חַשְׁמַל הוא מונח המוזכר מספר פעמים במעשה המרכבה שבספר יחזקאל. לפי פשוטו של מקרא הכוונה היא לצבע מסוים של אש, אך בספרות חז"ל ובמסורת היהודית מתואר החשמל גם כמלאך או כישות רוחנית.

המונח מוזכר שלוש פעמים בספר יחזקאל. ההופעה הראשונה היא בתחילת "חזון המרכבה" ביחזקאל א': ”וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” (ספר יחזקאל, פרק א', פסוק ד')

ולאחר מכן פעמיים בתיאור דמות האל:

• ”וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב” (ספר יחזקאל, פרק א', פסוקים כ"ו–כ"ז)
• ”וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה” (ספר יחזקאל, פרק ח', פסוק ב')

פרשני המקרא הציעו מספר פירושים למושג חשמל. אבן ג'נאח כתב שהכוונה לצבע הקרוב לתכלת,^[1] רס"ג כתב ש"חשמל" היא אש בעלת גוונים רבים.^[2] לפי פירוש הרד"ק, אברבנאל והמצודות, החשמל הוא "הזך אשר באש המנוקה מן העשן",^[3] ולדעת אברבנאל הוא כינוי לאלוהים. רבי יוסף קרא פירש שהוא לשון שלהבת,^[4] אליעזר מבלגנצי כתב שהוא "זוהר צח וברור מאוד" כמו השמש.^[5] הגר"א כתב שחשמל היא האש שסביב הפתילה.^[6] בתרגום השבעים, תורגמה המילה "חשמל" ל"אלקטרון" ("ήλεκτρον") – מילה שפירושה ביוונית היה ענבר או אלקטרום. פירוש המושג "כעין החשמל" לפי תרגום השבעים הוא "כצבע הענבר" או "כצבע האלקטרום". ייתכן שהמקור לתרגום הוא מהמילה האכדית "אֶלמֶשֻׁ" (elmēšu) שפירושה "ענבר".^[7] ויש שאף זיהו אותה עם אבן החן המקראית "לשם".^[8]

בפיוטים, נעשה שימוש נרחב במושג "חשמל". המילה מופיעה בקובץ שירי עולת השבת ממגילות מדבר יהודה, ובפיוטיהם של פייטנים רבים, ביניהם יניי, יוסי בן יוסי, הקליר, יוסף ברבי ניסן ורס"ג.

בתלמוד בבלי במסכת חגיגה, מתפרשת המילה "חשמל" כנוטריקון של "חיות אש ממללות", או ש”עתים חשות, עתים ממללות”.^[9] כלומר, בזמנים מסוימים שותקות ובזמנים מסוימים מדברות. בספרות ההיכלות והמרכבה נאמר שישנם בכסא הכבוד 378 מיני מאורות – כמניין הגימטריה של "חשמל" – שהקטן שבהם הוא כגלגל החמה.^[10]

התלמוד מספר על ילד ש”היה מבין בחשמל, ויצאה אש מחשמל ושרפתו”. לדברי התלמוד, אסון זה היה אחת הסיבות לרצון לגנוז את ספר יחזקאל, בשל הסכנה שבעיסוק בנושא, אך חנניה בן חזקיה סבר שהסיכון אינו גדול כי מרבית האנשים אינם מבינים בחשמל, ובשל כך אין לגנוז את הספר.^[11]

הרמב"ם מנה את ה"חשמלים" כישות הרביעית בדרגתה מתוך עשרה סוגי מלאכים.^[12] בספר הזהר הם נמנו כדרגה השישית,^[13] במסכת אצילות בדרגה השביעית,^[14] ובברית מנוחה בדרגה החמישית.^[15]

יוסף ג'יקטיליה כתב את החיבור "סוד החשמל" בביאור עניין החשמל על פי הקבלה.^[16] ענייני החשמל התבארו גם ב"שער החשמל" שבספר עץ חיים.^[17]

על פי תרגום השבעים שתרגם את "חשמל" ל"אלקטרון", חידש יל"ג בפואמה "שני יוסף בן שמעון" שנכתבה בסביבות 1880, את המילה "חַשְׁמַלָּה" כתרגום של "Elektricität".^[18] יל"ג עצמו הציע שהמילה "חשמל" ללא ה' סופית תשמש כשמם של הטלגרף או הטלפון, כהלחם של "חש" "מל" – "ממהר לדבר". הצעתו השנייה לא התקבלה, אך חידושו הראשון, בהשמטת הה' הסופית, אומץ עד מהרה על ידי מנדלי מוכר ספרים, ראובן בריינין וסופרים בני זמנם, ומאז משמשת המילה "חשמל" בעברית החדשה לתיאור הכח האלקטרוני.^[19] ניסיון אחר בן אותה תקופה היה לחדש את המילה במשמעות ספקטרום השמש.^[20]

ביהדות החרדית יש שמחו נגד "חילול" המילה חשמל והשתמשות בה לתיאור כח גשמי,^[21] ויש שהוסיפו שיש בזה "שורש מינות"^[22] וחשש הודאה בעבודה זרה.^[23] יש שהסתייגו משימוש במילה, בגלל הקפדתם שלא להזכיר שמות מלאכים,^[24] או בשל התנגדות כללית לשימוש בעברית החדשה.^[25] ברוב החוגים החרדיים לא התקבלה דעה זו, וגם רבנים אינם נמנעים בדרך כלל משימוש במילה.^[26]

• מעשה מרכבה

• חשמל (מלאך) באתר ספריא
• יחזקאל א ד באתר מקראות גדולות הכתר
• תמר עילם גינדין, בלשנות: מיהם המלאכים שהביאו לנו את החשמל?, באתר ynet, 6 באוגוסט 2010