PROFILPELAJAR.COM

הפוליטיקה של אוזבקיסטן לאחר קבלת העצמאות מברית המועצות מורכבת מאוד. מאז נפרדה המדינה מברית המועצות, נותרו מוסדות השלטון זהים לאלו שהיו לפני התפרקות ברית המועצות, על אף שמרבית השמות שונו.

הממשלה חיזקה את אחיזתה בכלכלה והעבירה רפורמות כלכליות רבות לצורך כך, אולם כדי לא לאבד את השליטה במדינה נמנעה מרפורמות פוליטיות מרחיקות לכת, ובמקום להדק את אחיזתה במדינה מאז העצמאות, העדיפה הממשלה להחליש יותר את קבוצות האופוזיציה.

הממשלה הצדיקה את ריסון האסיפות הציבוריות, מפלגות האופוזיציה והתקשורת בהדגשת הצורך ההדרגתי בשינוי וביציבות בתקופת מעבר. לצורך כך מדגישה הממשלה את הכאוס השולט בארצות השכנות לאחר ההפרדות מברית המועצות (בעיקר בטג'יקיסטן).

גישה זו התקבלה בקרב חלק גדול מאוכלוסיית המדינה, אף על פי שאיננה מתאימה לטווח הארוך.

החוקה

ערך מורחב – חוקת אוזבקיסטן

מאז תחילת כהונתו של הנשיא אסלאם קרימוב, הוא התחייב להנהיג רפורמות דמוקרטיות. חוקה חדשה אומצה על ידי המחוקק בדצמבר 1992, אבל אף על פי כן בצורה רשמית היא יוצרת הפרדת כוחות, במציאות השינויים היו מזעריים וכלפי חוץ בלבד. אף ששפת החוקה כוללת תכונות דמוקרטיות רבות, ניתן לעקוף אותה על ידי פסקי דין וחקיקה עוקפת, ולרוב פשוט מתעלמים מחוקי החוקה.

הנשיא, אשר נבחר בבחירות ישירות לכהונה של חמש שנים, הוא ראש המדינה והממונה על הרשות המבצעת מכוח החוקה. כמו כן הוא משמש כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, ומתוקף תפקידו הוא רשאי להכריז על מצב חירום או על מלחמה.

הנשיא רשאי למנות ראש ממשלה, קבינט מלא של שרים ושופטים של שלושה בתי משפט ארציים, בכפוף לאישור ה"אולי מג'לס" (בית המחוקקים העליון), ולמנות את כל חברי בתי המשפט התחתונים. לנשיא יש גם את הסמכות לפזר את הפרלמנט.

סגנים של בית המחוקקים העליון (והיחיד), נבחרים לכהונה של חמש שנים. הנשיא יכול לפזר את הגוף בהסכמה של בית המשפט החוקתי - אשר גם אותו ממנה הנשיא.

האולי מג'לס העביר חוקים שבאו ביוזמת הנשיא, ביוזמת בתי המשפט, ביוזמת התובע הכללי או ביוזמת הממשלה של המחוז האוטונומי קאראקלפאקסטן. מלבד חקיקה, הגוף חייב לאשר אמנות בינלאומיות, פסקי דין ומצבי חירום, אחרת אין להם תוקף חוקתי.

הרשות השופטת הלאומית כוללת את בית המשפט העליון, בית המשפט החוקתי ובית המשפט העליון לכלכלה. בתי משפט נמוכים יותר קיימים במחוזות אזוריים, וברמות הערים השונות.

שופטים בכל הדרגים ממונים על ידי הנשיא ובאישור האולי מג'לס. בניגוד לשאר המוסדות הזוכים למעט חופש פעולה, מצויים בתי המשפט בשליטתה המלאה של הרשות המבצעת.

הנשיאות

הרשות המבצעת במדינה מחזיקה כמעט בכל הכוח הממשלי. לרשות השופטת חסרה העצמאות והרשות המחוקקת חסרת הנהגה ויוזמה משל עצמה, ובעלת יכולת מועטה לעיצוב החוקים.

הנשיא בוחר ומחליף את ראשי המחוזות כרצונו עקב מספר רפורמות שהתקבלו ב-דצמבר 1995 וב-27 בינואר 2002 והעניקו לו סמכות זאת עד שנת 2007. מרבית המשקיפים הבינלאומיים סירבו להשתתף בתהליך ולא הכירו בתוצאותיו כיוון שלא עמדו בתקנים דמוקרטיים בסיסיים.

התקשורת ומפלגות האופוזיציה

ברפורמה של 2002 אושרה ההצעה להרכיב פרלמנט כפול. מספר מפלגות פוליטיות נוסדו באישור הממשלה אך עדיין לא הציגו כל חלופה למדיניות הממשלה הקיימת. בדומה לכך, על אף שנוסדו כלי תקשורת-המונים (רדיו, טלוויזיה ועיתונים), הם נשארו בשליטתה של הממשלה, ורק לעיתים רחוקות מועלים בהם נושאים פוליטיים לדיון. המשטר הנוקשה כלפי מפלגות חדשות מנע ממפלגות פוליטיות עצמאיות אישור רישום, כך שנמנעה מהן כניסה לפרלמנט.

למרות ההגנה החוקתית המקיפה, ממשלת קרימוב מדכאת את כל הפעולות של התנועות הפוליטיות, מתנגדת לאסיפות פומביות והפגנות, וממשיכה לדכא תנועות אופוזיציה. הדיכוי נחלש במידת מה עקב שינויים שנערכו בחוקה. באמצע שנות ה-1990 אפשרה החקיקה זכויות משמעותיות לאיגודי העובדים העצמאיים (הנפרדים מהממשלה) וזכויות פרט מורחבות, אולם אכיפת זכויות אלה כמעט ולא מתבצעת, מכיוון ששירותי הביטחון נותרו תחת השלטון המרכזי ופועלים על פי מדיניותו.

עם יוצא הדופן של ליברליזציה פזורה, כל מפלגות האופוזיציה והמדיה העצמאית אסורות באוזבקיסטן. תחילת שנות ה-1990 התאפיינו במעצרים והכאות של דמויות אופוזיציה תחת האשמות כוזבות. לדוגמה, אוזבקי בולט בשם איברהים בורייב נעצר בשנת 1994, לאחר שהכריז על תוכנית להקמת מפלגת אופוזיציה חדשה ממש לפני משאל העם במרץ, ומעט לאחר מכן נעצר בורייב שוב בטענה כי היה בעלים של חברה שיצרה תרופות לא חוקיות. באפריל 1995, שבועיים לאחר משאל העם שהאריך את כהונתו של הנשיא קרימוב, שישה פורשים מהמפלגה נשלחו לכלא לאחר שהפיצו את עיתון המפלגה "ארק" והסיתו בו להפיכה נגד הנשיא קרימוב. המשטרה החשאית של אוזבקיסטן עצרה חברים בקבוצות אופוזיציה שונות בכל מקום והגיעה אפילו עד למוסקבה לשם כך.

גישה כלפי האסלאם הקיצוני

הממשלה מרסנת בצורה חריפה את אלה החשודים בקיצוניות אסלאמית. כ-6,000 חשודים בהשתייכות לאסלאם הקיצוני נכלאו, וחלקם אף מתו במהלך השנים האחרונות בכלא עקב התעללות ומחלות. למרות זאת, עקב מספר האפשרויות המצומצם להדרכה דתית, פונים מוסלמים צעירים לתנועות האסלאם הקיצוני במחתרת.

כוחות משטרה ושירותי הביטחון משתמשים באופן קבוע בעינויים כשיטת חקירה. בלחץ בינלאומי החלה הממשלה להעמיד לדין מספר קצינים שהואשמו בעינויים, מתוכם הורשעו 4 קציני משטרה ו-3 קצינים בשירותי הביטחון. הממשלה העבירה לידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל בערך 2,000 אסירים פוליטיים ולא פוליטיים בשנים האחרונות. בשנת 2002 ובשנת 2003 עצרה הממשלה פחות חשודים בהשתייכות לאסלאם הקיצוני מבעבר. מהלך נוסף שהתקבל בברכה על ידי הקהילה הבינלאומית, נוגע להפחתה משמעותית של הצנזורה הממשלתית על התקשורת, אך התקשורת ממשיכה להיות תחת פיקוח הדוק.