פיפינידים

מדינה	האימפריה הפרנקית
אתניות	פרנקים

הפיפינידים והארנולפינים^[1] (או ארנולפינגים) היו שתי משפחות אצולה פרנקיות מאוסטרזיה במהלך התקופה המרובינגית. הם שלטו בתפקיד המאיורדומוס (ראש הארמון) לאחר שנת 687 ובסופו של דבר החליפו את המרובינגים כמלכי הפרנקים בשנת 751, והקימו את השושלת הקרולינגית.

השמות "פיפיניד" ו"ארנולפינג" הם מוסכמות מודרניות, המשקפות את מוצאן של המשפחות מארנולף ממץ (מת בערך בשנת 640) ופפין (או פיפין) הזקן מלנדן (מת בשנת 640). הישנותו של השם המוביל "פיפין" במשפחה הובילה את המחבר האלמוני של האנלים של מץ (בסביבות שנת 805) לכנות את המשפחה "פיפיניוס" (Pippinios), הכינוי המוקדם ביותר הידוע למשפחה. במובן המחמיר, הפיפינידים הם צאצאיו של פיפין הזקן והארנולפינים הם צאצאיו של ארנולף ממץ. קבוצות אלו חופפות רק דרך נישואיהם של בנו של ארנולף, אנסגיזל, ובתו של פפין, בגה, ובנם, פפין האמצעי מהרסטל וצאצאיו.

המאבקים בין המלכים המרובינגים פגעו במעמדה של המלוכה הפרנקית, החלישו את כוחה, וגרמו לעליית כוחה של האצולה, שצברה בתקופה זאת רכוש רב, בעיקר בקרקעות, ונעשתה מעורבת יותר במינהל הממלכה. משפחת הפיפינידים (והארנולפינים) הייתה אחת ממשפחות האצולה שהתעצמו במהלך המאה ה-7.^[2] פפין הראשון ("הזקן") היה יועץ בכיר של המלכים המרובינגים כלותאר השני ובנו דגוברט הראשון. הוא כיהן במשרת המאיורדומוס (הממונה על הארמון), שהייתה המשרה הבכירה ביותר במינהל המלכותי, והמחזיק בה היה בעל כוח וסמכויות רבות, ולמעשה היה המשנה למלך.^[3] מוצאם של הפיפינידים מאוסטרזיה, כלומר, מחלקה הצפוני-המזרחי של הממלכה הפרנקית בתקופה המרובינגית, שם הם צברו קרקעות רבות והפכו לאחת ממשפחות האצולה החזקות ביותר.^[3] בעקבות ניסיון הפיכה כושל של המאיורדומוס של אוסטרזיה גרימואלד הזקן (בנו של פפין הראשון), שניסה להמליך את בנו כילדברט המאומץ, נפגע מאוד מעמדה של משפחת הפיפינידים.^[3]

פפין האמצעי (השני) הצליח להשיב למשפחתו את מעמד הבכורה באוסטרזיה, ושאף להשתלט גם על מוקד הכוח של מרכז השלטון הפרנקי המרובינגי בסוף המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8 – החצר המלכותית של נויסטריה, כלומר, חלקה הצפוני-מערבי של הממלכה הפרנקית, שמרכזה היה בפריז.^[4] פפין החל לצבור רכוש בנויסטריה, ונקט במדיניות של מתן חסות ותרומות לכנסיות ולמנזרים שם. כך רכש בממלכה זו מעמד ואת אהדת הממסד הכנסייתי.^[5] בשנת 687 הביס פפין את וראטו, המאיורדומוס של נויסטריה, בקרב טרטרי (אנ'), שלאחריו הוא הפך לאציל הפרנקי החזק ביותר בכל חלקי הממלכה המרובינגית. הוא קיבל גם את משרת המאיורדומוס של נויסטריה, ובכך קיבל לידיו את השליטה בחלקים נרחבים של הממלכה הפרנקית. המלך המרובינגי היה חסר כוח ויכולת לפעול ללא שיתוף פעולה עם פפין והאצולה.^[5]

בשנת 714 מת פפין השני, בלא להותיר יורש חוקי. אשתו, פלקטרודיס, סירבה להכיר בזכות הירושה של קרל (מרטל), בנו הלא חוקי מפילגשו. היא אסרה אותו ומינתה את נכדה תיאודואלד למאיורדומוס של אוסטרזיה, והיא שימשה בתפקיד העוצרת. מינויו עורר התנגדות רבה בקרב האצילים. קרל נמלט מהכלא, ותפס בכוח את מישרתו של תיאודואלד. בשנת 719 כבר לקח לידיו את השליטה על אוסטרזיה, נויסטריה ופריזיה, ובהדרגה הרחיב את השפעתו גם אל ממלכת בורגונדיה (החלק הדרומי-מזרחי של הממלכה המרובינגית) וממלכת אקוויטניה (החלקה הדרומי-מערבי של הממלכה המרובינגית).^[6] על שמו של קרל מרטל נקראת משפחתו משפחת הקרולינגים,^[6] אם כי חלק ממהיסטוריונים מיישמים את הכינוי הזה כבר באשר לנישואים של אנסגיזל ובגה. צאצאיו של אחיו של קרל, כילדברנד הראשון, לעומת זאת, ידועים בשם הניבלונגידים (אנ'). בשנת 741 מת קרל מרטל ואת שלטונו ירשו שני בניו – פפין השלישי (הגוץ) וקרלומן, שבשנת 747 פרש לחיי נזירות, ופפין נותר מאיורדומוס יחיד באוסטרזיה ובנויסטריה, בעוד שהמלך המרובינגי היה חסר כוח לחלוטין, ובעל תפקיד ייצוגי בלבד.^[6] מאז שלהי המאה ה-8, עליית המשפחה תוארה כמאפיין המכונן של התקופה המרובינגית המאוחרת, כאשר המלכים מוצגים כ"מלכים העצלים" ("מלכים עושי כלום"), בובות של המאיורדומים (ראשי הארמון) שלהם. תיאור זה נמשך בהיסטוריוגרפיה המודרנית. היו אף שהציעו שהפיפינידים והארנופלינים נקטו ב"אסטרטגיה ארוכת טווח" כדי לתפוס את השלטון.

בשנת 750 שלח פפין שליחים אל האפיפיור זכריה ברומא, כדי לברר אם זהו מצב תקין, שבו למלך הפרנקי אין כל כוח, ותשובתו הייתה שכדי שהסדר בממלכה הפרנקית יישמר, מוטב לתת את התואר "מלך" למי שהכוח בידיו. בעקבות תשובתו, בחודש מרץ 751 בחרו אצילי הממלכה בפפין הגוץ למלך הפרנקים. המלך המרובינגי האחרון, כילדריך השלישי, הודח ונשלח למנזר. פפין היה המלך הפרנקי הראשון שלא היה בן למשפחה המרובינגית. כדי לספק תחליף ללגיטימציה השלטונית של המרובינגים, ערך הבישוף בוניפציוס, נציגו של האפיפיור, טקס משיחה בעיר סואסון. ב-6 בינואר 754 ביקר האפיפיור סטפנוס השני בארמונו של פפין ומשח אותו בשנית, ויחד איתו את בניו, קרל (הגדול) וקרלומן (הראשון).^[7] המשיחה הייתה חיקוי למשיחתו של דוד המלך, כפי שהיא מתוארת במקרא, והיא נועדה לעשות את פפין נבחרו של האל, שמלכותו מוגדרת כמלכות בחסד האל. באמצעות משיחתם של שני בניו, נעשו גם הם נבחרי האל, ובכך הובטחה תמיכתה של הכנסייה בעלייתם לשלטון, והובטחה הלגיטימציה השלטונית שלהם ורציפות השלטון הקרולינגי. בשנת 768 מת פפין הגוץ, ושני בניו ירשו אותו. הממלכה חולקה בין שניהם, אולם בשנת 771 מת קרלומן, וקרל נעשה שליט הממלכה כולה.^[8]

• יצחק חן, "עליית הקרולינגים", בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ב, יחידה 4, פרק א, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 93–100.