בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בפקולטות לרפואה במרכזים האוניברסיטאיים ברומניה, סטודנטים לא יהודים החלו בהפגנות ומהומות על רקע סירוב הקהילות היהודיות לספק גופות לנתיחה שלאחר המוות עבור הסטודנטים, חרף העובדה שבין הסטודנטים היו לא מעט יהודים.
הרקע
ברומניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה זכו היהודים לאמנציפציה ויכולתם להתחרות ברומנים גברה. האנטישמיות ברומניה, שניזונה במידה רבה מהתחרות על מקומות העבודה של בוגרי בתי הספר התיכוניים והאוניברסיטאות, התעצמה, בעיקר משום שהמספר היחסי של היהודים באוניברסיטאות באופן כללי ובפקולטות לרפואה במיוחד היה גדול בהרבה מחלקם באוכלוסייה הכללית. בשנת הלימודים 1920–1921 למדו רפואה באוניברסיטת בוקרשט 1,808 סטודנטים, כש-537 מתוכם היו יהודים (29,7%) - באותה תקופה אחוז היהודים באוכלוסייה הרומנית נע סביב 4%. בהונגריה השכנה הייתה תופעה דומה והשלטונות הנהיגו שם נומרוס קלאוזוס, לכן הסטודנטים הרומנים שאפו להנהיג גם ברומניה הגבלות דומות.
ההתפרצויות
הקהילות היהודיות סירבו לאפשר נתיחת גופות של יהודים על ידי סטודנטים בפקולטות לרפואה. הסטודנטים שמו לב שחלק מהגופות המגיעות לאולמות מסולקות במהלך הלילה ונשארות רק גופות של נוצרים. בימים 3 ו-4 בדצמבר 1922, באוניברסיטת קלוז', הסטודנטים הנוצרים תבעו לאפשר לסטודנטים יהודים לנתח רק גופות של יהודים[1] ובמהלך המהומות פגעו בסטודנטים יהודים. ביום 10 בדצמבר 1922, באוניברסיטת בוקרשט, התפרצו בזעם הסטודנטים הנוצרים, גירשו מהאולמות את הסטודנטים היהודים, כתבו עצומה המופנית לפרדיננד הראשון, מלך רומניה ולראש ממשלת רומניה, ובה דרישה לקביעת נומרוס קלאוזוס מחמיר, ויצאו אל הרחוב, כדי להביא את העצומה ליעדה ובדרך התעמתו עם כוחות הסדר, כשהם צועקים סיסמאות אנטישמיות. בראש הסטודנטים עמדו יון סימיונסקו (Ion Simionescu), קונסטנטין דנלסקו (Constantin Danelescu) ונפולאון קרצו (Napoleon Creţu)[2]. התפרצויות דומות התרחשו באוניברסיטת יאשי, בהנהגת קורנליו זליה קודריאנו ויון מוצה ובאוניברסיטת קלוז', שם הוכו הסטודנטים היהודים.
תגובות והגבלות
ניקולאה יורגה, בעל עבר אנטישמי ידוע, גינה את מעשי הסטודנטים בקלוז', אך הפרופסור לרפואה ניקולאה פאולסקו פרסם מאמר אנטישמי בו גיבה את מעשי הסטודנטים והצדיק אותם.
הקהילה היהודית ביאשי הבטיחה לספק לפקולטה לרפואה את גופות היהודים, שלא יהיה להם דורש, אך הסתבר שהקהילה התחייבה גם לספק קבורה על חשבונה לכל יהודי, לכן מתים יהודים נקברו ללא דיחוי, בהתאם למקובל ביהדות ולא נותרו גופות "ללא דורש". בבוקרשט הבטיח וילהלם פילדרמן לספק גופות מקהילות יהודיות מערי הסביבה. ננקטו גם צעדים מפלים נגד הסטודנטים היהודים - ביאשי קבעו הסטודנטים הנוצרים את מיקום הסטודנטים הצופים בניתוחי מתים, כשלסטודנטים היהודים הוקצבו המקומות הפחות טובים.
ביאשי, בגיבויים של שני פרופסורים לאומניים, הסטודנטים הרומנים המשיכו להפגין, לתקוף סטודנטים יהודים ולהפעיל לחצים להרחקת היהודים מהאוניברסיטה. ההתפרעויות התפשטו מעבר לתחומי האוניברסיטה, והסטודנטים תקפו יהודים ברחבי העיר ופגעו בחנויות יהודיות. המאבק עם המשטרה הסלים והגיע לכך שמנהיג הסטודנטים, קורנליו זליה קודריאנו רצח את פרפקט משטרת יאשי ב-25 באוקטובר 1925, הובא למשפט ומושבעים לאומניים זיכו אותו. ב-1923, תחת לחץ הלאומניים, החליט סנאט אוניברסיטת יאשי, שהסטודנטים היהודים יוכלו לנתח רק גופות של יהודים. הפרופסורים הלאומניים הכשילו את הסטודנטים היהודים במבחנים בהיקף נרחב. מנהל המכון לאנטומיה, בהחלטה מספר 76 מיום 15 בנובמבר 1923, הוציא את הסטודנטים היהודים אל מחוץ לתחום אולם הניתוחים. ב-26 ביוני 1924 הודיע הדקאן של הפקולטה לרפואה שהסטודנטים היהודים יוכלו להיבחן באנטומיה טופוגרפית על גופות רק אם יישארו גופות לאחר שהנוצרים יסיימו את הבחינות המעשיות. פילדרמן מחה על כך, והזכיר שבין 215 הרופאים שנפלו בשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה, 76 היו יהודים[3].
עמדת הרבנים
בעקבות האיום על היהודים בכלל והאיום על הסטודנטים היהודים בפרט, שלח רבה של בוקרשט – הרב חיים שמואל שור, מכתב לפוסקים ברומניה לחוות את דעתם בנושא.
כך כותב הרב חיים צבי טייטלבוים רב ואדמו"ר בסיגט בשנת 1922 –
...שנעשה שערורייה בין הסטודענטן הישראלים ויאמרו שלא יניחו את הישראלים ללמוד חכמת הרופאים עד שהחברה קדישא לא יתנו גם כן גוויות הישראלים ללמוד עליהם חכמת הניתוח, ויוכל לצמוח חס ושלום על ידי זה שערורייה גדולה נגד כל ישראל[4]
...
בהמשך נאמר שהשר הגדול שלח לרב שאלה בעניין, וביקש ממנו למצוא דרך להתיר את ניתוחי הגופות של היהודים. הרב שור אמר לשר, שהוא יתייעץ עם רבני המדינה, כפי שנעשה כאן.
תשובת הרב טייטלבוים הייתה, שבמקום של סכנה מותר לחברה קדישא לא לדרוש מבית החולים גופות של יהודים, אפילו שברור שינותחו, כי זה רק איסור של שב ואל תעשה.
לגבי העובדה שהסטודנטים היהודים לא יורשו ללמוד רפואה, הרב טייטלבוים לא הסכים בשום אופן להתיר ניתוח גוויות לשם זה, "ואדרבה, אם היה בידינו למחות שלא ילמדו כלל, היינו מחויבים למחות, ומה לנו ולהם על ידי לימודם שהם מחללי שבת ואוכלי טריפות, ואסור לסייע להם".
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים