פאן יוליאנג

פאן יוליאנג
潘玉良
Pan Yuliang
לידה 14 ביוני 1895
יאנגג'ואו, מחוז ג'יאנגסו, הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
פטירה 22 ביולי 1977 (בגיל 82)
הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Chen Xiuqing
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס, פריז, צרפתצרפת צרפת
מקום לימודים The Shanghai Fine Arts College
תקופת הפעילות 1920–1977 (כ־57 שנים)
תחום יצירה ציור
יצירות ידועות
  • Nude by Window
  • Woman Lying on Her Side
פרסים והוקרה
  • בשנת 1926, פרס הזהב בתערוכת האמנות הבינלאומית של רומא
  • בשנת 1959, היא זכתה פרס הזהב של פריז
  • בשנת 1959, פרס הכסף של בלגיה
בן זוג פאן זנהואה
צאצאים 1[1]
https://www.panyulin.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאן יוליאנג (בסינית: 潘玉良 ; באנגלית: Pan Yuliang ; ‏14 ביוני 1895 – 22 ביולי 1977) נולדה ביאנגג'ואו בשם Chen Xiuqing, ושמה שונה ל-Zhang Yuliang (張玉良) כאשר אומצה על ידי דודה מצד אמה לאחר פטירתם המוקדם של הוריה.[2] היא הייתה ציירת סינית, הידועה כאישה הראשונה בסין שציירה בסגנון מערבי. היא למדה בשאנגחאי ובפריז. מכיוון שעבודותיה המודרניות עוררו מחלוקת וגררו ביקורת קשה כנגדה בסין במהלך שנות ה-30, לכן בשנת 1937 פאן חזרה לפריז כדי להשתקע, לחיות ולעבוד בה. במשך 40 השנים הבאות היא לימדה ב- École des Beaux Arts, זכתה במספר פרסים על יצירתה, הציגה בתערוכות בינלאומיות באירופה, ארצות הברית ויפן, ועבודותיה נמצאו באוספים מוסדיים רבים. בשנת 1985 לאחר מותה, חלק גדול מעבודותיה הועבר לסין, לאוסף המוזיאון הלאומי לאמנות של סין (אנ') בבירה בייג'ינג, מתוך העבודות שהועברו חזרה רוב העבודות נאספו מוחזקות על ידי מוזיאון אנחווי בחפיי, בירת מחוז אנחווי. עם זאת, ציורים, פסלים והדפסים משמעותיים עדיין שמורים בצרפת באוסף של מוזיאון סרנושי (אנ'). חייה כאמנית תוארו ברומנים ובסרטים בסין ובארצות הברית. האמנות שלה התפתחה תוך כדי טרנספורמציות שבהן התקיימו דיכוטומיות סותרות של מזרח ומערב, מסורת ומודרנה, שוביניזם גברי ופמיניזם מתהווה.[2] פאן נתפסה גם כמי שעוסקת בתוויות, כמו אמנית "עכשווית/מודרנית", "סינית" ו"אישה".[3]

ביוגרפיה

ראשית חייה וחינוך

ג'אנג יוליאנג נולדה ב-1895 במחוז ג'יאנגסו. אביה נפטר כשהייתה בת שנה והאמא שלה נפטרה כשהייתה בת 8. לאחר מות הוריה בשנת 1908 כשהייתה בת 13, היא נמכרה על ידי דודה לבית בושת, בעיר ווחו (אנ'), שם גדלה להיות זונה. בשנת 1913 כשהיא הגיעה לגיל 18, היא משכה את תשומת ליבו של אחד מלקוחות בית הבושת, פאן זנהואה,[4] פקיד מכס עשיר, שקנה לה את חירותה. הוא התחתן אתה כאשתו השנייה ועזר לה לצאת ללימודים; היא אימצה את שמו כשם משפחתה.[4] באחד ממכתביה לבני משפחתה, היא הצהירה על גבי צוואתה וחתמה בשם פאן-ז'אנג יוליאנג (בסינית: 潘張玉良). מכתב הזה מהווה מסמך משפטי, שבו היא הצהירה ששמה בפאן-ז'אנג יוליאנג ובשם זה גם חתמה על המסמך.[5]

בשנת 1917 היא החלה ללמוד ציור בשאנגחאי ובשנת 1918 כשעברה עם משפחתה לשאנגחאי, היא הצליחה בבחינות הקבלה לבית הספר לאמנות בעיר,[6] שם למדה ציור עם וואנג ג'יואן. במסגרת בית הספר לאמנות בשאנגחאי. בשל הרקע ה'נמוך' שלה, נידו אותה לעיתים קרובות כי היא לא התאימה למודל של 'הגברת המודרנית משנחאי'. פאן תוארה לעיתים קרובות על ידי בני גילה כחמת לב וישירה, גם אם לפעמים, בוטה. פאן יוליאנג הוערכה כאחת מהבוגרות הראשונות של בית הספר לאמנות בשאנגחאי.[7] בשנת 1921 לאחר סיום לימודיה, היא נשלחה עם קבוצת בוגרי בית הספר לליון ולפריז בצרפת, להבחן ללימודים נוספים, בחסות פאן זנהואה. בשנת 1923 היא התקבלה ללימודים במכון הסיני-צרפתי של ליון וב- Ecole National des Beaux Arts בליון. לפני שסיימה את לימודיה ב-Ecole National Supérieure des Beaux Arts de Paris,[8] בשנת 1925, היא זכתה במלגת רומא החשובה ללימודים באקדמיה לאמנות של רומא (אנ') שבאיטליה.[4][9]

קריירה

בשנת 1926 פאן יוליאנג זכתה בפרס הזהב על עבודותיה בתערוכת האמנות הבינלאומית של רומא. בשנת 1928 פאן חזרה לסין והחלה לארגן תערוכת יחיד משלה. בשנת 1929, ליו הייסו (אנ') הזמין אותה ללמד בבית הספר לאמנות בשאנגחאי. בתערוכת היחיד שהייתה לה בשאנגחאי, היא קבלה אות הוקרה, כאמנית הסינית הראשונה שציירה בסגנון מערבי. היא גם הוזמנה להיות פרופסור לאמנות באוניברסיטה הלאומית המרכזית (אנ') בנאנג'ינג. היא הציגה חמש תערוכות יחיד ברחבי סין מ-1929 עד 1936.

1930 נערה בעירום שוכבת על צידה

יצירתה ספגה ביקורת חריפה מצד פקידי הממשל הסיני ומבקרים שמרנים, בין השאר משום שציירה עירום,[4] מאידך, היא והציירת העמיתה גואן זילאן (אנ') הפכו למועדפות בעולם האמנות של הרפובליקה של סין (1912–49). האמניות שהוכשרו בסגנון מערבי, כמו פאן וגואן, נתקבלו באהדה על ידי הציבור, ונחשבו כהתגלמות המודרניות.[10] פאן הוערכה גם משום שהשתמשה בטכניקות של ציורי הדיו הסינים תוך ערעור על סמכותה של מסורת זו ביחס למסורת האמנות האירופית.[3] פאן יוליאנג נודעה בזכות ציורי העירום הנשי שלה שהפכו למרכיב עיקרי בפרקטיקה האמנותית שלה. בסין, נשים אמניות היו מצמצמות את ציוריהן, לתיאורי טבע ולעיתים דיוקנאות ולא ציירו ציורי עירום שנחשבו כבלתי ראויים.[11] למרות זאת, פאן המשיכה ליצור ציורי עירום נשיים, לעיתים קרובות השתמשה בעצמה כמודל, למרות המחלוקת שהיא יצרה בסצנת האמנות המודרנית בסין.[8]

בשנת 1937 פאן עזבה את שאנגחאי פעם נוספת ועברה להתגורר בפריז.[12] שם היא זכתה להערכה. לאחר שעברה לצרפת כדי להמשיך בעבודתה, פאן הצטרפה לפקולטה לאמנות של בית הספר לאמנויות בפריז.

היא עבדה והתגוררה בפריז במשך 40 השנים הבאות. אמנים סיניים גולים, בצרפת, בחרו בה כיושבת הראש של האגודה הסינית לאמנות. עבודותיה הוצגו בעולם, במיוחד בבריטניה, ארצות הברית, גרמניה, יפן, איטליה, שווייץ, בלגיה ויוון. אף על פי שחייתה כמעט חמישים שנה בפריז, פאן החליטה לשמור על אזרחותה הסינית. לעיתים קרובות נאבקה בעוני כי התקשתה למכור את יצירות האמנות שלה, מאידך, היא סירבה להיות מחויבת להתחייבויות חוזיות עם סוחרי אמנות באירופה.[13] לקראת סוף חייה, פאן נדחקה לשוליי קהילת האמנות הסינית והצרפתית כאחד. בצרפת, היא סווגה כציירת סינית זרה, על כן הוציאו אותה מקהילת האמנות שבמיינסטרים ובנוסף היא בילתה יותר מדי זמן מחוץ לסין מכדי להיות מרכיב באמנות הסינית המודרנית באותה תקופה.[8]

פאן מתה בשנת 1977[14] ונקברה בבית הקברות מונפרנאס של פריז.

בשנת 1985, רבות מיצירותיה הוחזרו לארץ מולדתה, שם הן מוחזקות על ידי המוזיאון הלאומי לאמנות של סין בבייג'ינג ובמוזיאון הפרובינציאלי של אנחווי בחפיי .

פרסים והוקרה

  • בשנת 1926, יצירותיה זכו בפרס הזהב בתערוכת האמנות הבינלאומית של רומא.[15]
  • בשנת 1959, היא זכתה בפרס הזהב של פריז ובפרס הכסף של בלגיה.[15]

מוזיאון אנחווי מחזיק באוסף יצירות האמנות של פאן יוליאנג הכולל 4000 יצירות, 3892 סקיצות, 393 ציורי דיו, 361 ציורי שמן, 13 הדפסי בלוקים, 6 תחריטים ו-4 פסלים. מלבד כל יצירות האמנות הללו, רק עשרה מציורי השמן שלה נמצאים בשוק, מה שהופך את יצירותיה לבעלי ערך רב.[15]

בספרות ובקולנוע

סיפורה של פאן מסופר ברומן Hua Hun (נשמה שניצודה על ידי ציור (אנ')) (1984) מאת Shih Nan. הסיפור עובד כסרט סיני באותו שם, שיצא לאקרנים ב-1994 בכיכובה של השחקנית גונג לי בתפקיד האמנית. סיפור חייה משוחזר גם בדרמה TVB Painting Soul משנת 2004, שם שיחקה את פאן השחקנית מישל רייס (אנ'). בית האופרה של הואנגמיי (אנ') הציג את האופרה "הציירת מבית הבושת" (風塵女畫家) בכיכובה של מא לאן (אנ') המבוססת גם היא על חייה של פאן.

הרומן של ג'ניפר קודי אפשטיין (אנ') "הציירת משאנגחאי" (2008) מבוסס אף הוא על חייה של פאן יוליאנג, הוא תורגם לארבע עשרה שפות שונות. הסופרת והמורה, מארי לור דה שזר, שהתמחתה בשפה הסינית, כתבה גם ספר על פאן יוליאנג, שנקרא "Pan Yu Liang, La Manet de Shanghai", המבוסס על חייה בסין ובצרפת.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאן יוליאנג בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ב'הציור המשפחה שלי' פאן ציירה את עצמה עם בעלה ובנה
  2. ^ 1 2 PHYLLIS, TEO (2010). "MODERNISM AND ORIENTALISM: THE AMBIGUOUS NUDES OF CHINESE ARTIST PAN YULIANG". New Zealand Journal of Asian Studies. 12, 2: 65–80.
  3. ^ 1 2 Park, Elissa H. Negotiating the Discourse of the Modern in Art: Pan Yuliang (1895–1977) and the Transnational Modern. Diss. University of Michigan, 2013. Web. Accessed on 16 March 2017.
  4. ^ 1 2 3 4 "Pan Yuliang's painting of bathing nudity", China Daily, 11 Nov 2006, accessed 1 January 2008
  5. ^ Dong, Song (2011-02-06). "女画家潘玉良姓名考-新闻-华东站 -雅昌艺术网". huadong.artron.net. נבדק ב-2017-03-08.
  6. ^ Zheng, Jane (2007). "The Shanghai Fine Arts College: Art Education and Modern Women Artists in the 1920s and 1930s". Modern Chinese Literature and Culture. 19 (1): 206.
  7. ^ Sandy Ng, The Art of Pan Yuliang-Fashioning The Self in Modern China, Woman's Art Journal, 2019-01-01
  8. ^ 1 2 3 Phyllis Teo, Yuliang Pan, Ou Nie, Xiuzhen Yin, Rewriting modernism: three women artists in twentieth-century China : Pan Yuliang, Nie Ou and Yin Xiuzhen, 2016, ISBN 978-90-8728-229-5. (בenglish)
  9. ^ PHYLLIS, TEO (2010). "MODERNISM AND ORIENTALISM: THE AMBIGUOUS NUDES OF CHINESE ARTIST PAN YULIANG". New Zealand Journal of Asian Studies. 12, 2: 65–80.
  10. ^ Pickowicz, Paul; Shen, Kuiyi; Zhang, Yingjin (2013). Liangyou, Kaleidoscopic Modernity and the Shanghai Global Metropolis, 1926–1945. BRILL. p. 206. ISBN 978-90-04-26338-3.
  11. ^ Ng, Sandy. "The Art of Pan Yuliang-Fashioning The Self in Modern China". Woman's Art Journal (באנגלית).
  12. ^ Sullivan, Michael Art and Artists of Twentieth Century China ISBN 978-0-520-07556-6 p. 38
  13. ^ Teo, Phyllis (2016). Rewriting modernism : three women artists in twentieth-century China : Pan Yuliang, Nie Ou and Yin Xiuzhen. Yuliang Pan, Ou Nie, Xiuzhen Yin. [Leiden]. ISBN 978-90-8728-229-5. OCLC 922682175.
  14. ^ Guerilla Girls (1998). The Guerilla Girls' Bedtime Companion to the History of Western Art. p. 72.
  15. ^ 1 2 3 "Pan Yuliang - Portrait of chinese Masters". www.lingnanart.com. נבדק ב-2020-03-04.