PROFILPELAJAR.COM

עקצן צהוב
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
מחלקה:	עכבישניים
סדרה:	עקרבאים
תת־סדרה:	Neoscorpionina
משפחה:	עקצניים
סוג:	עקצן
מין:	עקצן צהוב
שם מדעי
	Leiurus hebraeus; ‏Byalynitsky-Birulya, 1908
שמות נוספים
	L. quinquestriatus hebraeus

עַקְצָן צָהוב^[1] או עקרב צהוב מצוי (שם מדעי: Leiurus hebraeus) הוא מין עקרב בסוג עקצן (Leiurus) במשפחת העקצניים (בותוסיים). בעבר נחשב כתת-המין של Leiurus quinquestriatus. נפוץ באזורי מדבר וצמחייה נמוכה. עקיצת העקרב מסוכנת לאדם ועלולה לגרום למוות, הוא השכיח בעקרבי ישראל.

על פי מדד LD50 הוא העקרב הארסי ביותר בישראל ונמנה עם העקרבים הארסיים בעולם. בשל כך זכה לכינוי העממי Deathstalker.

תפוצה ואזורי מחיה

עקצן צהוב נפוץ בישראל, ירדן, סוריה ולבנון בניגוד למין Leiurus quinquestriatus המצוי בכל צפון אפריקה. פרוש שמו המדעי של המין מלטינית הוא "חמש רכסים חלק זנב". התוספת לשמו של תת-המין החי בישראל, hebraeus משמעה עברי.

במשך היום העקרב הצהוב שוהה במשכן קבוע מתחת לאבנים שטוחות או בין גדרות אבן. לרוב יחפור מאורה קטנה הגדולה אך מעט מממדי גופו. העקצן הצהוב נוהג לנקות ולהחליק את מאורתו, לעיתים יחפור מאורה אלכסונית עד עומק של כ-20 ס"מ. כרוב העקרבים הוא פעיל לילה ובזמן זה ישוטט בתורו אחר טרף. העקרב הצהוב ניזון מפרוקי-רגליים זעירים, עד בעלי חיים בגודלו שלו. לקראת הבוקר הוא יחזור למקום מסתורו. העקרב הצהוב מיטיב לטפס על גדרות אבן וקירות, ומסוגל לחדור לבתים, בעיקר לקומות הקרקע. מצוי בכל ישראל למעט בכרמל, חולות שפלת החוף ובאזורי אדמה כבדה.

תיאור

צבעו צהוב בהיר, הגב ופרק הבטן האחורית האחרון כהים מיתר הפרקים וצבתותיו דקות. הפרק האחרון של הבטן, שנמצא לפני שלפוחית הארס, הוא בדרך כלל כהה מיתר פרקי הזנב ומעט יותר מפרקי הגב, עם זאת - זה איננו מאפיין ייחודי של המין ולכן לא יכול לשמש כסימן זיהוי ודאי בשדה. אורך גופו יכול להגיע עד 9–11.5 סנטימטרים (3.5–4.5 אינץ'). לעיתים מתבלבלים בינו לבין בותוס ישראלי, חד-צלע חלק וקטלן עברי. מכוון שישנם עקרבים ישראליים נוספים שעשויים להציג פרק אחרון כהה (לדוגמה חד-צלע צעיר). סימן הזיהוי המוחלט היחיד של העקצן הוא חמשת הרכסים שעל גבו, מהם גם מקבל את שמו הלטיני.

חיזור ורבייה

בזמן החיזור הזכר יתייצב אל מול הנקבה וינסה לתפוס את צבתותיה בשלו כאשר ירטיט את גופו, אם הנקבה אינה נכונה לקבלו היא תניף את צבתותיה מעלה ואף עלולה לעקוץ את הזכר. אם הנקבה נענית לזכר שניהם יחלו ב"ריקוד העקרבים" תנועות מעגליות כאשר הזכר אוחז בצבתותיה של הנקבה. הזכר יפריש מפתח המין שלו נרתיק דק וגלילי שידבק במהרה על המשטח, ויכוון את גוף הנקבה אל נרתיק זה כדי לנעוץ את הנרתיק לפתח המין של הנקבה. תהליך זה יכול להתארך שעות. בתום החיזור הזכר ימלט מפני הנקבה. לאחר כחודשיים, בדרך כלל בחודשי הקיץ, הנקבה תשריץ במחילתה בין 10 עד 25 ולדות שמיד יחפשו מקלט על גבה של האם. האם תשמור על לחות הוולדות ותגן על עורם הרך עד להשלה הראשונה שלהם, ולהתקשות סופית של שכבת העור החדש. כעבור כשבועיים הוולדות יהפכו לעצמאיים ויפנו כל אחד לדרכו.

ארס

ערך מורחב – ארס

עקצן צהוב נחשב מהמסוכנים בעקרבי העולם. הארס שלו מכיל תערובת של רעלנים מסוג נוירוטוקסין. מדד LD50 הוא מדד לרעילות של חומר. במקרה של העקצן הצהוב, ערך זה מצביע על כך שכמות קטנה יחסית של ארס (0.25 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף) מספיקה כדי להרוג 50% מהיצורים החשופים אליו.. אף על פי שעקיצת עקצן צהוב מכאיבה באופן יוצא דופן, בדרך כלל עקיצה זו לא תהרוג אדם בוגר ובריא. למרות זאת, ילדים צעירים, מבוגרים וזקנים או חולים (לדוגמה במחלות לב או אלרגיים) יהיו בסיכון גבוה ללקות באנפילקסיס, תגובה אלרגית לארס המסכנת חיים באופן חמור. מחקר ישראלי גילה תופעת דלקת לבלב המופיעה כתגובה לארס^[2]. אם יתרחש מוות אדם בעקבות עקיצה, בדרך כלל יגרם בשל אנפילקסיס.

במקרה של עקיצה יש להעביר את הנעקץ בדחיפות לבית החולים תוך מנוחה מקסימלית של הנעקץ כדי למנוע זרימת דם מוגברת. שיעור התמותה מעקיצת עקצן צהוב ירד באופן ניכר בעשורים האחרונים, מה שהוסבר בין השאר על ידי שימוש בנסיוב ספציפי כנגד הארס. אולם המחקר הרפואי היחיד שבדק זאת לא הראה תועלת משמעותית בטיפול בנסיוב. ככל הנראה הירידה בתמותה נובעת משיפור במתן טיפול אינטנסיבי ומשיפור בטיפול בסימפטומים. בשל כך ובשל הסיכון לתופעות אלרגיות כתוצאה ממתן הנסיוב, כיום בבתי החולים שוקלים היטב האם ומתי לטפל בנסיוב במקרה של עקיצת עקרב צהוב מצוי.

הרעלנים בארסו של העקצן הצהוב הם רעלנים עצביים. להלן כמה מהרעלנים הידועים בארס העקצן הצהוב:

כלורוטוקסין – הוא פפטיד קטן המורכב מ-36 חומצות אמינו. רעלן זה חוסם את תעלת הכלוריד^[3].
צ'ארייבדוטוקסין – חומרים אלה נקשרים לתעלת האשלגן וחוסמים אותה^[4].
סיילטוקסין – חוסם מוליכים עצביים.
אגיטוקסין – חוסם את תעלות Shaker K

מיון וטקסונומיה

בעבר סווג העקצן הצהוב כתת-מין Leiurus quinquestriatus hebraeus. מחקר מדעי שפורסם ב-2014 קבע שמדובר למעשה במין נפרד ולא בתת-מין גרידא והגדיר אותו כמין חדש בשם Leiurus hebraeus.‏^[5]^[6]^[7]

לקריאה נוספת

Scorpion envenomation and antivenom therapyS. Sofer, E. Shahak, M. Gueron; The Journal of Pediatrics, Volume 124, Issue 6, June 1994, Pages 973-978

אוהד יהלומי, יורם צביק, אסף צוער ואפרת גביש-רגב, מדריך שדה לעקרבי ישראל, רשות הטבע והגנים 2018

קישורים חיצוניים

מערכת הארץ, זאת היתה עקיצת אזהרה. העקיצה הבאה תהיה קטלנית, באתר הארץ, 21 בינואר 2003

עקצן צהוב, באתר NCBI (באנגלית)
עקצן צהוב, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

^ עקצן צהוב במילון בעלי חיים: עכבישנים (תשע"ט), 2019, באתר האקדמיה ללשון העברית
^ Acute pancreatitis in children following envenomation by the yellow scorpion Leiurus quinquestriatus.
^ Lucie Dardevet, Dipti Rani, Tarek Abd El Aziz, Ingrid Bazin, Jean-Marc Sabatier, Mahmoud Fadl, Elisabeth Brambilla, Michel De Waard. Chlorotoxin: A Helpful Natural Scorpion Peptide to Diagnose Glioma and Fight Tumor Invasion. Toxins (Basel) 2015 April; 7(4): 1079–1101. Published online 2015 March 27. doi: 10.3390/toxins7041079
^ R. Barani Kumar, B. Shanmuga Priya, M. Xavier Suresh. In silico analysis of potential inhibitors of Ca2+ activated K+ channel blocker, Charybdotoxin-C from Leiurus quinquestriatus hebraeus through molecular docking and dynamics studies. Indian J Pharmacol. 2015 May-Jun; 47(3): 280–284. doi: 10.4103/0253-7613.157123
^ עקצן צהוב באתר "חרקים - עולם קטן בגדול".
^ Lowe G, Yagmur EA, Kovarik F. A Review of the Genus Leiurus Ehrenberg, 1828 (Scorpiones: Buthidae) with Description of Four New Species from the Arabian Peninsula. Euscorpius. 2014 (191):1-129. קישור.
^ ידיעה בבלוג "Scorpion Files" המצטט את המאמר הרלוונטי מ-2014.