עמנואל לעף היה בנו של הרב הנאולוגי (אחד משני הזרמים ביהדות הונגריה, המקורב בערך לקונסרבטיבים) החשוב לאופולד לעף, רבה הראשי של העיר סגד. הוא היה דור אחד-עשר למהר"ל מצד אביו. שמו היהודי היה אברהם חיים.[1] אמו הייתה אשתו השנייה של אביו, באבט לבית רדליך. הוסמך לרבנות בשנת 1878 בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, ובאותה שנה ירש את אביו והחל לכהן כרבה הראשי של סגד. היה בעל תואר דוקטור בבלשנות שמית מאוניברסיטת לייפציג. ב-1881 פרסם את מחקרו הראשון "שמות הצמחים בארמית" (Aramäische Pflanzennamen) ובו תרגום שמות כל הצמחים המופיעים בתלמוד מארמית לעברית וגרמנית.
בימי שלטונו של הקומוניסט בלה קון, הוציאו הוא ואב המנזר הפרנציסקני אשטוואן זדרבץ גינוי משותף למשטר. לאחר שהימין בראשות מיקלוש הורטי תפס את השלטון, הביע לעף דעות בלתי-אוהדות בריאיון לעיתון באפריל 1920. הוא נאסר למשך שנה וזוכה באוקטובר 1921, בעקבות התערבות בינלאומית. משנת 1927, כשניתן לדת היהודית ייצוג רשמי בדומה לראשי הכנסיות השונות, ועד הכיבוש הנאצי, כיהן כחבר הבית העליון של הפרלמנט מטעם הנאולוגים.
על אף שהיה פטריוט הונגרי, היה גם ציוני ועמד בין השנים 1926–1929 בראש "התאחדות היהודים ההונגארים למען ארץ-ישראל", ארגון-גג שאיגד תחתיו את פעילות קרן היסוד והסוכנות היהודית בין שתי מלחמות העולם בהונגריה.[2] בשנות ה-20וה-30 פרסם את מחקרו הבוטאני-בלשני הגדול "צמחי היהודים" (ראו בהמשך), העבודה על כרכי הספר העסיקה אותו רוב חייו.[3]
בין ספריו האחרים קובצי דרשות וספרי פילוסופיה, כולם בגרמנית וספרים על החברה היהודית, ספרי-הספד לגיבורי תרבות הונגריים וספרים בנוגע לבעיות זמנו, בהונגרית. כמו כן תרגם להונגרית את שיר השירים. בנוסף חיבר מחקרים בלשניים, בעיקר על הלשון הסורית עבור "מגזין החברה האוריאנטליסטית הגרמנית".[4] הוא ערך גם מחקרים ופרסומים נוספים שלא נדפסו ואבדו בשואה. ביניהם עבודה על המינרלוגיה של היהודים, אודות האבנים והמינרלים המוזכרים במקרא.
הרב לעף התקבל ל"רכבת קסטנר" והוא בן 90 שנה. עם הגיעו לבודפשט, עוד לפני שעלה לרכבת, נפטר בבית חולים שאולתר בבית ספר יהודי ברחוב ושלני 44. בימיו האחרונים בקרו אצלו הרב אלכסנדר שייבר ואימרה בנושופסקי. ב-21 באפריל 1944 נקבר בבית העלמין פרקשרט בבודפשט ואחרי המלחמה, ב-23 באפריל 1947 הובא לקבר קבוע בבית העלמין היהודי בעירו, סגד.[5] . ארכיונו שמור במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית.[6]
צמחי היהודים
מפעל חייו של לעף היה החיבור אדיר הממדים Die Flora der Juden "צמחי היהודים", ארבעה כרכים כתובים גרמנית בהם ריכז את כל הצמחים המוזכרים במקורות (בעיקר בתנ"ך ובמשנה, ותוך הסתייעות בתלמוד ובמדרשים).
מטרתו של לעף בחיבור זה הייתה לזהות ולסווג כל צמח המוזכר במקורות לפי הטקסונומיה של ליניאוס - שיטת מיון הצומח המדעית המודרנית. לשם כך השתמש במיטב הידע הבוטאני שהיה בזמנו והסתייע במלומדים מכל אוניברסיטאות אירופה. לשם זיהוי הצמח הוא נעזר גם רבות בבלשנות. נראה שלעף שלט בשפות רבות, לצד כל צמח כתב את כינוייו בשלל שפות (כולל ערבית וסורית, בעקבות המילון הסורי-ערבי של בר בהלול המהווה חוליה מקשרת חשובה בין שמות צמחים מהתקופה הקדם-איסלאמית המשמרים מסורות קדומות לבין שמות צמחים בערבית[7]), הביא ציטוטים מטקסטים עתיקים ומודרניים בלשונות רבות ושונות וביצע ניסיונות להראות כיצד התגלגל שם של צמח מלשון ללשון. הוא השתמש גם בבקיאותו בהלכות ואגדות ממרחב הספרות הרבנית בה היה בקי ביותר[8] ובפרט מן השולחן ערוך כדי להשלים את התמונה ולזהות את הצמח ביתר וודאות. לעף היה זה שטבע את השם כלנית לפרח Anemone coronaria, שנזכר בתנ"ך בשם "נעמן", הוא זיהה את הפרח הנ"ל עם ה"כלניתא" של מסכת פסחים אף על פי ששם זה כנראה התייחס לפרג.[9] נדבך נוסף בעבודה הוא התועלת לאדם אותה ניתן להפיק מן הצמח ובפרט מן ההיבט ההלכתי והרפואי.
לעף כתב על צמחים שכולם צמחי ארץ ישראל, אך הוא מעולם לא ביקר בארץ ולא ראה חלק גדול מן הצמחים בבית גידולם הטבעי, לכן היו שהמעיטו בחשיבותו ובתובנותיו.
הספר לא תורגם לעברית או לאנגלית. הסיבות לכך הן שהספר קשה לקריאה ומתומצת מאוד, לשם קריאה והבנה נדרש המעיין להכיר את צורת כתיבת הערכים של המחבר (אותה פיתח בעצמו) ולשם תרגום נדרש מהמתרגם לא רק ידע מושלם בגרמנית המדעית של ראשית המאה ה-20 ובשפת היעד, אלא גם ידע בוטאני רב, בקיאות במקורות היהודיים והיכרות עם מספר שפות עתיקות ומודרניות. מטבע הדברים קשה למצוא אדם כזה.[10]
הגדיל מכולם החוקר עמנואל לב, מגדולי הבלשנות השמית, שבארבעת כרכי ספרו המונומנטלי Die Flora der Juden בירר את כל מה שנכתב ונאמר עד ימיו על צמחי המקרא, חז"ל והספרות היהודית לדורותיה. הוא ריכז את החומר הנוגע לצמחים אלה, בארץ ובגולה והביא את יצירתו לשלמות שלא הייתה לפניה. חוקר גאוני זה חי בגולת הונגריה (מקום ששמש רב ראשי בסיגד ונפטר שם בשנת 1944 בגיל 91[11]). הוא לא הכיר את הארץ מקרוב, אך בחושו הבלשני, בידיעותיו הנרחבות בתלמוד ובבוטאניקה, בשכלו הישר ובאינטואיציה גאונית - הגיע להישגים ללא תקדים בתחום מחקר זה. רק לפעמים ניתן להשיג על מסקנותיו בעניין זיהוי צמח, תוך גישה שונה למקור התלמודי או בגלל הידיעות הבוטאניות שניתוספו לנו בארץ במשך יותר מיובל השנים מאז צאת ספרו. אין ספק שאילו ישב איתנו ר"ע (רבי עמנואל) לעף בארץ היה מביא את יצירתו לשלמות גדולה ביותר.
— יהודה פליקס, עצי פרי למיניהם: צמחי התנ"ך וחז"ל, תשנ"ד, עמ' 20)
בשנת 1903 יזם לעף את הקמתו של בית הכנסת של העיר סגד, שתוכנן על ידי האדריכל ליפוט באומהורן. הוא השפיע רבות על עיצוב הפנים של בית הכנסת ושזר בעיטוריו מצמחי ארץ ישראל באופן סמלי. כך, למשל, בנה את ארון הקודש מעצי שיטים, אותם הביא ממצרים, כך שיזכיר את המשכן, אוהל מועד. כמו כן כל חג היה מיוצג בחלון ויטראז' ובו צמחים הקשורים בחג.
