עקרון דרדסית (באנגלית: Smurfette principle) הוא מונח שנטבע על ידי קתה פוליט (אנ'), המתאר סרט או סדרת טלוויזיה בהם ישנה דמות נשית אחת בעולם גברי לחלוטין. העיקרון קרוי על שם דרדסית, דמות הנקבה היחידה מבין הדרדסים.
תיאור המונח
על פי עקרון הדרדסית:
ישנה נטייה של סדרות טלוויזיה, סרטים וסוגי מדיה נוספים להציג דמות נשית אחת בלבד בתוך קבוצה של גברים.
הדמויות הראשיות לרוב יהיו גברים, והאישה תשמש כמעט תמיד כמושא רומנטי.
בתוכניות רבות דמויות הגברים תהיינה מורכבות ומאפיינים שונים שלהם יבואו לידי ביטוי, בעוד האישה תהיה פעמים רבות "סקסית", "יפה" ותו לא, ללא צורך לפרט את תכונותיה.[1][2][3][4][5]
תכניות בנות זמננו הן בעצם גבריות בלבד, כמו "גארפילד", או מאורגנות על פי מה שאני מכנה "עקרון דרדסית": קבוצת חברים גברים תודגש על ידי דמות נשית בודדת, מוגדרת באופן סטריאוטיפי (...) המסר ברור. בנים הם הנורמה, בנות הן הווריאציה; בנים הם המרכז, הבנות סביבם; בנים הם אינדיבידואליים, בנות הן טיפוס. בנים מגדירים את הקבוצה, הסיפור שלה וקוד הערכים שלה. הבנות קיימות רק ביחס לבנים.
פוליט גילתה את העיקרון בזמן קניית צעצועי חג המולד לבתה. השימוש הראשוני במונח היה ביחס ל"תרבות גן הילדים", שלפי פוליט עיכבה את הבנת המגדר של הילד. היא כתבה: "הסקסיזם בתרבות הגן מעוות הן בנים והן בנות. ילדות קטנות לומדות לפצל את התודעה שלהן, לסנן את החלומות והשאיפות שלהן דרך דמויות בנים תוך התפעלות מבגדי נסיכות".[6]
דמות האישה מייצגת נשיות במקרים אלו. היא עשויה לשחק תפקיד מרכזי בסיפור או לא, אבל בדרך כלל היא "כולה נשית". כמה דוגמאות שפוליט מצטטת כוללות את דמות האם, מלכה זוהרת, או סיידקיק נשית.[6] כתוצאה מכך, יצירות המשתמשות בדמות כזאת נכשלות לעיתים קרובות במבחן בקדל, מבחן להטיה מגדרית בסיפורת.
אבחנות
בשנת 2011, פוליט דנה במונח במגזין "האטלנטיק". היא אמרה שהנושא עדיין נפוץ בתקשורת. היא הזכירה את הסרט העלילתי, "סופר 8", שהייתה בו רק דמות ראשית נשית אחת (בגילומה של אל פנינג). לטענתה, התופעה קיימת גם ברשתות טלוויזיה. ב-2011, המגישה הבכירה היחידה ברשת MSNBC הייתה רייצ'ל מדאו.[3]
שוברי קופות גדולים כוללים לעיתים קרובות רק אישה אחת, ומוערך שהמגמה הזו לא תיעלם בקרוב.[7] ניתן לראות את התופעה בפוסטרים של סרטי הרכבים, כמו "מטריקס", "אושן 11" ו"מלחמת הכוכבים". המגזין "ניו יורק" ריכז את כל השורות שנאמרו על ידי נשים בזכיינית "מלחמת הכוכבים" שאינן הנסיכה ליאה, ונותר עם 63 שניות בלבד של דיאלוג נשי מתוך הסדרה הכוללת כמעט שבע שעות (23,160 שניות).[8] סטיב רוז מזכיר את דמותה של אילבן בתוכנית הטלוויזיה "דברים מוזרים", שם היא גם מוחלפת במקס, נערה צעירה אחרת, בזמן שאילבן יוצאת למסע.[7][9] ה"דרדסית", או משתתפת נשית בודדת בין גברים, מקבלת בדרך כלל תפקיד סטריאוטיפי של בת זוג או שהיא קיימת כדי להוריד את המתח של צוות שחקנים שכולו גברים.[10]
מכון ג'ינה דייוויס למגדר בתקשורת מצא שרק "ל-10% מכל הסרטים יש צוות שחקנים מאוזן מגדרי", ובכך חיזק את קיומו של היעדר ייצוג נשי הוגן, כלומר עקרון הדרדסית.[11]
במאמר ובסרטון למגזין Bitch (אנ'), העיתונאית אניטה סרקזיאן טוענת שהנטייה של כלי תקשורת משנות השמונים והתשעים להתבסס על גברים, נותרת על כנה ויוצרת מחזוריות המשאיירה את המצב כמות שהוא. סרקזיאן קראה לתעשיית הקולנוע לכלול יותר דמויות נשיות, או אפילו צוות שחקנים נשי, ולעבור את מבחן בקדל, וקבעה שאחרי שאלו יישמרו בחשבון ויושגו בפועל, יתאפשר גיוון משמעותי.[12]
כתוצאה מחוסר שביעות הרצון מהמחסור בנשים, נוצר דפוס חדש של היפוך מגדרי, וכתוצאה מכך נוצרו גרסאות של זכייניות תקשורת עם צוותים המורכבים משחקניות בלבד, כמו "אושן 8" ו"מכסחות השדים".[10]
גם בישראל, בפאנלים של תוכניות ראליטי או פאנלים חדשותיים, ניתן למצוא פעמים רבות בהן הפאנל מורכב מאישה אחת בין גברים.[13][14]
אזכורים במחקרים
ריקי סולינגר, בסקירה של כמה מיצירותיה המרכזיות של פוליט עד 1993, כתבה שעיקרון הדרדסית חל על ילדים בגיל הגן ומבוגרים כאחד.
יאן סוסינה, חוקר ספרות ילדים ומתבגרים, השתמש במונח במהדורה משנת 1995 של כתב העת The Lion and the Unicorn, כדי לגבות את קביעתו שספרות הילדים "מטומטמת" כסימפטום גדול יותר של תרבות. בעיות, במיוחד שבידור הוא כמו "ג'אנק פוד", או לא מתגמל לקהל. הוא משתמש במונח של פוליט כעדות לכך שמחסור בנשים תורם לתקשורת באיכות נמוכה לילדים וגם שהתקשורת הפופולרית הביאה את הנושא הזה בפרסומים גדולים.
דוגמאות
ניתן למצוא את עיקרון דרדסית בין היתר במקומות הבאים: