שורות של סרגסום יכולות להימתח לאורך קילומטרים על פני הים
תקריב של סרגסום. אפשר לראות את שלפוחיות הגז שעוזרות לאצה לצוף
דגימה של המין Sargassum hildebrandtii Grunow, סומליה, לפני 1889
סרגסום (שם מדעי: Sargassum) היא משפחה של אצות חומות ממחלקת החומיות. מינים רבים מפוזרים ברחבי האוקיינוסים הטרופיים של העולם, שבהם הם בדרך כלל מאכלסים מים רדודים ושוניות אלמוגים, והמשפחה ידועה בעיקר בשל המינים הפלנקטוניים שלה. בעוד שרוב המינים ממחלקת החומיות הם בעיקר שוכני מים קרים המפיקים תועלת מחומרים מזינים בגאות, משפחת הסרגסום יוצאת מכלל זה.[1] באוקיינוס האטלנטי, הים סרגאסו נקרא על שם אצות אלו, מכיוון שבים זה כמות גדולה מאוד של אצות סרגסום.[2]
היסטוריה
סרגסום קיבל את שמו על ידי מלחים פורטוגזים אשר מצאו את האצה בים סרגסו. המלחים קראו לאצה על שם מין של שמשון שצמח להם בבארות, הנקרא sargaço בפורטוגזית.[3]
פלורידה קיז והאיים הקטנים שלה ידועים בשל הרמות הגבוהות של סרגסום המכסה את החופים. המין Gulfweed נצפה על ידי קולומבוס. אף על פי שבעבר פני הים של ים סרגסו נחשבו כמכוסים לגמרי בסרגסום, מה שהפך את הניווט לבלתי אפשרי, נתגלה בהמשך כי תופעה זו מתרחשת רק בזמן סחף.[4]
אצות הסרגסום גם משמשות לתרופות. הן מעובדות ומנוקות לשימוש כתרופה צמחית. הרבליסטים סינים מרבים לתת מרשמים לאבקת סרגסום, הנעשה מהמין S. pallidum, או לעיתים רחוקות יותר, hijiki, או S. fusiforme, במינון של 0.5 גרם. על האבקה להיות מומסת במים חמים, לשתייה כמו תה. האבקה נקראת "האי זאו" ברפואה הסינית המסורתית, והיא נועדה לרפא "חום ליחה."[5]
תיאור
מינים של משפחת אצות זאת עשוים לגדול עד לאורך של כמה מטרים. הם בדרך כלל בצבע חום או ירוק כהה. למינים מסוימים יש שלפוחיות מלאות גז התורמים לציפה, מה שעוזר לפוטוסינתזה. למינים רבים מרקם דביק ומחוספס, אשר יחד גוף חזק אך גמיש, עוזר להם לעמוד בזרמי מים חזקים.
אקולוגיה
המסות הגדולות של סרגסום משמות כסביבת מחיה לקבוצה מיוחדת של חיות וצמחי ים, אשר לא ניתן למצוא במקום אחר.
אצות סרגסום יכולות להימצא בסביבת החוף כתוצאה מסחף, קרוב לשטחי גידול של סרגסום.
מיני סרגסום מצויים בכל האזורים הטרופיים של העולם. הם לעיתים קרובות הצמח הנסחף הברור ביותר ליד אזורי החוף שבהם אזורי גידול סרגסום, אשר לעיתים קרובות נמצאים קרוב לשוניות אלמוגים. הצמחים גדלים כאשר הם נצמדים לאלמוגים, אזורים סלעיים או אזורי חצץ. מינים טרופיים אלה לעיתים קרובות עוברים מחזורים עונתיים של גדילה ודעיכה בתיאום עם שינויים עונתיים בים ובטמפרטורה.[6] במקרים מסוימים (למשל, בים סרגסו), מיני סרגסו צפים על פני הים.
דג הסרגסום המסווה (ימין למעלה) חי בסביבות סחף של סרגסום. זה בדרך כלל דג קטן (שמאל למעלה). גם מיני דגים קטנים אחרים, כמו האבו נפחא הצעיר בתמונה (למטה) חיים בסביבות סרגסום
משבר הסרגסום בים הקריבי
בקיץ 2015, כמויות גדולות של מינים שונים של סרגסום נצברו לאורך חופים של מדינות רבות השוכנות לחופי הים הקריבי. כמה מהאיים שהושפעו כוללים את החוף הקריבי של מקסיקו, הרפובליקה הדומיניקנית, ברבדוס וטובגו.[8] צמח מים נשטף לחוף, נערם על החופים ונרקב, מה שלרוב גרם לצחנה באזורי החופים. המדינות והאזורים המושפעים דנים על הגורמים להתפרצות, פתרונות אפשריים, ועל ההשפעה השלילית על התיירות.[9] חוקרים אומרים כי התפרצות הסרגסום התחילה ב-2011, אבל זה הפך להיות גרוע יותר לאורך השנים. ישנם מספר גורמים שיכולים להסביר את ההתפשטות של הסרגסום באזור בשנים האחרונות. אלה כוללים עלייה של טמפרטורת הים ושינויים של זרמי הים בשל שינויי האקלים. כמו כן, פסולת ממקורות חקלאיים, דשנים ומי שפכים מן הערים, הזורמים לים, יכולים גם הם לתרום להתפתחותן של האצות.[8].
במרץ 2023 נצפה שובל סרגסום באורך 8,000 ק"מ וברוחב מעל 400 ק"מ מתקדם מערבה אל חופי פלורידה, ומכפיל את גודלו כל חודש מאז נובמבר. האצות הצפות קולטות את אור השמש, מחממות את המים עוד יותר ומשגשגות עוד ועוד. בהתפרקן על החוף נוצר גז מימן גופרתי, שמגרה את העיניים, האף והגרון. על האצות נישאים יצורים קטנים שעלולים לגרות את העור[10].
Critchley, A.T., Farnham, W.F. and Morrell, S.L. 1983. A chronology of new European sites of attachment for the invasive brown alga, Sargassum muticum, 1973 - 1981. Journal of the Marine Biological Association of the United Kingdom, 63: 799 - 811.
Davison, D.M. 1999. Sargassum muticum in Strangford Lough, 1995–1998; a review of the introduction and colonisation of Strangford Lough MNR and cSAC by the invasive brown alga Sargassum muticum. Environment and Heritage Service Research and Development Series. No.99/27 ISSN1367-1979.
^Fulton CJ, Depczynski M, Holmes TH, Noble MM, Radford B, Wernberg TH, Wilson SK (2014) Sea temperature shapes seasonal fluctuations in seaweed biomass within the Ningaloo coral reef ecosystem.
^Chemical defenses and the susceptibility of tropical marine brown algae to herbivores.
