התיישבות יהודים בכפרים הסובבים את העיר פוז'גה מתועדת החל מהמאה ה-18. ב-1765 סירבה הקיסרית מריה תרזה לאשר ליהודים להתיישב בעיר עצמה לאחר שהכריזה עליה כ"עיר קיסרית חופשית". ב-1793 התגוררו בכפרי הסביבה 174 יהודים. ב-1830 הותרה התיישבות יהודים בעיר ולאחר כינון האימפריה האוסטרו-הונגרית היה גל הגירה של יהודים לפוז'גה מגליציה ומשלזיה. ב-1840 הוקצה אולם תפילה לקהילה בתוך מבנה קיים.[2][3] ב-1900 נמנו בעיר 578 יהודים שהיוו 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה.
בית הכנסת המרכזי נחנך ב-1898 וב-1900 נחנך בית עלמין יהודי נפרד. ב-1906 נוסד במקום תא של התנועה הציונית וב-1918 הוקמה אגודת הנוער הציוני "גיבור". בשלהי מלחמת העולם הראשונה הותקפו בני הקהילה על ידי אנשי הקאדר הירוק אשר פרקו עול. נגרמו נזקים רבים לרכוש ורבים עזבו את העיר לבלי שוב. ב-1921 נמנו בפוז'גה 335 יהודים וב-1931 מנתה הקהילה היהודית 468 נפשות שהיוו 6.57 אחוזים מכלל האוכלוסייה. ב-1941 נמנו בעיר 123 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית ומסירת השלטון לאוסטאשה הוחל ברדיפות יהודים. בני הקהילה גורשו למחנות ההשמדה ורובם המוחלט נרצחו. לאחר המלחמה התגורר בעיר יהודי אחד.[2]
בניין בית הכנסת המרכזי שהוקם בשלהי המאה ה-19 חרב. נכון ל-2000 עמד על תילו המבנה בו שכן אולם התפילה של הקהילה במהלך המאה ה-19.[3] נכון למועד זה עמד על תילו גם בית העלמין היהודי בעיר. הוא לא היה מגודר ולא מתוחזק ובמקום תועדו כ-600 מצבות שהכיתוב עליהן בעברית, בגרמנית ובסרבו-קרואטית. חלק נכבד מהמצבות ניזוקו. ב-2008 בוצעו בבית העלמין עבודות חישוף וניקוי.[4][5][6][7]
לקהילה זו השתייכו יהודי העיירה פְּלֶטֶרְנִיצָה(אנ'). קהילה נוסדה שם לקראת מחצית המאה ה-19. ב-1857 התגוררו בעיירה 32 יהודים וב-1900 נמנו 39. יהודים הובאו לקבורה בחלקה יהודית בבית העלמין העירוני. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בפלטרניצה 6 יהודים והם נספו בשואה. החלקה היהודית בבית העלמין העירוני קיימת ומתוחזקת.[8][9]
