ערך זה עוסק בשחקן ישראלי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עמוס לביא (פירושונים).

עמוס לביא

עמוס לביא, 2005
לידה	1 בינואר 1953 לוב טריפולי, לוב
פטירה	9 בנובמבר 2010 (בגיל 57) ישראל תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מדינה	ישראל ישראל
תקופת הפעילות	1980–2010 (כ־30 שנה)
פרסים והוקרה	שלושה "פרסי אופיר" על משחק
פרופיל ב-IMDb

עמוס לביא (1 בינואר 1953 – 9 בנובמבר 2010) היה שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי. לביא זכה בשלושה פרסי אופיר למשחק, על תפקידיו בסרטים "שחור", "נשים" ו"קרקס פלשתינה".

לביא נולד בטריפולי שבלוב לאליהו ומיסה. בגיל שלוש עלה עם משפחתו לישראל. גדל והתחנך בקריית גת. אביו, שעבד כמוהל וכשוחט, נפטר כשלביא היה בן שבע בלבד.

בשנת 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים בה שירת לביא במילואים, הוא לקה בתגובת קרב. במהלך השיקום הוצע ללביא ללמוד משחק. בראשית שנות השמונים סיים לימודי משחק בבית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים.

ב-1980 שיחק בסרט "מעגלים של שישבת" שכתבה וביימה עידית שחורי. ב-1981 גילם את חבר של נילי בסרט "אסקימו לימון 3: שפשוף נעים". ב-1982 שיחק בסרט "אות קין" שכתב ערן פרייס וביים אורי ברבש, וגילם את רחמו - תפקיד מרכזי בסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו" שכתב וביים נסים דיין על פי ספר בעל אותו שם מאת אמנון שמוש. ב-1983 שיחק בסרט "גרין" שכתב וביים גדעון קולירין, ובסרט "אני והמאהב של אשתי" שכתב וביים עוזי פרס. ב-1985 גילם את משה בסרט "בנות" שכתב אסי דיין וביים נדב לויתן; שיחק בסרט "מניו יורק באהבה" שכתב וביים עמוס קולק; שיחק בסרט "עד כלות" שביים אבי המי, וגילם את גדעון בסרט "עד סוף הלילה" שכתב וביים איתן גרין. בשנת 1986 שיחק בסרט "פלאש" שכתב רזי לוינס וביים דורון ערן. ב-1987 גילם את מרקו בסרט "חימו מלך ירושלים" שכתבה עדנה מזי"א (על פי ספרו של יורם קניוק) וביים עמוס גוטמן; וגילם את מוחמד בסרט "החולמים" שכתב ערן פרייס וביים אורי ברבש.

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים שיחק לביא במספר סרטים אמריקאיים־ישראלים: ב-1987 גילם את יאסין אבו ריאד בסרט "דד־ליין" שכתב חנן פלד וביים נתניאל גוטמן. ב-1992 שיחק בסרט "מצמוץ עין" שכתב אדוארד קובץ' וביים בוב מיסיורובסקי. ב-1993 גילם את שומר המוזיאון בסרט "המומיה חיה" שביים גרי או'הרה.

בשנת 1993 שיחק בסרטים "זרים בלילה" שכתב רזי לוינס וביים סרג' אנקרי ובסרט "מנת יתר" שכתבו אסי דיין ופיני עדן וביים שמואל אימברמן. ב-1994 גילם מפקד פלוגה בסרט "האח של דריקס" שכתבו אמנון דנקנר ומשה זונדר וביימו אורי ענבר ודורון צברי. באותה שנה גילם את אליהו בן-שושן, אבא של רחלי (חנה אזולאי-הספרי) בסרט הקולנוע "שחור" שכתבה חנה אזולאי הספרי וביים שמואל הספרי, ועל משחקו בסרט זה זכה בפרס אופיר. ב-1995 גילם את שמי בסדרת הטלוויזיה "סיטון" שכתב בני ברבש וביים אורי ברבש, וגילם את דני, התפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה שכתב וביים יקי יושע "המונה דופק" (בשנת 1997 יצא הסרט "שבזי" שנערך מתוך הסדרה). באותה שנה הופיע בסדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות" שכתבו (לצד אביב טלמור) וביימו אריק לובצקי ומתי הררי, על פי ספריו של מנחם תלמי.

ב-1996 שיחק בסרט "שאכטה" שכתב וביים יקי יושע; גילם את עצמו בסרט הטלוויזיה "משחק חייו" (המבוסס על סיפור חייו של לביא עצמו) שכתבו יקי יושע ונדב בן-יהודה וביים יקי יושע; כיכב בסרט "קשר דם" שכתב וביים יקי יושע, וגילם את יעקב בסרט "נשים" שכתב (על פי סיפור של יהודה בורלא) וביים משה מזרחי. על משחקו בסרט "נשים" זכה בפרס אופיר לשחקן הטוב ביותר. ב-1997 שיחק בסדרה "קו 300" שכתב מוטי לרנר (על פי ספרו של יחיאל גוטמן) וביים אורי ברבש.ב-1998 גילם את אריק בסרט "מסוכנת" שכתב וביים שמי זרחין; שיחק בסרט "אביב" שכתב וביים נדב לויתן, וגילם את עוז בסרט "קרקס פלשתינה" שכתב וביים אייל חלפון. על משחקו בסרט "קרקס פלשתינה" זכה בפרס אופיר לשחקן משנה הטוב ביותר. ב-1999 גילם את אלי חדד במיני סדרה "אישה באפור" שכתב עירא דביר וביים יוחנן ולר, ושיחק בסרט "פרנק סינטרה מת" שכתב וביים נדב לויתן.

ב-2000 גילם את אילן בסרט "איש השלג" שביים עמרי לוי. ב-2001 שיחק בסדרה "המכון" שכתב מוטי לרנר וביים אורי ברבש. ב-2002 גילם את יוסי תורג'מן בסדרת הדרמה "תיק סגור" שכתבו שי כנות ורשף לוי וביימו שי כנות ונתי אדלר. באותה שנה גילם את אבו אחמד בסרט "טאהרה" שביים דורון ערן, ושיחק בסדרה "טיפול נמרץ" ובסרט "בחודש התשיעי".

ב-2003 גילם את האדמו"ר עזריאל רוטנברג בטלנובלה החרדית הראשונה "החצר" שכתבו דניאל טאוב ויאיר חסדיאל וביים אבי כהן; גילם את נתן ברזילי בטלנובלה "אהבה מעבר לפינה" שביים עופר ויצמן, גילם רב בסרט "סימה וקנין מכשפה" שכתב וביים דרור שאול; שיחק בסרט "האחים מבורך" שכתב וביים נדב לויתן, וגילם את חזי בסרט "עלילה" של עמוס גיתאי. בשנת 2004 גילם את חזי בסרט "הארץ המובטחת" שכתב וביים עמוס גיתאי. ב-2005 גילם את בן ציון בסרט "ימים של אהבה" שכתב וביים מנחם גולן; גילם את אליהו בסרט "שושלת שוורץ" שכתב אמיר הספרי וביימו אמיר הספרי ושמואל הספרי; גילם את דוד בסרט "דיסטורשן" שכתב וביים חיים בוזגלו; גילם את מומי לוי בסדרה "כתב פלילי" שכתב וביים חיים בוזגלו; וגילם את האלוף אהרן יריב בסרט "מינכן" שביים סטיבן ספילברג.

ב-2006 גילם את פייבוש בסרט "מלך של קבצנים" שכתב וביים אורי פסטר, וגילם את אבא של עינת (דניאלה וירצר) בסדרה "אגדת דשא" שביים עופר ויצמן. בשנים 2006 ו-2007 גילם את אריה וייס בעונה השלישית והרביעית של סדרת הדרמה היומית המוזיקלית "השיר שלנו"; גילם את צביקה שיננבויים בסדרה "אולי הפעם" שביים עופר ויצמן, וגילם את מר דוידי בסרט "ריקוד מסוכן" שכתב וביים מנחם גולן. ב-2008 גילם את ראובן בסרט "מפטיר" שכתב וביים דויד בן ארי, וגילם את קפטן יעקב בסרט "עץ לימון" שכתבו ערן ריקליס וסוהא עראף שביים ערן ריקליס.

ב-2008 גילם את סם ברודי בעונה השנייה של סדרת הילדים "האי" שביים עופר ויצמן; גילם את מרשמלו בסדרה "האמת העירומה" שכתב בני ברבש וביים אורי ברבש; גילם את ג'נגו בסרט "עוד אני הולך" שכתב וביים יקי יושע; גילם את אנטואן טואטי בעונה השנייה של הסדרה "המקום" שכתבו שלמה משיח ושני מלמד וביים יצחק שאולי, ושיחק בסרט "הריצה האחרונה" שכתב וביים דניאל חסין, לזכרו של הנופל בני יונסי שנהרג מפגיעת קטיושה בנהריה.

ב-2009 גילם את המאפיונר ריקו קלדרון בפרק האחרון בעונה השנייה בסדרה "החברים של נאור" שכתב וביים נאור ציון; גילם את דודי בסרט "רגליים קרות" שכתב עופר כספי (על פי הספר "חתונה" מאת אורי אדלמן) וביים דורון ערן; גילם את יונה חדד בסדרה "מעורב ירושלמי", גילם את שמעון אלביליה בסדרה "15 דקות" שביימו יואב ודורון פז, וגילם את שמעון ביטון בסדרה "הבורר" שכתב רשף לוי וביים שי כנות. בסמוך לכך, השתתף בקליפ של השיר "עץ ירוק מפלסטיק", של הזמרת מרגלית צנעני. ב-2010 גילם את מוריס דנינו במיני-סדרה "אדמה" שביים רני בלייר, וגילם את עמוס ברדוגו בסרט "כבוד" שכתב וביים חיים בוזגלו. הסרט "כבוד" בו השתתף, שודר בשנת 2011 בערוץ 10 כסדרת הטלוויזיה "הכבוד של מרציאנו". בטרם מותו הספיק לביא להצטלם גם לסרט נוסף של חיים בוזגלו וגילם את עמוס שניר בסרט "סרק, סרק" אשר יצא לאקרנים בפברואר 2012, וכן לסרט סטודנטים בשם "המבדיל" שכתב וביים צבי יהודה הרלינג.

בתיאטרון החאן: ב-1980 שיחק בהצגה "אגממנון" מאת אייסכילוס שביים סטיבן ברקוף. ב-1987 שיחק לצד איילת מרגלית בהצגה "ציד עכברושים" מאת פיטר טוריני שביימה דורית ירושלמי. ב-1988 שיחק בהצגה "מי תהום" מאת הלל מיטלפונקט שביים עמית גזית.

במרכז התיאטרוני בנווה צדק: ב-1981 שיחק בהצגה "מחלקה 3 כיתה 1" מאת דליק ווליניץ שביים איציק ויינגרטן.

בתיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער: ב-1982 שיחק בהצגה "דקלים וחלומות" שכתב וביים יצחק גורמזאנו גורן ע"פ סיפורי סמי מיכאל.

בתיאטרון הבימה: ב-1983 גילם את שבתאי בהצגה "סנג'ר" מאת מוטי בהרב שביים מיכאל גורביץ'. ב-1984 גילם את מקרקא בהצגה "מאחורי הגדר" מאת חיים נחמן ביאליק שביים אורי פסטר. ב-1985 שיחק בהצגה "המשפט" מאת פרנץ קפקא שביים סטיבן ברקוף; שיחק בהצגה "טירונות" מאת ניל סיימון שביים עמית גזית ושיחק בהצגה "עוולה" מאת יוסף חיים ברנר שביים עמית גזית.

בתיאטרון בית ליסין: ב-1983 שיחק בהצגה "טרדפורד טנזי" מאת קלייר לקהאם שביים דוני ענבר. ב-1986 שיחק בהצגה "יצרים" מאת ויליאם מסטרוסימון שביים עמית גזית. ב-1992 שיחק בהצגה "המלך" שכתב וביים שמואל הספרי. ב-2006 שיחק בהצגה "תפוחים מן המדבר" מאת סביון ליברכט שביים עודד קוטלר.

בתיאטרון באר שבע: ב-1994 שיחק בהצגה "המתחזה" מאת ויליאם ריילי שביים רוברט וודרופ. ב-1995 שיחק בהצגה "החטא ועונשו" שביים גל זייד ובהצגה "אשת האופה" מאת מרסל פניול שביים גדי רול. ב-1996 שיחק בהצגה "המלאך הכחול" מאת פם ג'יימס שביים פיטר ג'יימס. ב-1998 שיחק בהצגה "ירח שחור" מאת מוטי אברבוך שביים רזי אמיתי; בהצגה "הוא הלך בשדות" שביים גדי ענבר, ובהצגה "איך למדתי לנהוג" מאת פאולה ווגל שביים איצ'ו אביטל. ב-1999 שיחק בהצגה "גשם שוטף" שכתב וביים גדי ענבר, ובהצגה "רישיון לחיות" מאת יצחק גורמזאנו גורן (מבוסס על הרומן של גורן "מקלט בבבלי") שביים סיני פתר. ב-2000 שיחק בהצגה "אצבע אלוהים" שעיבד וביים רמי דנון ע"פ דן בניה סרי. ב-2003 שיחק בהצגה "פוטו בגדאד" מאת אלי דור חיים שביים רזי אמיתי. ב-2005 שיחק בהצגה "בית הקפה" מאת קרלו גולדוני שביים מיטקו בוזקוב. ב-2006 גילם את מנהל הכלא בהמצגה "לא על זמירים" מאת טנסי ויליאמס שביים רועי הורוביץ.

בפסטיבל עכו: ב-1996 שיחק לצד חגית דסברג בהצגה "בן חור והרבנית" מאת נדב בן יהודה שביים יורם פאלק. על הצגה זו זכו השניים בפרס השחקן והשחקנית הטובים ביותר. הצגה זו הועלתה לאחר מכן בתיאטרון בית ליסין.

בפסטיבל תיאטרונטו: ב-2010 שיחק בהצגה "הזר" מאת אלבר קאמי שעיבד וביים יעקב אמסלם.

בתיאטרון צוותא שיחק בהצגת היחיד "נגמל - סיפור חיים" ובהצגה "שדות החיטה הנצחיים" מאת יוני להב שביים זכריה טובי.

לביא היה אב לארבעה ילדים מארבע בנות זוג, אם כי היה נשוי רק לאחת מהן. האחרונה שבהן היא השחקנית אוולין הגואל, איתה היה בזוגיות למשך שבע שנים.^[1] בתם המשותפת של הגואל ולביא, אלה לביא, התמודדה בתוכנית המציאות "הכוכב הבא 2021".

לביא נפטר ב-9 בנובמבר 2010 בבית החולים איכילוב, בגיל 57, לאחר שהתמודד עם מחלת סרטן הריאות. נטמן בבית העלמין ירקון.

• משחק חייו

מדיה וקבצים בנושא עמוס לביא בוויקישיתוף

• עמוס לביא, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• עמוס לביא, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• עמוס לביא, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• עמוס לביא, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• עמוס לביא, באתר AllMovie (באנגלית)
• עמוס לביא, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• עמוס לביא, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• עמוס לביא, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• עמוס לביא, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• עמוס לביא באתר הבמה
• רינת גור נחום, פרויקט הלביא, באתר ynet, 19 במרץ 2003
• רינת גור נחום, סה לביא, באתר ynet, 29 באוקטובר 2003
• עמוס לביא בתוכנית "אישי עם גיל ריבה", 2009
• גבי בר חיים, האפקט והדפקט: ריאיון עם אוולין הגואל ועמוס לביא, באתר nrg‏, 9 באפריל 2010
• ציפי שוחט, אורי קליין, השחקן עמוס לביא מת בגיל 57 ממחלת הסרטן, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2010
• טל לוין ומתן אברמוביץ', השחקן עמוס לביא הלך לעולמו, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2010
• מרב יודילוביץ', השחקן עמוס לביא הלך לעולמו, באתר ynet, 9 בנובמבר 2010
• הרגעים הגדולים של עמוס לביא, באתר ‏מאקו‏, 9 בנובמבר 2010
• מרב יודילוביץ', נפרדים מעמוס לביא: "איש מקסים ושחקן נפלא", באתר ynet, 10 בנובמבר 2010
• ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, עמוס לביא: מאפיונר, רומנטיקן וגנרל רומאי, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2010
• יעקב בר-און, וכלביא מי יקימנו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 בנובמבר 2010
• רוני קובן, ‏שולחן לארבעה, באתר ‏מאקו‏, 7 באפריל 2011