ענבל הופמן

לידה	1973 (בת 51 בערך) חיפה, ישראל
מקום לימודים	בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
www.inbalhoffman.com

ענבל הופמן (נולדה ב-1973) היא אמנית, מאיירת ומעצבת ישראלית. חיה ויוצרת בתל אביב-יפו.

הופמן נולדה בחיפה ב-1973. ב-1999 סיימה תואר ראשון בהצטיינות במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

אמנית רב-תחומית היוצרת במדיומים שונים, ביניהם, פיסול, וידאו, צילום, רישום, מיצב וגינון.

הופמן עוסקת בנשגב שביומיומי באמצעות שימוש ברדי-מייד ובחומרי גלם זולים וזמינים. עבודותיה מתאפיינות בעמלנות ובפרטנות. היא עוסקת במתיחות בין טכניקות ומדיומים מרוחקים ובמפגש בין צורות עבודה מסורתיות למתועשות, בין אורגניות לדיגיטליות, בין חומר לדימוי. הופמן, הציגה חמש תערוכת יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות ובפרויקטים שונים, בגלריות ובמוזיאונים בישראל ומחוצה לה ואף זכתה בפרסים ומענקים על יצירתה.

הופמן מצהירה^[1] כי בשורש עבודתה קיים החיפוש אחר נקודות ההשקה בין הדו-ממד לתלת־ממד. רישום ואיור הם עבורה כלי דומיננטי באמצעותו היא הופכת את המחשבות לדימויים, לאחר מכן ממירה את הרישום לאובייקט ממשי. היא נעה לרוחב קשת המדיומים השונים, צילום, וידאו, פיסול, רישום, מיצב וגינון^[2] ומפגישה בין צורות עבודה מסורתיות לטכנולוגיה ודיגיטציה, בין אורגני לטבע מלאכותי.

בשנים האחרונות^{[דרושה הבהרה]}, הופמן בונה סביבות פיסוליות דאדאיסטיות המורכבות מאובייקטים זמינים, פשוטים, בנאליים המגיעים מהקשרים שונים המחוסרים כל הילה אמנותית. השימוש בחומרים זולים או בחפצים מצויים, טעון באספקט ביוגרפי, פרטי וציבורי. פריטים מקומיים המחברים את העבודה לתרבות הישראלית ולמכלול הצרכני של קיומנו המקומי והגלובלי, ישן מול חדש. עשייה הנובעת מהמצאות וחיבורים משובשים, משעשעים ובלתי צפויים. האובייקטים המרכיבים את הסביבה שהופמן יוצרת מתאפיינים בכושר המצאה, אלתור, הומור, משחקיות והגיון רצוף מוקשים קטנים, אשר בתוכם מגולמת חוויה של עונג אסתטי, הקפדה ועמלנות. חומרי הגלם הנאספים אל הסטודיו נעים מכלי-בית, כלי-מעבדה, חומרי ניקוי, צעצועי פלסטיק, כלי עבודה, ספרים משומשים, מכשירי כתיבה, ועד צמחים, השרשות, הנבטות או יציקות. כולם הופכים ל"שחקנים" בסביבה היומיומית של הופמן ונענים לשימושים החדשים שהיא מעניקה להם. לאקראיות ערך מוסף בתהליכי היצירה של הופמן, כמו גם לשאלות של שליטה מול חוסר שליטה. בעבודה עם חומר חי או אורגני (בעיקר סביב בוטניקה והנבטות) נדרשת היוצרת לא אחת לוותר על הצורך לביית או לשלוט בתהליכים, והופכת עצמה ל"צינור" המעבד מידע ומשאיר מקום להתרחשויות אקראיות או אפילו לטעויות, מבלי לוותר על הערכים האסתטיים של היצירה. בראיון משנת 2014^[3] הופמן מוסיפה "אמנות עבורי היא מגרש משחקים אינסופי, מרחב שמאפשר לברוא עולמות פנטסטיים. אני מנסה לערער את מציאות הקיום שלי. לקחת את הסביבה הבסיסית, היסודית והמוכרת, לערבב ולהציג אותה מחדש. ניסיון להזכיר את הקסם בכל דבר שנתפס כרגיל וכסתמי". ניסיון המערבב בין גבוה לנמוך, בין רדי-מייד ל-makers, בין מתח לתנועה, בין רגש פרטי לזיכרון קולקטיבי. זהו מרחב מתעתע המורכב מחומרים כל כך מוכרים ויומיומיים המעוררים בנו הזדהות, חיוך ואפילו חמלה, ומנגד- משהו במופרכות של החיבורים מעלה ספק או מעורר חשד במנגנון. מה שנדמה כמאורגן על פי שיטה, מתגלה כחסר סדר ופרוע. הופמן מנסה, בטכניקות ופרקטיקות שונות, לתפוס במשהו את פלא הבריאה, אם על ידי פירוק של יחידות והרכבתן מחדש למבנים אורגניים, ואם בחיפוש מתמיד אחר הגריד היושב בבסיס של הדברים. כדי ליצור סביבה אנטרופית באופייה, היא חוקרת את המבנה, או השיטה של המערכת, ורק אז מאפשרת לעצמה לשבש ולהחריב אותה.

הופמן עוסקת בקשת רחבה של נושאים ומדיומים. היא הציגה ארבע תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות, ביניהן במוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים, מוזיאון תל אביב לאמנות ועוד.

"עבירות קלות בבית הבובות" (2002)^[4], תערוכתה הראשונה, הוצגה במוזיאון אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב (אוצרות רות שדמון ונעמי אביב) כותרת התערוכה רמזה על פשעים קטנים שביצעה היוצרת בבית הבובות התמים. העיוותים או המומים שנתנה הופמן ביצוריה התמימים מאוד מעודנים. נעמי אביב כתבה בקטלוג התערוכה, כי לרוב זהו ביטוי לצרכים סיעודיים המאפיינים את הופמן ונותרו לא מסופקים. זהו ביטוי טבעי של הצורך לטפל, להגן, לחמול, אבל גם לגרד את הפצע בשביל לבדוק עד כמה הוא מכאיב ועמוק. הבובות של הופמן שואבות לגיטימציה מהמכניזם הטבעי של הבובות הניתנות לפירוק והרכבה תוך אמירה לגבי דמות האישה כבובה, אובייקט שניתן להתעלל בו או פשוט לחתוך אותו החוצה. הבובות המצוירות של הופמן לא נראות דו־ממדיות אלא נראות כתצלום מעובד של אובייקט תלת מיימדי. הן מגלמות את הסגידה הפגנית לחפץ, לפטיש מעורר התשוקה. אובייקט ממשי ולא קונספטואלי שאפשר למכור ולקנות, לנכס ולהניח על המדף. הופמן מציירת אובייקטים שהם סוג של קורבנות דווקא משום שאינם מסוגלים לחוות עצמם כקורבן. הם נותרים תמימים גם כאשר מי שיוצרת אותם מבצעת בהם סוגים של השטחה, מה שמחריף את חוויית הדיסוננס.

"מיטת זרע" (2013), תערוכת יחיד, תערוכתה השנייה של הופמן, הוצגה בגלריה P8 תל אביב (אוצרת: נעמי אביב). בתערוכה הוצגו שלוש סדרות של עבודות^[5], בכולן חוויה של עונג אסתטי, הקפדה ועמלנות. התערוכה כוללת מיצבי פיסול, וידאו וצילום. לצורך עשיית התערוכה יצרה הופמן מנבטה ביתית ובה הציבה מצלמה מושהית המתעדת את אירועי הגן. תהליכים של נביטה, צמיחה ועד לנבילה מחליפים אצלה פרקטיקות שגורות של רישום, ציור ופיסול ומהווים המחשה בזעיר אנפין של פלא הבריאה. עצם יצירתו של מרחב נביטה פיזי מצמיח מטבעו שפע של משמעויות. מיטת הזרע של הופמן מהווה אתר המתמצת את החוויה הפוסט מודרנית ואת יחסיה המורכבים עם הטבע בכלל ועם האידיאה של הגן. רעיון הגן מקפל בתוכו דחפים אוטופיים של בריאה, יצירה ועיצוב. השימוש בפרקטיקות של גינון והנבטה בסטודיו של האמנית איפשרו לחקור ולאתגר רעיונות כמו חלל, זמן ומקום. המנבטה שיצרה הפכה לשדה וכל התרחשות זעירה בו מעוררת רגש עז, בהדגימה מחדש את אקט הבריאה. לצד המעקב המתועד ותוצריו הוצגו מיצבים פיסוליים שהרחיבו את דימוי הבריאה באסתטיקה שברירית ומעודנת.

“מותו של גמד הגינה”(2015)^[6], תערוכת היחיד השלישית של הופמן, הוצגה בחלל הגלריה העירונית, רחובות (אוצרת אורה קראוס), והיוותה המשך לתהליך המחקר אותו הציגה בתערוכתה השנייה “מיטת זרע. במהלך זה ביקשה הופמן להציג את אפשרויות הביטוי השונות לעיסוק בטבע, ביצירת חיים ובהריסתם בו-זמנית, על ידי פרקטיקות מתחום הרישום והפיסול. אלו באו לידי ביטוי בהצבה תלויית מקום, שהיוותה המחשה של פלא הבריאה. עיסוקה של הופמן בטבע ובפעולת הגינון, כללה תהליך מחקר בממד המעשי ובממד הרעיוני, ובכוחם לאתגר תפיסות של חלל, זמן ומקום.

התערוכה כללה שילוב הצבות ממדיומים שונים, ביניהם פיסול משולב צמחייה, דומם עם חי. המים, שמשו מרכיב מרכזי בעבודותיה, כסמל לחיים והוצגו כניגוד לריקבון ולמוות אשר מתקיימים בסביבה שמחיצתה אורגנית ומחיצתה דוממת^[7] . גם כאן הופמן עשתה שימוש באביזרים טכנולוגיים לצד שימוש בחומרים יומיומיים, באמצעותם ביקשה לייצר סביבה בה מתקיימת חוויה אסתטית עבור הצופה.

"פלאש דרייב" (2018)^[8], תערוכת היחיד הרביעית של הופמן, הוצגה לא מכבר, במכון אלפרד לאמנות ותרבות, תל אביב (אוצרת: טלי בן נון). מיצב תלוי-מקום המגולל סיפור מסע אישי שלא התרחש ונותר בגדר חלום שנקבר תחת הררי הכביסה והכלים שבכיור. באמצעות חיבורים משעשעים ולא צפויים בין רדי-מייד לקראפט, בין מחנאות לפיסול, בין חלום לכישלון, יצא הצופה להרפתקה הרואית מחד ופארשית מאידך, במסלול 'תרמילאי' הכולל מסע מזורז בין פסגות, קרחונים, בים הפתוח ובמעבה האדמה.

• 2020 - פסגות היום יום - תערוכת יחיד, מוזיאון ישראל, ירושלים. (אוצרת: שוע בן-ארי)
• 2018 - פלאש דרייב - תערוכת יחיד, מכון אלפרד לאמנות ותרבות, תל אביב (אוצרת: טלי בן נון)
• 2017 - עגלת המוזרויות - הצבה, ארט דיסלדורף, פרס בלום, דיסלדורף גרמניה
• 2017 - השתלת עצם 2 - הצבה תלוית חלל (פרויקט מוזמן לחלל הכניסה), מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד, ירושלים
• 2017 - השתלת עצם - מיצב תלוי חלל, פרויקטים מיוחדים / יריד 'צבע טרי' 9, מוזיאון הטבע, תל אביב (אוצרת: טלי בן נון)
• 2015 - מותו של גמד הגינה - תערוכת יחיד, הגלריה העירונית, רחובות (אוצרת: אורה קראוס)
• 2015 - אינקובטור - גלריה ג'ויס יהודה, מונטריאול קנדה
• 2014 - משענת ראש - ישראל/אחד, ספר בעריכת נעמי אביב
• 2013 - מיטת זרע - תערוכת יחיד, גלריה P8 תל אביב (אוצרת: נעמי אביב)
• 2002 - עברות קלות בבית הבובות - תערוכת יחיד, מוזיאון אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב (אוצרות: רות שדמון ונעמי אביב).

• 2018 - פרס קשת לאמנות עכשווית - 12 מועמדים נבחרים
• 2017 - (BLOOOM AWARD BY WARSTEINER (finalists top 10
• 2015 - קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב
• 2012 - First Place The Jim Henson Company - Design Competition,
• 2002 - מפעל הפיס, מענק תמיכה בתערוכה
• 1998 - פרס סנדברג בצלאל
• 1998 - פרס הצטיינות עבור הישגים אקדמיים
• 1997 - פרס הצטיינות עבור הישגים אקדמיים
• 1997 - פרס על שם הצייר יוסי שטרן
• 1995 - פרס הצטיינות עבור הישגים אקדמיים.

• 2015 - ענבל הופמן, מותו של גמד הגינה, אוצרת: אורה קראוס, הגלריה העירונית, רחובות
• 2014 - ארוגים בתודעה, טקסטיל עכשווי בישראל, אוצרת: אירנה גורדון, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
• 2013 - מטרופולין, טופולוגיה של התנגדות, אוצרים משותפים ישראל-הונג-קונג: אמיר פולק, דן אלון, סושאן צ'אן, ג'ספר לאו חנינא, מקום לאמנות עכשווית
• 2002 - ענבל הופמן, עברות קלות בבית הבובות, אוצרת: נעמי אביב, מוזיאון אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב

• 2014:
  • Israel / One - Imago Mundi Contemporary Artists from Israel
  • Imago Mundi - Luciano Benetton Collection Texts by Luciano Benetton, Naomi Aviv and Daniel S. Milo, Gideon Ofrat