עניבה לבנה או לבוש ערב מלא הוא קוד הלבוש הרשמי ביותר בין קודי הלבוש המערביים המסורתיים לגברים אחרי שש בערב,[1][2] לפני שעה זו נהוג ללבוש חליפת בוקר. הוא מורכב ממעיל זנבות שחור חתוך מלפנים.[3] הנלבש על חולצת כפתורים לבנה מבד פיקה, ווסט לבן מאותו בד ועניבת פרפר (פפיון) לבנה, שממנה בא השם לקוד. עם צווארון כנפיים, מכנסיים שחורים מאותו בד עם גלאון: פס של עיטור המורכב משני פסי משי להסתרת התפרים החיצוניים של המכנסיים (להבדיל מעניבה שחורה שבה יש פס אחד של גלאון), יחד עם נעלי אופרה או נעלי אוקספורד שחורות מצופות בלכה. ניתן ללבוש עיטורים ומדליות. אביזרים מקובלים כוללים כובע צילינדר, כפפות לבנות, צעיף לבן, שעון כיס, ממחטה לבנה ובוטניריה (פרח אמיתי אמיתי או מזויף בדש). נשים לובשות שמלות ערב באורך מלא עם כפפות, תכשיטים וגם ניתן לשאת תיק יד קטן.[4]
ניתן לייחס את מקורותיו של קוד הלבוש לסוף המאה ה-18 סגנונות חדשים של מעילי יוסטאוקורפס התחילו להופיע באזור המהפכה צרפתית, שאומצו במיוחד על ידי האצילים של אותה תקופה. בעקבות המהפכה הצרפתית יותר ויותר גברים עזבו את מעילי היוסטאוקורפס המקושטים בכבדות לטובת מעילי זנבות כהים וסולידיים, עם גזרה שבאה כנראה ממעילי הרכיבה של ג'נטלמנים כפריים.[5] בהדרגה אחרי מעיל היוסטאוקורפס הוחלפו גם מכנסי האברקיים, הקישוטים והתחרה בחולצות מכופתרות, לבנות פשוטות, וסטים קצרים יותר עניבות קרוואט לבנות ומכנסיים רגילים (מכונים גם כ"מכנסי בני ברק"), זה נודע כסגנון דיירקטוירי. במהלך תקופת העוצרות מעילי זנבות כהים עם מכנסיים בהירים הפכו ללבוש בוקר מקובל (לפני שש בערב) ושחור ולבן שויכו ללבוש ערב. אף על פי שסגנון הדיירקטוירי הוחלף בשעות היום למעילי זנבות ועניבות פרפר עד אמצע המאה ה-19 מעילי זנבות חתוכים מלפנים עם פפיון לבן בלבד נשארו כלבוש ערב רשמי מאז.
למרות הופעתו של הטוקסידו (או מקטורן ארוחת הערב) בשנות השמונים של המאה התשע עשרה כחלופה פחות רשמית אבל נוחה יותר עניבה לבנה נותרה פופולרית יותר. לקראת סוף התקופה הוויקטוראנית עניבת פרפר לבנה על רקע חולצה לבנה הפכו לסטנדרט בעניבה לבנה. בעוד שעניבה שחורה, חולצה לבנה וחליפת טוקסידו השתייכו לעניבה שחורה.
מעיל יוסטאוקורפס
במהלך השינויים החברתיים אחרי מלחמת העולם הראשונה ובשנות השישים של המאה העשרים עניבה שחורה עלתה בפופולריות שלה על גבי עניבה לבנה כקוד הלבוש לאירועים רשמיים. מאז סוף המאה העשרים עניבה לבנה משמשת במיוחד לאירועים הרשמיים ביותר כמו: נשף האופרה של וינה, טקס חלוקת פרסי נובל, חגיגות מרדי גרא בדרום ארצות הברית וסעודת הזיכרון של אל סמית' בניו יורק (כינוס לצורכי צדקה). עניבה לבנה משמשת גם בטקסים נוצריים מסורתיים, איגודים שונים, חתונות בחוץ לארץ ואוניברסיטאות אירופאיות.
היסטוריה
המאה התשע עשרה
בתחילת התקופה המודרנית, אצילים ועשירים ממערב איפורה לבשו בגדים מפוארים בטקסים וחגיגות, מעילים מעוטרים בכבדות, חולצות ומכנסיים מלאי תחרה היו החלק המרכזי של הלבוש הרשמי באותה תקופה. לקראת סוף המאה השמונה עשרה החברה הגבוהה התחילה ללבוש בגדים בעלי חזית חמורה יותר בהשראת הג'נטלמנים הכפריים. עד סוף המאה השונה עשרה, שני סוגים שונים של מעילי זנבות היו נפוצים באירופה: מעלי זנבות לערב החתוך מלפנים ומעיל הזנבות לבוקר המתעקל אחורה לכיוון הזנבות. והמצב המשיך גם לתקופה הוויקטוראנית,[6] בו ברומל הדנדי התלבש בבגדי ערב מינימליסטים לאותה תקופה: ווסט לבן, מעיל כחול, מכנסיים שחורים וגרבי ברך שחורים.[7] אף על פי שברומל חשב ששחור הוא צבע מכוער למעילי זנבות, גברים אחרים לבשו מעילי זנבות שחורים כמו שארל בודלר, ולאחר מכן בשנות ה-40 של המאה ה-19 שחור ולבן הפכו לצבעים המקובלים ללבוש ערב.[8][9]
במהלך המאה ה-19 שחור ולבן הפכו לתקן הרשמי לאירועים אחרי 18:00. בשנות ה-70 בחברה הגבוהה הקוד התפתח,[5] ועניבה לבנה כללה מעיל זנבות לערב עם מכנסיים מאותו סוג בד וסט לבן שחור ופפיון לבן. לאחר מכן, בשנות השמונים הופיעה העניבה השחורה.
מעיל זנבות לבוקר.
בתחילת המאה העשרים עניבה לבנה כללה וסט לבן, פפיון לבן, מעיל זנבות שחור ומכנסיים מאותו סוג בד, והפכה לקוד לבוש שונה מעניבה שחורה.[10] למרות הפופולריות הגוברת שלה בסוף התקופה הוויקטוראנית, עניבה שחורה שימשה רק בארוחות ערב משפחתיות ומועדוני ג'נטלמנים.[5]
דשים מחודדים
המאה העשרים
עד תחילתה של המאה ה-20 עניבה לבנה הייתה מורכבת ממעיל זנבות כבד במשקל של 500 - 560 גרם למטר רבוע, עם דשים מחודדים ברוחב בינוני, מכנסיים תואמות, וסט לבן ולחולצה הלבנה שנלבשה תחת הווסט חזית נוקשה ומעומלנת מהודקת בניטים לחולצה וצווארון כנפיים. לאחר מלחמת העולם הראשונה במיוחד בארצות הברית עניבה שחורה הפכה לפופולרית יותר, והפיעו גרסאות ניחוחות יותר של חלק מפריטיה כמו מקטורן בעל חזית כפולה (עם שני טורים של כפתורים),[11] והחולצה בעלת הצווארון המוכר לנו כיום, עם צווארון תפור לחולצה. הנורמות החברתיות בעידן הג'אז בארצות הברית הובילו לכך שעניבה שחורה הפכה לברירת המחדל לגברים צעירים, במיוחד במועדוני לילה.[5] לפי העיתון "The Delineator" העניבה הלבנה כמעט ננטשה אחרי מלחמת העולם הראשונה,[12] אבל עדיין היו לה שימושים באותה תקופה. מומחית הנימוס אמילי פוסט אמרה באופרה בשנת 1922 שכל ג'נטלמן צריך להחזיק עניבה לבנה, אבל אמרה בכל שטוקסידו הוא "חיוני" לכל ג'נטלמן "שנלבש כמעט בכל ערב ובכל מקום" בעוד שעניבה לבנה נצרכת רק בנשפים, ארוחות ערב רשמיות ואופרה.[13]
צווארון כנפיים
בתחילת שנות העשרים עניבה לבנה נלבשה עם מכנסיים צרים, וגם דשים רחבים ווסטים בעלי חזית כפולה היו באופנה[14]המלך אדוארד השמיני (כשהיה יורש העצר) לבש מעיל ומכנסיים בצבע כחול חצות כדי לרכך את הניגודיות שבין שחור ללבן.[15] בשנות ה-20 וה-30 עלתה הפופולריות של קוד הלבוש.[12][16]אבל כבר בשנת 1953 אמר מומחה נימוס שהמגמה היא ללבוש עניבה לבנה רק בארוחות ערב רשמיות, נשפים, חתונות רשמיות ונשפי אופרה.[17] אבל זה נשאר כקוד הלבוש לארוחת הערב באחוזתו של של ראש עיריית לונדון עד 1996.[18]
הנשיא האמריקאי האחרון שלבש עניבה לבנה בטקס ההשבעה שלו היה ג'ון קנדי ב-1961 שלבש חליפת בוקר בבוקר שלפני ההשבעה ועניבה לבנה בהשבעה.
המאה העשרים ואחת
עניבה לבנה היא מראה נדיר במאה ה-21 אבל היא משמשת בחוץ לארץ לטקסים מלכותיים, חתונות בסגנון מיושן, נשפים ואירועים חברתיים שונים.
בסקנדינביה ובהולנד נהוג ללבוש עניבה לבנה בטקס מתן הדוקטורט. וגם בכמה אוניברסיטאות סקנדינביות אבל עם כובע הנקרא "כובע דוקטורט". בשוודיה ובפינלנד עניבה לבנה עם וסט שחור לטקסים אקדמיים בשעות היום.[19][21][22][23]בהולנד המלווים של הסטודנט בטקס קבלת התואר השני גם לובשים עניבה לבנה. וגם איגודים שונים בניהם הבונים החופשיים לובשים עניבה לבנה לפגישות שלהם.[24]
ישראל
בישראל עניבה לבנה נלבשת לרוב על ידי מנצחים, ולעיתים רחוקות על ידי חתנים.
בחוברת "זכויות שרים" בהוצאת ממשלת ישראל מופיע כי שר זכאי לביגוד רשמי (עניבה לבנה, חליפת בוקר, עניבה שחורה וחליפת טרקלין שחורה (שטריזמן).[25]
הממלכה המאוחדת
עניבה לבנה נלבשת בממלכה המאוחדת בטקסים רשמיים, כמו נשפים ממלכתיים, ארוחות ערב של עיריית לונדון,[26][27] ונסף מסוים באוניברסיטאות אוקספורד, קיימברידג', דורהאם וסנט אנדרוז.[28][26][29] ואפילו כחלק ממדים של בתי ספר ציבוריים, כמו בית הספר הארו שבו נותנים לתלמיד שנמחה את הטקס ללבוש עניבה לבנה. מקובל גם ללבוש עניבה לבנה בחתונות בעלות אופי וויקטוריאני.
ארצות הברית
בחלק מארוחות הערב הממלכתיות בבית הלבן נהוג ללבוש עניבה לבנה, כמו זו שנערכה לכבוד המלכה אליזבת' ב-2007.[30] מקרים נוספים הם: ארוחת הערב של מועדון גרידירון בוושינגטון הבירה, ארוחת הערב של קרן הזיכרון של אלפרד אי. סמית' בניו יורק, וגם כמה נשפי בכורה כמו נשף הבכורה הבינלאומי בניו יורק, ונשף הנביא המצועף בסנט לואיס.
קריקטורה של ג'ון דלקור המציגה עניבה לבנה כמו שהיא היום
בדרום ארצות הברית עניבה לבנה מכונית לעיתים קרובות "תלבושת דה ריגואר", בגלל "צרפת החדשה" (אזורי שלטונה של צרפת ביבשת אמריקה הצפונית). לפעמים לובשים אותה בנשפי מסכות וחגיגות מרדי גרא.
כשמוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק הכריז על עניבה לבנה כקוד הלבוש בנשף המט גאלה ב-2014. התקשורת הצביעה על כך שקשה להשיג עניבה לבנה במחיר הגון, גם לידוענים.[31][32]
קצה מעיל הזנבות צריך שלא לעבור את גומץ הברכיים (, השקע שמאחורי הברך).
קצוות המעיל האופקיות צריכות להיות ארוכות יותר מהוסט כך שלא יציץ מלמטה, מה שמצריך קו מותן גבוה (מרחק גדול בין חלקם העליון של המכנסיים לזה שמתחת למפשעה.)[40][39][41]
.jpg)
.jpg)
.jpg)
