לוינסקי נולד ב-1918 בז'נבה שבשווייץ למנדל ומרים לוינסקי. עלה ארצה בגפו בדצמבר 1934 וב-1938 היה בין מייסדי קיבוץ מעיין צבי (בו חי עד פטירתו).
הפעילות ב"עליית הנוער"
בהיותו בארץ היה פעיל בארגון ההגנה וב-1934 מונה כחבר, מטעם ארגון עליית הנוער, ב"משלחת הארץ ישראלית באיסטנבול" שיצאה לאירופה מטעם ועד ההצלה של הסוכנות היהודית. מטרתה של המשלחת הייתה לסייע ליהודים באירופה. עם סיום מלחמת העולם השנייה המשיך לוינסקי לפעול מטעם "עליית הנוער" וארגן את שליחי הארגון למדינות אירופה ממקום מושבו בז'נבה שבשוויץ[1].
בשלהי שנות ה-40 הצטרף למוסד, כמנכ"ל הארגון וכראש המחלקה הכלכלית, ושירת תחת פיקודו של ראובן שילוח. בתקופתו פעל לשיפור המודיעין ברוסיה ולהקמת ארגון נתיב ולגיוסם לארגון של שאול אביגור ושייקה דן. בין השאר פעל גם בצפון אפריקה (לחיזוק התנועה הציונית שם) ובהודו (לפתיחת המשרד הראשון של ארגון עליית הנוער).
ב-1979 מונה לוינסקי לגזבר הסוכנות היהודית מטעם המערך[3][4][5][6] ושירת תחת היו"ר אריה דולצ'ין. בתפקידו זה הצליח לחלץ את הארגון מחוב גדול שרבץ עליו על ידי קיצוץ משרות ושליחים. בתקופת שלטונו של מיכאיל גורבצ'וב ברוסיה נפגש לוינסקי עם בכירים רוסים ודן על פתיחת שערי המדינה ליציאת יהודים[7].
ב-1987 הגישה המפלגה, בראשות שמעון פרס, את מועמדותו של לוינסקי לתפקיד יו"ר הסוכנות[8]. חברי הנהלת הסוכנות האמריקאים, בראשות יו"ר חבר הנאמנים ג'רלד הופברגר, התנגדו למינוי זה בטיעון שללוינסקי חסרה מנהיגות וכריזמה להוביל את הארגון. התנגדות זו הביאה לסכסוך בין "המערך" ומועצת "ההסתדרות הציונית" דבר שאילץ את המפלגה לשקול מחדש את מועמדותו של לוינסקי לתפקיד[9][10][11]. בסופו של דבר הסיר לוינסקי את מועמדותו ושמחה דיניץ נבחר[12][13][14].
תפקידים ציבוריים נוספים
יו"ר ארגון המכללות האזוריות. בתפקידו זה פעל לארגן את המכללות האזוריות תחת מרכז אחד.
בתקופת פעילותו ב"עליית הנוער" נישא לוינסקי לרות (לבית רומלסבורג, ילידת 1920) ולזוג נולדו בן ובת. לאחר פטירתה של רות ב-1971 נישא בשנית. נפטר ב-2000 והובא למנוחות בבית הקברות של זכרון יעקב ליד קברה של אשתו הראשונה רות.