פאול וגנר נולד ב-11 בדצמבר 1874 בארנולדסדורף לאנה וולף ואוטו וגנר. כפעוט, פאול היה חולה, וציפו שיחיה רק לזמן קצר בלבד. אביו עבר לארמלנד, ופאול ואנה עברו בעקבותיו כשישה חודשים לאחר שבריאותו של פאול השתפרה. אמו של פאול, אנה, נפטרה זמן קצר לפני יום הולדתו השלישי. לאחר מות אמו, אביו אוטו איבד עניין בבנו, ופאול הצעיר נאלץ לדאוג לעצמו.
לאחותו של פאול היה חבר אשר לימד אותו לקרוא ולכתוב, וכך, כבר בגיל שמונה שנים, פאול החל לקרוא ספרות ללא הפסקה ודקלם מונולוגים.
לאחר שנתיים בבית ספר קתולי, פאול הצעיר עבר לבית ספר אחר, שם הקים עם תלמידים אחרים מועדון דרמה, ערך כתב-עת בכתב יד, והלחין שירים. זו הייתה תקופה מכריעה בחייו של פאול שמיפתה את עתידו. הקשר הראשון של פאול לעולם התיאטרון היה בהופעה בקוניגסברג, שם החלה לראשונה המסירות שלו לכל החיים לעולם הבמה[1].
קריירה
תחילת הקריירה בתיאטרון ובקולנוע
בגיל עשרים, החליט וגנר לסיים את לימודי המשפטים ולהתרכז במשחק, הוא סייר במחוזות טרם הצטרפותו ללהקת המשחק של מייק ריינהרדט בשנת 1906. בשנת 1912 החליט לפנות את דרכו למדיום החדש, הקולנוע. והופיע בגרסה של "התלמיד מפראג" מ-1913. במהלך עשיית הסרט שמע לראשונה וגנר על האגדה היהודית הישנה על הגולם מפראג והחליט לעבד את הסיפור לסרט קולנוע, בבימוי וכתיבת משותפת עם הנריק גיילן. הגרסה הראשונה שלו לסיפור "הגולם" (1915, גרסה אבודה) הייתה הצלחה גדולה וביססה את המוניטין של וגנר. בשנת 1917, וגנר יצר פרודיה על הסיפור שנקרא "הגולם והנערה הרוקדת", אך זהו למעשה היה העיבוד שלו לאגדה הגולם: איך הוא הגיע לעולם (1920), הסרט הוא אחד הקלאסיקות של הקולנוע הגרמני ועזר לחזק את מקומו של וגנר בהיסטוריה הקולנועית.
עוד אחד מסרטיו המוקדמים היה "היוגי" (1916), בו שיחק בעצמו את התפקיד של יוגי, ממציא צעיר, אשר סיפק לו את ההזדמנות להכיל שלושה מתחומי העניין שלו: עולם הטריקים הצילומיים (זהו היה אחד מהסרטים הראשונים אשר הציגו אי-נראות), העולם העל-טבעי ומיסטיקה מזרחית.
המשכה
בשנת 1926 הוא הופיעו בסרטו ההוליוודי הראשון והיחיד, "הקוסם" של רקס אינגרם, בו הוא גילם את אוליבר האדו, בעיבוד לסיפורו של סומרט מוהם. לאחר מכן הופיע ב"המקרה המוזר של קפטן רמפר" (1927). ובשנת 1928 כיכב לצד בריג'יט הלם בעיבוד של שותפו הוותיק, הנריק גיילן, ל"אלרון" של האנס היינץ איוורס, בתפקיד פרופסור טן ברינקן, דמוי פרנקנשטיין.
תחת השלטון הנאצי
כאשר הנאצים הגיעו לגדולתם הפוליטית, חברות תיאטרון רבות פורקו ורבים מהשחקנים והבמאים נעצרו, נרדפו והוגלו. עם זאת, וגנר הפך לשחקן של המדינה והופיע בסרטי תעמולה נאציים. בניהם "החיים שלי עבור אירלנד" (1941) ו "Kolberg" - אפוס סרטי תעמולה על המלחמות הנפוליאניות משנת 1944–1945. עם תום המלחמה, וגנר היה מהראשונים לבנות מחדש את החיי התרבות בעיר ברלין. בספטמבר 1945, הופיע בתפקיד הראשי בהפקה של "נתן החכם" בתיאטרון דויטשה בברלין. למרות מצבו הרפואי הרע, וגנר הפך לנשיא בארגון לשיפור הסטנדרטים לתושבים.
סופה
סרטו האחרון של וגנר היה "המנדרינית הגדולה" (1948). ביולי 1948 הוא חזר על תפקידו הקודם, נתן החכם, בתיאטרון דויטשן, אך בסצנה הראשונה הוא התמוטט והמסך נפל.
חייו האישיים ואחרית חייו
וגנר היה נשוי שש פעמים, מתוכם בפעם השלישית והשישית נישואיו היו לשחקנית ליידה סלמנובה, אשר הייתה שותפתו למשחק בכמה הזדמנויות. סלמנובה הפכה לאלמנתו. נישואיו הרביעיים היו לגרטה שרדר שגילמה את השחקנית הראשית ב"נוספרסטו" (1922). הגאוגרף אלפרד וגנר היה בן דודו. הפיזיקאי פרופסור פיטר פ. וגנר היה בנו.
בשנת 1947, סבל וגנר משבץ מוחי אשר התיש אותו וגרם לו לנסוע לשווייץ לקבלת טיפול רפואי. עם שובו לברלין נכנע שוב למחלה, אך סירב לוותר על משחק. הוא קיבל תפקיד בסרטו הקולנועי האחרון "המנדרינית הגדולה" (1948). ביולי 1948, חזר על תפקידו כ"נתן החכם", שם התמוטט. חודשיים לאחר מכן, ב-13 בספטמבר 1948, פאול וגנר מת בשנתו[2].
