עמנואל יפה

לידה	1 ביוני 1911 קובנה, האימפריה הרוסית
פטירה	2 בפברואר 1978 (בגיל 66)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
השכלה	הגימנסיה העברית רחביה המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין האוניברסיטה העברית בירושלים
בן או בת זוג	חוה לצרוס-יפה

עמנואל יפה (ה' בסיוון תרע"א, 1 ביוני 1911 – כ"ה בשבט תשל"ח, 2 בפברואר 1978) היה איש חינוך, מלחין וסופר ילדים ישראלי, שהתמחה בתחום החינוך היסודי. כיהן כמנהל המחלקה להכשרת מורים, כסמנכ"ל משרד החינוך וכיו"ר המזכירות הפדגוגית. "אדריכל האקדמיזציה של הכשרת המורים בישראל"^[1].

עמנואל יפה נולד ב-1911 בעיר קובנה שבצפון-מערב רוסיה (ליטא), בן למשפחת מורים וסופרים: אביו יצחק יפה היה מחנך, ואמו בלהה יפה הייתה מחנכת וסופרת ומשוררת ילדים (ובעצמה בתו של הסופר והמחנך מנחם מרדכי סילמן ואחייניתו של המורה, הסופר ואיש הציבור קדיש יהודה סילמן). בשנת 1913, בגיל שנתיים, עלה עם הוריו לארץ ישראל, וגדל והתחנך במושבה רחובות, שבה למד בבית הספר העממי שניהל אביו, ולאחר מכן בירושלים, שם הייתה המשפחה בין מייסדי שכונת בית הכרם. את לימודיו סיים בגימנסיה רחביה, ולאחריהם המשיך וסיים לימודי הוראה בבית המדרש למורים בית הכרם ולימודי חינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. לימים השתלם באוניברסיטאות לונדון והרווארד (1965). בתקופת המנדט הבריטי היה פעיל בתנועת הצופים וערך את ביטאוניה. שנים אחדות שימש כמורה מן החוץ בחוג למינהל חינוכי באוניברסיטה העברית.

את עבודתו החינוכית החל בשנת 1931 כמורה בכיתות היסוד של בית הספר הריאלי בחיפה. בהמשך ניהל בו את כיתות היסוד וריכז את סניפיו, לצד היותו מדריך פדגוגי בבית המדרש למורים שליד בית הספר הריאלי (מה שנקרא בהמשך, "סמינר גורדון"), מורה וסגן מנהל בית המדרש למורים בחיפה^[2].

לאחר קום המדינה התמנה למפקח על בתי המדרש למורים ועוזר למנהל המחלקה להכשרת מורים ולהשתלמותם במשרד החינוך והתרבות^[3].

בשנת 1959 החליף את חיים אורמיאן בתפקיד מנהל המחלקה להכשרת מורים ולהשתלמותם^[4], וכעבור כעשור התמנה לסמנכ"ל המשרד.

ב-1970 התמנה בנוסף כאחראי לחינוך היסודי במזכירות הפדגוגית^[5], ובשנת תשל"ז התמנה ליו"ר המזכירות הפדגוגית – תפקיד שאותו מילא עד פטירתו.

בשנת 1977 יזם את "שנת הבר-מצווה" (בכיתה ז')^[6].

משנת 1954 היה יפה נשוי לחווה לצרוס-יפה (1930–1998), פרופסור לדת האסלאם באוניברסיטה העברית, כלת פרס ישראל להיסטוריה לשנת תשנ"ג-1993. אחיו הצעירים היו עמיקם יפה, מהנדס העיר ירושלים, ואביעד יפה, איש ציבור, דיפלומט וחבר הכנסת (חתנו של אליהו ששון).

יפה נפטר בשנת 1978, בגיל 66, ונקבר בהר הזיתים. הותיר את אשתו ושני ילדיו, ישי ואורית^[7].

שמו הונצח בבית הספר לעובדי הוראה בכירים על-שם עמנואל יפה בירושלים.

יפה פרסם ספרי לימוד והדרכה ועשרות מאמרים בנושאי חינוך. כמו כן חיבר לחנים ופרסם מספר ספרי ילדים, בהם ספרו "מיקי-מהו ואליהו". הסיפור פורסם בהמשכים לראשונה בעיתון "עיתוננו לקטנים" בשנת 1935, והוא אף אויר בידי יפה. "מיקי מהו ואליהו" נחשב כסיפור הקומיקס המקורי הראשון בארץ ישראל.

בשנת 1976 כונסו כמה ממאמרים בקובץ "על מחנכים וחינוכם".

לאחר מותו כונס מבחר מכתביו על ידי חיים אורמיאן בקובץ "במעגלי חינוך" (1979).

• מיקי-מהו ואליהו; חרוזים וציורים מאת עמנואל יפה, חיפה: דפוס אות, 1939. (הדפסה מחודשת: תל אביב: רשפים, תשל"ד)
• העיר דץ; הציורים: א[סתר] ברלין-יואל, חיפה: אשכול, 1943. (קובץ שירים וחרוזים)
• שמואל בלומנטל, יום הולדתו של פוק-פוק; החרוזים מאת עמנואל יפה; התמונות מאת שמואל בלומנטל, חיפה: [חמו"ל], 1944. (סיפורים מחורזים על עלילות גמד וידידיו החרקים)
• חברים וידידים, חיפה: אשכול, תש"ז 1946. (שירי ילדים)
• עמנואל יפה (עורך), כתבי-סתרים (על פי מגרוז ואחרים), חיפה: אשכול, תשי"ד.

• עמנואל יפה (עורך), חשבון: חוברת לניסיון, לשנת תש"ב, 3 כרכים, חיפה: בית הספר הריאלי העברי, תש"ב. (התוכן: כרך א: למכינה ב', ערוכה ע"י עמנואל יפה; כרך ב: למכינה ג', ערוכה ע"י עמנואל יפה, אבשלום גולדשטיין; כרך ג: למכינה ד', ערוכה ע"י אליהו בן דוד, עמנואל יפה) (מהדורה ב: חשבון למכינה ד': חוברת לניסיון לשנת תש"ו, ערוכה ע"י אליהו בן דור, עמנואל יפה, תש"ו)
• עמנואל יפה, סוניה כהנא-חר"ג, הדרך אל הבריאות: הוראות ההיגיינה בכתות היסוד של בית הספר העממי; דברי פתיחה מאת מ[רדכי] ברכיהו, תל אביב: יבנה, 1947. (מהדורה ב מחודשת: תש"ך 1960)
• מאוצר השירה לבני הנעורים; האחראי: עמנואל יפה, חיפה: בית הספר הריאלי העברי, תשי"ד 1953.
• עמנואל יפה, אבשלום גולדשטין, יסודות החשבון, 4 כרכים, חיפה: אשכול, 1954–1958. (התוכן: כרך ב: לשנת הלמודים השניה, 1954; כרך ג: לשנת הלמודים השלישית, 1957; כרך ד: לשנת הלמודים הרביעית, תשי"ז; כרך ה: לשנת הלמודים החמישית, תשי"ח) (הדפסה נוספת, בשם: "ספר החשבון שלי: יסודות החשבון", תש"ך 1959–1961) (ראה אור בתרגום לערבית)
• הוראת החשבון בבית הספר היסודי, תל אביב: אוצר המורה, תשי"ד. (ראה אור בהדפסות נוספות)
• המחברת (חוברת ה של איגרות למורה בשאלות חינוך והוראה), ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשי"ח. (מהדורה ב: תש"ך)
• המורה בישראל: הכשרתו והשתלמותו ב-25 שנות המדינה, ירושלים: משרד החינוך והתרבות – האגף להכשרת עובדי הוראה ולהשתלמותם – המחלקה להכשרת עובדי הוראה, תשל"ג 1973.
• על מחנכים וחינוכם: לקט רשימות ומאמרים, ירושלים: משרד החינוך והתרבות – המחלקה ולהכשרת עובדי הוראה, המחלקה להשתלמות עובדי הוראה, תשל"ו.

לאחר מותו:

• במעגלי חינוך; כינס וערך: חיים אורמיאן, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית, האגף להכשרת עובדי הוראה ולהשתלמותם, תש"ם 1979. (קובץ זיכרונותיו ומאמריו)

• צמח צמריון, עמנואל יפה, 'עובדי החינוך: מעמדם והכשרתם', בתוך: חיים אורמיאן (עורך), החינוך בישראל, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשל"ג, עמ' 335352.

• יוסף בנטוויץ', 'יזכור – עמנואל יפה ז"ל', פתחים (רבעון למחשבת היהדות) ג–ד (43–44) (1978), 18–19.
• נחמה ניר יניב, 'לזכרו של מורי ורבי עמנואל יפה ז"ל', הד הגן מב (1978), 438–439.

• עמנואל יפה באתר "אוח" של משרד החינוך
• אלי אשד, מיקי-מאוז תוצרת ארץ ישראל: על הקומיקס הארץ-ישראלי הראשון, 3 בספטמבר 2004
• נורית יובל, העיר דץ באתר דףדף
• מת עמנואל יפה, דבר, 3 בפברואר 1978
• רשימת הפרסומים של עמנואל יפה, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עמנואל יפה, דף שער בספרייה הלאומית
• עמנואל יפה, בלקסיקון הספרות העברית החדשה