באפריל 1995, ירון זכתה במדליית זהב בטורניר 'British Open Birmingham' כשניצחה בגמר את קרין פאייר הצרפתייה. חודש לאחר מכן היא השתתפה באליפות אירופה שנערכה בברמינגהאם, התחרתה בקטגוריית המשקל עד 56 ק"ג וזכתה במדליית הארד. בשמינית הגמר היא הפסידה לאיסבל פרננדז הספרדייה ונשרה לקרבות בית הניחומים שם ניצחה את אניטה קוביצה הפולנייה ומריה פקלי ההונגריה. משם היא הגיעה לקרב על מדליית הארד בו גברה על טניה מונזינגר הגרמנייה. למרות זכייתה במדליה האירופית היא כשלה להשיג קריטריון אולימפי ולא השתתפה באולימפיאדת אטלנטה 1996.
באפריל 1997, היא זכתה במדליית כסף בטורניר 'British Open Birmingham' לאחר שהגיעה עד לקרב הגמר ובו הפסידה לשריל פיל הבריטית המקומית.
בגיל 24 היא חלתה בסרטן וסבלה מגידול במערכת הלימפה. בריאיון לעיתון "הארץ" סיפרה על המחלה ואמרה: "הייתה לי הרגשה שעם כל האימונים אני לא בכושר. מתאמנת ברמות הגבוהות ביותר עם אימוני ריצות ועדיין לא בכושר. התייעצתי עם רותי והחלטנו להוסיף עוד שני אימוני ריצה בשבוע, אז הוספנו והכושר לא הרקיע שחקים. החלטתי ללכת לבדיקה. המחשבה הייתה שאני סובלת מאנמיה זו בעיה שפוקדת הרבה ספורטאיות. אבל גילו ששקיעת הדם שלי מאוד גבוהה ואחרי בדיקות מקיפות התברר שיש לי גידול סרטני בלימפה". באפריל 1998 היא עברה את הטיפול האחרון וכמה חודשים לאחר שהחלימה חזרה להתחרות.[1]
בנובמבר 1998, ירון זכתה במדליית כסף בטורניר 'International Tournament Tbilisi' בקטגוריית המשקל עד 63 ק"ג. תקופה קצרה לאחר שחזרה להתחרות, היא החליטה לפרוש בעקבות היחלשות המערכת החיסונית שלה שנפגעה מהטיפולים הכימותרפיים. לאחר פרישתה היא החלה לאמן בנבחרת ישראל בג'ודו, כאחראית קדטיות. ירון בוגרת תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בביוטכנולוגיה ומיקרוביולוגיה מולקולרית.
