פטריק מקגוהן

פטריק מקגוהן
Patrick McGoohan
פטריק מקגוהן בסרט "All Night Long"
פטריק מקגוהן בסרט "All Night Long"
לידה 19 במרץ 1928
אסטוריה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בינואר 2009 (בגיל 80)
סנטה מוניקה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת מערבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1955 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Ratcliffe College עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Catherine McGoohan עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס אמי להופעת אורח הטובה ביותר של שחקן בסדרת דרמה (1990)
  • פרס אמי להופעת אורח בסדרה קומית (1975)
  • פרס פרומתיאוס – היכל התהילה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פטריק ג'וזף מקגוהן (באנגלית: Patrick Joseph McGoohan; ‏19 במרץ 1928 - 13 בינואר 2009), היה שחקן קולנוע, מפיק ותסריטאי אירי, משחקני הטלוויזיה הבולטים ביותר בבריטניה בשנות ה-50 וה-60. היה יוצר וכוכב הסדרה "האסיר", וזכה בשני פרסי אמי על הופעות האורח שלו בסדרת הבלשים "קולומבו". כשחקן קולנוע כיכב בסרטים "לב אמיץ", "מרי, מלכת הסקוטים", "הבריחה מאלקטרז", ו"שלטון המוח".

ביוגרפיה

מקגוהן נולד בשכונת אסטוריה שברובע קווינס, ניו יורק, בנם של רוז פיצפטריק ותומאס מקגוהן, שהיגרו מאירלנד לארצות הברית. לאחר שנולד חזרו הוריו לאירלנד. משפחתו עברה להתגורר לאחר מספר שנים בשפילד שם גם למד. הוא למד ב"מכללת רטקלייף" שבמחוז לסטרשייר, שם גם התאגרף במסגרת לימודיו. הוא עזב את הלימודים בגיל 16 וחזר לשפילד כדי לעבוד בתור מנהל במה עבור להקת התיאטרון בעיר, במסגרת העבודה החליף גם שחקנים חולים שלא יכלו להופיע.

התחלת הקריירה

מקגוהן החל את דרכו בתיאטרון וסט אנד. אורסון ולס, שהתרשם מיכולותיו על הבמה, לקח אותו למחזה שלו "חזרתו של מובי דיק". לאחר מכן הוא חתם על חוזה עם חברת ההפקה האירופאית המובילה "ראנק", שבחסותה שיחק בסרטיו הראשונים בקולנוע.

טלוויזיה

כשהשתחרר מן החוזה חזר לתיאטרון ועבד בתוכניות טלוויזיה. הוא קיבל את החותמת הרשמית על היותו אחד מכוכבי הבידור בבריטניה כשזכה בשנת 1960 בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר.

מקגוהן היה לבריטי הראשון שהצליח לפרוץ אל מעבר לים ולתפוס את תשומת לבם אל צופי ומבקרי הטלוויזיה האמריקאים בהוליווד כששיחק את הסוכן החשאי ג'ון דרייק במשך שלוש עונות הסדרה "איש הסכנה". הסדרה לא זכתה בתחילה להצלחה הראויה לה ורק לאחר שזכתה למעמד קאלט בזכות השידורים החוזרים החליטו המפיקים לחזור לעוד ארבע עונות בכיכובו של מקגוהן.

מקגוהן זכה בשני פרסי אמי על תפקידי אורח שעשה עבור סדרת הדרמה "קולומבו". מקגוהן היה מעורב גם בחלק הטכני של הסדרה כשביים חמישה פרקים, כתב והפיק שניים מהם. מקגוהן שקיבל הצעה לגלם את הדמות הראשית של המפקח קולומבו וויתר על ההצעה לטובת חברו פיטר פאלק.

האסיר

ערך מורחב – האסיר

מקגוהאן יצר ביחד עם ג'ורג' מרקסטיין תסריטאי "איש הסכנה" את סדרת הקאלט "האסיר" בת 17 פרקים. על אף שלא נמשכה יותר מעונה אחת, זכתה הסדרה להערצה ופופולריות עולמית ולרבות בישראל של סוף שנות ה-60. בסדרה שיחק מקגוהן את גיבור העלילה הסוכן החשאי לשעבר מטעם ממשלת בריטניה המכונה "מספר 6" שהתפטר מתפקידו, על כך הוא נחטף לכפר מבודד ונרדף על ידי סוכני ממשל שדורשים לדעת את סיבת התפטרותו. דמותו של "מספר 6" הפכה לפורצת דרך בז'אנר המדע בדיוני והסדרה "האסיר" הוגדרה על ידי מבקרי קולנוע בעולם כאחת הסדרות הטובות אי פעם.

קולנוע

מקגוהן חילק את הקריירה הקולנועית שלו לתקופות ולא הופיע בתדירות למשך שנים. את דרכו בקולנוע התחיל בדרמת המרדפים הבריטית "נהגי הגיהנום". לאחר שדחה את תפקיד ג'יימס בונד (שניתן במקום לרוג'ר מור) התפרסם לראשונה בהוליווד בסרט האקשן "תחנת זברה אינה עונה" בתור סוכן המודיעין של ה-SIS דייוויד ג'ונס.

הופיע בפעם הראשונה בתפקיד גדול בקולנוע הבריטי בדרמה הביוגרפית המבוססת על חייה של מלכת סקוטלנד מרי, מלכת הסקוטים, בסרט שיחק את אחיה למחצה של המלכה מרי (ונסה רדגרייב) הלורד מוראי מבית סטיוארט. לאחר היעדרות של מספר שנים חזר להוליווד ושיחק לצד ג'יל קלייבורג וג'ין ויילדר בקומדיית המתח "קו הכסף" בתור סוחר האומנות והנוכל המבריק רוג'ר דווריו ותחת דון סיגל בדרמת כותלי הכלא ההיסטורית "הבריחה מאלקטרז" בתור מנהל הכלא שממרר את חייו של האסיר הנמלט המפורסם פרנק מוריס (קלינט איסטווד).

הופיע במותחן האימה הפסיכולוגי מהטובים והמוערכים ביותר של דייוויד קרוננברג "שלטון המוח", בסרט גילם את דמותו של ד"ר פול רות' אביהם של שני סורקי המוח קאמרון וויל ודאריל ריווק. הדמות הקולנועית המזוהה עם מקגוהן יותר מכל הייתה דמות מלך אנגליה הזקן והאכזר אדוארד הראשון "ארוך הרגליים" בסרטו של מל גיבסון "לב אמיץ".

הופיע בפעם האחרונה בסרטו של ג'ואל שומאכר "עת להרוג", המבוסס על ספרו של ג'ון גרישם, בתור השופט עומר נוס ובסרט גיבורי העל "שד: להכות את הרשע!" בתור אביו של הפנטום (בילי זיין).

חיים אישיים

מקגוהן היה נשוי במשך למעלה מ-40 שנה לשחקנית ג'ואן דרומונד והיה אב לשלוש בנות, אחת מהן היא השחקנית קת'רין מקגוהן. מקגוהן נפטר בתחילת 2009 ממחלת הסרטן במרכז הרפואי סנט ג'ון שבסנטה מוניקה. על פי צוואתו הוא לא נקבר, וגופתו נשרפה.

פילמוגרפיה

טלוויזיה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטריק מקגוהן בוויקישיתוף


זוכי פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר
פול רוג'רס (1955) • פיטר קושינג (1956) • מייקל גוף (1957) • מייקל הורדרן (1958) • דונלד פלזנס (1959) • פטריק מקגוהן (1960) • לי מונטגיו (1961) • רופרט דייוויס (1962) • הארי ה. קורבט (1963) • אלן באדל (1964) • פטריק ויימרק (1965) • אלן באדל (1966) • וורן מיטשל (1967) • אריק פורטר (1968) • רוי דוטריס (1969) • אדוארד וודוורד (1970) • קית' מיטשל (1971) • ג'ון לה מסורייה (1972) • אנתוני הופקינס (1973) • פרנק פינלי (1974) • פיטר ברקוורת' (1975) • ג'ון הרט (1976) • דרק ג'קובי (1977) • פיטר ברקוורת' (1978) • אדוארד פוקס (1979) • אלק גינס (1980) • דנהולם אליוט (1981) • אנתוני אנדרוז (1982) • אלק גינס (1983) • אלן בייטס (1984) • טים פיגוט-סמית (1985) • בוב פק (1986) • מייקל גמבון (1987) • דייוויד ג'ייסון (1988) • ריי מקאנאלי (1989) • ג'ון ת'או (1990) • איאן ריצ'רדסון (1991) • רוברט לינדזי (1992) • ג'ון ת'או (1993) • רובי קולטריין (1994) • רובי קולטריין (1995) • רובי קולטריין (1996) • נייג'ל הות'ורן (1997) • סיימון ראסל ביל (1998) • טום קורטני (1999) • מייקל גמבון (2000) • מייקל גמבון (2001) • מייקל גמבון (2002) • אלברט פיני (2003) • ביל ניי (2004) • ריס איוואנס (2005) • מארק ריילנס (2006) • ג'ים ברודבנט (2007) • אנדרו גארפילד (2008) • סטיבן דיליין (2009) • קנת בראנה (2010) • דניאל ריגבי (2011) • דומיניק וסט (2012) • בן וישו (2013) • שון האריס (2014) • ג'ייסון ווטקינס (2015) • מארק ריילנס (2016) • אדיל אקטר (2017) • שון בין (2018) • בנדיקט קמברבאץ' (2019) • ג'ארד האריס (2020) • פול מסקל (2021) • שון בין (2022) •בן וישו (2023) • טימותי ספול (2024)