ערך זה עוסק בשרף מאובן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ענבר (פירושונים).
תליוני ענברצבעים שונים של ענבר בלטי
עִנְבָּר היא אבן חן הנוצרת מהתאבנותשרףעצים מסוימים במעבה האדמה. היא שייכת לקבוצת אבני החן הנדירה יותר – אבנים ממקור ביולוגי (בדומה לפנינים) ולא ממקור מינרלי. מקורות הענבר הם מחצבים, בעיקר באזור הים הבלטי ולחוף נהר הדנובה, שם ידעו על מציאת ענבר כבר בימי קדם, אך גם במקומות רבים נוספים.
הענבר רך יחסית ונוח לעיבוד והאדם השתמש בו למטרות שונות כבר בימי קדם ועדות לכך הם תכשיטי ענבר בני 6,000 שנה ויותר, שנמצאו במצרים ועיבודים של ענבר מלפני כ-13,000 שנים שנמצאו באתר ארכאולוגי בריטי[1]. הענבר, בצורת אבקה, שימש גם כקטורת, ברפואה העממית ולקישוט. הענבר חשוב למדע, גם בגלל מגוון רחב של חרקים וחלקי צמחים כלואים בתוכו, שיכולים לספר לנו על העולם שהתקיים בשעה שהם נלכדו בשרף העצים, שהתאבן.
הענבר נפוץ מאוד בחוף הים הבלטי, בקרקעית הים ובקרקע של החוף. בעבר הפיקו את הענבר באזור זה והעבירו אותו לאימפריה הרומית, שם היה הביקוש. הדרך בה הובל הענבר כונתה דרך הענבר. גם בתקופה המודרנית אזור גדנסק וסביבתו נחשבים לבירת מחצבי הענבר ובעיר יש מסחר ער בענבר וגם מוזיאון הענבר של גדנסק[2].
המילה היוונית העתיקה לענבר היא ήλεκτρον – אלקטרון, שניתן לתרגמה כ"זהב בהיר". המילה מקורה בשפה הקדומה ההודו-אירופית ומשמעותה "בהיר, מבריק, קורן". בימי קדם, בבתי האצולה היוונים, הענבר שימש כמברשת בגדים, החלקת ענבר על הבדים טען אותו בחשמל סטטי ומשך את חלקיקי האבק. בניסוי מפורסם, המיוחס לתאלס היווני, משפשפים פיסת צמר בענבר ויוצרים חשמל סטטי[3].
על פי המיתוס של פאתון, בנו של אל השמש, מקור הענבר בדמעותיהן של 300 הדודות של פאתון שביכו את מותו בדמעות ענבר, לכן הענבר כונה בשם "דמעות האלים". יש המקשרים את שם הענבר ביוונית, אלקטרון, לכינוי של אל השמש היווני, אלקטור.
ביוון העתיקה הענבר כונה גם בשם "לינקירוס", כנראה משום שחשבו, שמקורו בשתן הלינקס. מנגד יש גם טיעונים לכך שמדובר בשיבוש שמם של תושבי ליגוריה, שהיו הסוחרים בענבר.
באימפריה הרומית כינו את האבן בשם electrum, שנגזר מהשם היווני או בשם succus שפירושו מיץ, תמצית נוזלית המופקת מצמחים. שמות נוספים, ששימשו בלטינית הם לאפיס ארדנס (אבן בוערת) וליגוריום. השם הערבי הוא عنبر"ענבר" וממנו נגזרו שמותיו בשפות נוספות, Ambre בצרפתית, Ambra באיטלקית, Ámbar בספרדית. לדברי טקיטוס השם הגרמני הקדום של הענבר היה גלסום, מילה ממנה נגזרה המילה לזכוכית. השם הגרמני הנוכחי לענבר הוא Bernstein (אבן אש) ושמות דומים יש בפולנית, Bursztyn ובאוקראינית, Бурштин. שמות אלה, ברנשטיין ובורשטין, היו לשמות משפחה נפוצים בין יהודים אשכנזים, במיוחד בין החיים באזורי כריית הענבר, על חופי הים הבלטי. עם תחילת המגמה של עברות השמות, ברבע האחרון של המאה ה-19, אפשר לפגוש שם כמו "עקיבא חשמל" כתב של עיתון המליץ ובמאמר של אותו עיתון מזכירים ש"אדמת פולין מלאה במינרלים כגון חשמל (בורשטין)"[4]. מאוחר יותר עברות השמות האלה פנה לשם ענבר.
כיום ידוע על כ-200 מקומות בהם נמצא ענבר ומספר המקומות הידועים בהם נמצא הענבר גדל עם מציאת מרבצים חדשים. מרבצים אזוריים יצרו שמות גאוגרפיים לענבר, יש ענבר בלטי המכונה succinit, ענבר סיציליאני המכונה simetit, ענבר רומני המכונה רומניט, ענבר מיאנמרי המכונה בורמיט, ענבר הונגרי המכונה ajkait, ענבר מוראבי המכונה valchovit, ענבר ביטרפלדר, ענבר רובנו (אוקראיני), ענבר דומיניקני, ענבר לבנוני ועוד[6]. הענבר המופק במקומות שונים יכול להיות דומה וענבר המופק במקום אחד יכול להיות מכמה סוגים. ברומניה מופק סוג ענבר דומה מאוד לענבר המופק באי סחלין, הרחק מאוד מרומניה.
קיימת אפשרות לטעינה במטען חשמלי חומרים מסוימים, למשל צמר, באמצעות שיפשופם בענבר. ביוון העתיקה שמו לב לתופעה זו, ועל פי השם היווני לענבר, "אלקטרון", כונתה התופעה החשמלית[7].
אמונה עממית טוענת כי ישנם תכונות ריפוי של הענבר, כך נטען כי הוא מסוגל להקל ואף לרפא בעיות שיניים וקוליק. על פי ארגוני הבריאות העולמיים נשללה טעה זו בשל העדר ראיות, ואף הומלץ להימנע מכך בשל סכנת חנק ובליעה.Amber#cite note-test-68Amber#cite note-:0-71Amber#cite note-72
