פובליוס רוטיליוס רופוס (157 לפנה"ס - ?) היה מדינאי, מצביא והיסטוריון רומאי.
רופוס נולד בסביבות 157 לפנה"ס. בצעירותו למד אצל הפילוסוף הסטואי פנאיטיוס ואצל המשפטן והמדינאי הרומאי פובליוס מוקיוס סקאיוולה, שני מורים שהייתה להם השפעה רבה על חייו.
במהלך מלחמת נומנטיה, שהתחוללה בין השנים 132 - 134 לפנה"ס, שימש רופוס כטריבון צבאי בצבא הרומי תחת פיקודו של סקיפיו אימיליאנוס. בשנת 115 לפנה"ס הוא ניסה להיבחר לקונסולט, ללא הצלחה.
כאשר נבחר קווינטוס מטלוס בשנת 109 לפנה"ס למשרת הקונסול ונשלח לנומידיה במטרה לנצח במלחמת יוגורתה, אחת מפעולותיו הראשונות הייתה מינוי רופוס לאחד משני סגניו (השני היה גאיוס מריוס).הוא בחר ברופוס הודות לשם שזה רכש לעצמו בקרב החוגים הצבאיים ברומא של קצין מצוין ובעל משמעת למופת.[1] רופוס ומריוס לקחו חלק גדול ומשמעותי בארגונו מחדש של הצבא הרומי באפריקה.
בשנת 108 לפנה"ס, השתתף רופוס בקרב מותול נגד הנומידים ופיקד על אחת מיחידותיו של מטלוס. במהלך הקרב הצליחה יחידתו של רופוס להביס את כוחו של המצביא הנומידי בומילקר, שכלל את כל פילי המלחמה של הנומידים. כל הפילים הנומידים הומתו או נלקחו בשבי על ידי רופוס, מה שתרם לניצחון הרומאים בקרב והעניק לרופוס תהילה רבה.
בשנת 105 לפנה"ס נבחר רופוס למשרת הקונסול. הישגו הגדול במהלך כהונתו הייתה תוכנית האימונים שיצר לצבא הרומי. האימונים הצבאיים החדשים, שעיקרם היה שיפור יכולת הלחימה של החייל הבודד, התבססו על תוכניות האימונים של הגלדיאטורים[2] והיוו נדבך חשוב ברפורמה הצבאית שערך גאיוס מריוס מאוחר יותר בצבא הרומי.
בשנה זו, גנאיוס מאליוס מאקסימוס, שותפו לקונסולט של רופוס, נחל מפלה כבדה נגד הקימברים באוראוסי. ניצחון הקימברים סיכן את איטליה בכלל ואת רומא בפרט ורופוס נאלץ להוציא צו שמנע את יציאתם של גברים מעל גיל 35 מאיטליה. המשבר נפתר מאוחר יותר על ידי מריוס, ששימש כקונסול בשנה שאחרי והנחיל לקימברים ולבני בריתם מפלה מוחלטת.
בשנת 94 לפנה"ס שירת רופוס כלגאטוס בפרובינקיית אסיה תחת קווינטוס מוקיוס סקאיוולה, בנו של מורו לשעבר. השניים הנהיגו מנהל תקין והגנו על תושבי הפרובינקיה מהמוכסנים הרומים, בני מעמד הפרשים. מעשיו של רופוס יצרו לו אויבים רבים בקרב בני מעמד זה ששלטו בתקופה זו בבתי המשפט. בשנת 92 לפנה"ס, עם חזרתו לרומא, הוא הועמד לדין באשמת ניצול תושבי פרובינקיית אסיה. האשמה הייתה מופרכת, אולם רופוס בחר שלא להגן על עצמו בבית המשפט. מהלך זה אפשר לפרשו כצעד שנועד להביע את חוסר אמונו המוחלט ביכולתו לזכות בבית דין שנשלט על ידי אויביו. הוא הורשע ונידון לגלות. עיוות הדין במשפטו של רופוס הגביר את המתח בין מעמד הסנאטורים לבין מעמד הפרשים, שנאבקו על השליטה במערכת המשפט.
רופוס בחר להשתקע בסמירנה (איזמיר של ימינו) שבפרובינקיית אסיה, בקרב אלו שהוא הואשם בניצולם, שם הוא התקבל בכבוד רב ושם כנראה סיים את חייו.
במהלך שהותו בסמירנה כתב רופוס מספר ספרי היסטוריה, ספר זיכרונות ומספר חיבורים בנושאים משפטיים. אף על פי שאף אחד מאלו לא שרד, ידוע שהם שימשו כמקורות לסופרים רומאים אחרים. האוטוביוגרפיה של רופוס שימשה כאחד ממקורותיהם של ההיסטוריונים גאיוס סאלוסטיוס קריספוס ופלוטרכוס.[3]
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ לפי תיאודור מומזן, אם כי הוא אינו מוסר מקור, בספרו דברי ימי רומא, כרך א', הוצאת מסדה, תשכ"א, עמ' 381.
- ^ כנ"ל, גם פה מומזן אינו מוסר מקור, כרך ב', עמ' 405.
- ^ לפי ישראל שצמן, בספרו תולדות הרפובליקה הרומית, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1989, עמ' 532. המקורות למסקנה זו של שצמן מופיעים בגוף הספר.
