinquecento dans L'Histoire illustrée de la peinture de l'art rupestre à l'art abstrait
1971 Fernand Hazan, Paris מהדורה שלישית (בתרגום לרומנית מאת סורין מרקולסקו, הוצאת Editura Meridiane, București 1973 Istoria ilustrată a picturii ed a III-a עמ' 112 )
