פטריק ג'וזף טואי נולד בדבלין ב-27 בפברואר 1894. הוריו היו המנתח ג'ון ג'וזף טואי, ומיירה טואי (במקור מרפי). אמו הייתה חברה בארגונים לאומניים רבים, לדוגמה הקומן נה מאן. היו לו שתי אחיות מבוגרות, מאורה וברייד. טואי נולד ללא יד שמאל, ובהמשך הרכיב תותבת מתכת אותה כיסה בכפפה שחורה, בה הוא נהג להחזיק פלטת ציור. הוא למד בבית ספר של האחים הנוצרים בדבלין ומאוחר יותר הפך לאחד התלמידים הראשונים בבית הספר של סנט אנדה של פטריק פירס, שם למד אמנות אצל ויליאם פירס. בשנת 1908 התפרסם ציור צבעי המים שלו, במגזין בית הספר An Macaomh. הוא למד בבית הספר המטרופוליטן בלאמנות דבלין. הוא היה סטודנט במשרה מלאה, ולמד אצל ויליאם אורפן במשך חמש שנים. אורפן עודד אותו לעבוד על ציור חייו, "ילדה בפינפור לבן" מ-1910, דוגמה מוקדמת לדיוקנאותיו.[2]
קריירה
טואי הציג 3 ציורים ב"חדרי הקונצרטים הקטנים, בדבלין" בשנת 1911, תערוכה שכללה את ג'ורג' ויליאם ראסל וג'ק בטלר ייטס. לאחר שבילה את קיץ 1911 בטורמקדי שבמחוז מאיו, הרישומים הראשוניים שלו ל"איכר צעיר מאיו" מ-1912, מדגים את דיוקנאותיו הריאליסטיים ומגלים את פגיעות האדם ואת סגנונו הייחודי. המשימה הראשונה שלו הייתה בשנת 1912 הייתה ציור עשר ציורי תקרה של חיי המשיח בטירת ראת'פרנם עבור המסדר הישועי. לאחר מכן ביצע ציורי תקרה בתיאטרון לה סקאלה, דבלין. הוא זכה במלגת האמנות של טיילור בשנת 1912 על ציור צבעי המים שלו, "זמן הסעודה", ומאוחר יותר זכה בפרס טיילור בשנת 1915 על דיוקנו בצבעי המים של מאי פאוור, שהייתה הדוגמנית הקבועה שלו. טואי נסע לספרד באמצעות הפרסים. הוא התגורר במדריד במשך שנה בזמן שלמד ציור במנזר לורטו, כמו גם למד את עבודתם של פרנסיסקו דה סורבראן ודייגו ולאסקס. הוא החל להציג באקדמיה המלכותית להיברניאן (RHA) בשנת 1918, והציג את "פועל וויקלו" ו"נער איכר מאיו". הוא המשיך להציג עבודות ב- RHA עד 1927.
בין 1920 ל-1926 לימד טואי שיעורי ציור חיים עם סאן קיטינג בבית הספר לאמנות המטרופוליטן בדבלין, שם לימד את נורה מקגינס, מוריס מקגוניגל והילדה ואן סטוקום. את השפעת הריאליזם הצרפתי ניתן לראות ב"עירום נשי "וב"דיוקן עצמי עם שתי נשים". הראשון הוצג בתערוכה בפריז, בשנת 1922, שאורגנה על ידי מוד גון. הציור משנת 1923, "טבילת ישו", נחשב לאחד החשובים ביותר שלו, והוא מוחזק במוזיאון אולסטר.
דיוקן עצמי עם שתי חברות
עבודה זו כללה דיוקנאות של מספר בני דורו של טואי כמו סאן או'סאליבן ופיליס מוס. מוס הייתה סטודנטית שלו והפכה לארוסתו. הציור זכה במדליית כסף בתערוכה בשנת 1924, ובשנת 1925 הוצג באקדמיה המלכותית לאמנויות, לונדון. הוא ומוס ביקרו באיטליה בקיץ 1923, וחזרו לאירלנד בשנת 1924.
בשנת 1923 הוזמן על ידי ג'יימס ג'ויס לצייר דיוקן של אביו של ג'ויס, ג'ון סטניסלוס ג'ויס. הוא גם צייר דיוקן של ג'ויס עצמו בפריז בשובו מאיטליה בשנת 1924. הדיוקן נמצא באוניברסיטת מדינת ניו יורק, באפלו. הוא גם צייר את ילדיו של ג'ויס, ג'ורג'יו ולוסיה.
טואי צייר דיוקנאות של מספר אישים בתיאטרון בשנות העשרים, כמו ריה מוני (1922), פדריק קולום (1924) וסאן אוקייסי (1926). בשנת 1924 הוא נבחר לעמית ל- RHA, והיה לחבר מלא בשנת 1925. טואי היה חבר במועדון הרדיקלי בשנת 1926.
ארצות הברית
מיס מייבל נויק
בשנת 1927 הוא היגר לארצות הברית, בתקווה להרוויח מספיק כדי שיוכל להתחתן. בתחילה התגורר בדרום קרוליינה, ולאחר מכן עבר לניו יורק. לטואי היה סטודיו והוא התמקד בפורטרטים. באותה שנה הציג מאמנותו בתערוכה של מכון קרנגי בפיטסבורג. הוא היה אחד ממארגני התערוכה הראשונה של אמנות אירית בגלריית האקט, ניו יורק בשנת 1929. טואי היה ממייסדי מועדון האוניברסיטה האירית, ניו יורק, והרצה על אמנות אירית וכן על ספרות אירית בפני חוג הקריאה האירי.
מוות ומורשת
רבים ממכריו העידו כי סבל מדיכאון. חבריו היו מודאגים כשלא ראו אותו.[3] הם מצאו אותו מת ב־28 באוגוסט 1930, שם נקבע שהוא מת בהתאבדות באמצעות גז. אחותו טענה שהוא לא התאבד וכי מותו היה מקרי. גופתו הוחזרה לאירלנד והוא נקבר בבית העלמין בגלסנווין. בסטודיו שלו היו הדיוקנאות הלא גמורים של השחקנים דאדלי דיגס וקלודט קולבר.
בשנת 1931 נערכה באולם מילס, דבלין תערוכה לאחר מותו של רישומיו, רישומיו וציוריו בשנים 1911 עד 1930. בשנת 1985 הוצגו שני ציורים, בתערוכה גדולה של ציור אירי.
^Doyle, Carmel (2009). "Tuohy, Patrick Joseph". In McGuire, James; Quinn, James (eds.). Dictionary of Irish Biography. Cambridge: Cambridge University Press.
^Fennell, Conor (2011). A little circle of kindred minds : Joyce in Paris (First ed.). Dublin: Green Lamp Editions. pp. 165–173.
