הציד האחרון של קרייבן
Kraven's Last Hunt

עטיפת החוברת The Amazing Spider-Man #293 מאוקטובר 1987, אמנות מאת מייק זק ובוב מקלאוד.
מידע קומיקס
יוצר	ג'ון מארק דמתיאס
סוגה	קומיקס
תקופת פרסום מקורית	אוקטובר – נובמבר 1987 (כ־1,977 שנים)
ארץ מקור	ארצות הברית ארצות הברית
שפת המקור	אנגלית
מוציא לאור	מארוול קומיקס
מספר החוברות	6

הציד האחרון של קרייבן (באנגלית: Kraven's Last Hunt) היא קשת סיפור, שפורסמה בחוברות הקומיקס ספיידרמן ביקום מארוול על ידי חברת מארוול קומיקס. הסיפור נמשך למשך שש חוברות בין אוקטובר לנובמבר 1987, כשבין החוברות נמנות The Amazing Spider-Man #293-294, ‏The Spectacular Spider-Man #131-132 ו-Web of Spider-Man #31-32. את הסיפור כתב ג'ון מארק דמתיאס ואייר מייק זק, ועלילתו מביאה את הקרב האחרון בין ספיידרמן לבין קרייבן הצייד.

"הציד האחרון של קרייבן" ממוקם במקום השישי ברשימת 25 הסיפורים הגדולים של ספיידרמן, לפי IGN;^[1] במקום השני ברשימת 25 הסיפורים הגדולים של ספיידרמן בכל הזמנים, לפי מגזין CBR.com;^[2] ובמקום השני ברשימת עשרת הסיפורים הגדולים של ספיידרמן בכל הזמנים, לפי מגזין Gamesradar+.^[3]

באמצע שנות ה-80, הכותב ג'ון מארק דמתיאס הציע מיני-סדרה של וונדר מן שתערב את דמותו של אחיו החורג גרים ריפר ובה וונדר מן נקבר בעודו בחיים וזוחל מתוך הקבר. טום דה-פלקו דחה את ההצעה. מספר שננים לאחר מכן, דמתיאס שכתב מחדש את הסצנה שבה הגיבור יוצא מתוך הקבר מתוך מטרה לשלב את הסיפור בחוברות באטמן ולחקור מה יקרה אם הג'וקר הרג למעשה את הבאטמן. לדבריו של דמתיאס, הדבר יהפוך את הג'וקר ל"שפוי". כשדמתיאס הציע את הרעיון לחברת DC קומיקס, הרעיון נדחה משום שהדבר קרה בחלקו בסיפור "באטמן: הבדיחה ההורגת", שהיה בפיתוח באותה עת. דמתיאס שכתב את הסיפור והכליל את הוגו סטריינג' במקומו של הג'וקר, אך גם סיפור זה נדחה.^[4] הפעם, דמתיאס הציע את הרעיון לחברת מארוול עבור סדרת ספיידרמן, בהשתתפותו של נבל חדש, ועורכי החברה הסכימו לפרסם את הסיפור.

כאשר דמתיאס החל לכתוב את הסיפור "הציד האחרון של קרייבן", מספר אלמנטים חשובים נוספו. תוכניתה של חברת מארוול להשיא את פארקר למרי ג'יין הביא את דמתיאס למקד את הטון הרגשי של הסיפור. ההחלטה להציג את דמותו של קרייבן הצייד בתור הנבל החדש הגיעה לאחר שדמתיאס ראה את תיאור הדמות ב"מדריך הרשמי של יקום מארוול". אחרי שמייק זק נשכר כמאייר הסיפור, דמתיאס החליט שיהיה רעיון טוב להוסיף דמות, והוא וזק יצרו את דמותו של ורמין.

הסיפור נועד להופיע בחוברות Peter Parker, The Spectacular Spider-Man בלבד, אך העורך ג'ים סליקרופ החליט לפרסם אותו כקרוסאובר בין כל שלוש סדרות ספיידרמן, באומרו שההשפעה שתהיה למותו של ספיידרמן תאבד אם יפורסמו סיפורים נוספים באותה עת. בעודו עובד על הסיפור, דמתיאס ציין שאינו מתכוון להסתכל מעבר לאותן שש חוברות, ושהסיפור אינו כבד דיו כדי להשפיע על המשכיות החוברות האחרות. לדעתו, ניתן היה לאגד את הסיפור למיני סדרה או לרומן גרפי משל עצמו.^[5]

מכיוון שהעלילה נכתבה עד שזק התחיל לעבוד על "הציד האחרון של קרייבן", הוא אייר את כל שש עטיפות החוברות לפני שעבר לאיור בתוך החוברות. זק העיר על כך שעטיפת "התחייה מחדש" האייקונית לחלק הרביעי (Web of Spider-Man #32) הייתה הפשוטה ביותר מבין כל שש העטיפות, ושחוברת שבה גיבור הסיפור עולה מתוך הקבר שלו תהיה המתנה הראשונה שמקבלים לחג המולד. לדבריו, מישהו אחר שהיה חושב פעמיים על רעיון לעטיפת החוברת היה בעסק הלא נכון.^[6]

בשנת 1994, חברת DC פרסמה את גרסתו של דמתיאס לסיפור של באטמן והג'וקר בחוברות Batman: Legends of the Dark Knight #65-68.

האריסטוקרט המזדקן סרגיי ניקולייביץ' קרבינוף מתמודד עם העובדה שהוא עומד למות בקרוב, ולכן הוא מתכונן לקרב האחרון שלו לשם כבוד וגאווה. בשעה ששותפיו חופרים קבר בגשם זלעפות, הוא נכנס לאולם הראשי של אחוזתו, היכן שהוא ארגן לווייה מבוימת והוא נחוש בדעתו להשלים ציד אחד אחרון לפני הסוף. הוא מרים מתוך ארון הקבורה את חליפתו של ספיידרמן ומתחיל למרר בבכי, כאשר עכבישים זוחלים לעברו מכל עבר והוא מחסל אותם בפראות. במקביל, פיטר פארקר עצמו מתמודד עם שאלות על תוחלת חייו, אחרי שהגיע בתור ספיידרמן לחלוק כבוד אחרון לג'ו פייס - מודיע לשעבר שהיה מחוסר כל ומת בנסיבות מסתוריות, ובמיוחד לאור העובדה שרבים מחבריו ומכריו איבדו את חייהם.

השניים מוצאים את עצמם משוטטים בחוץ באותו לילה - פארקר אינו מסוגל לישון מרוב מחשבות טורדניות וקרייבן מתוך ציפייה שהטרף שלו יופיע. בשלב מסוים, ספיידרמן חש שמישהו עוקב אחריו ומתחמק בקושי מחץ מרדים שנורה לעברו מכיוונו של קרייבן. אולם, הוא אינו בר מזל וחץ שני שנורה לעברו מצליח לשתק אותו. הוא מתחיל להזות שרוחו של ג'ו פייס רודפת אחריו, אך עד מהרה שב לשפיותו ומאשר את העובדה שמדובר בקרייבן הצייד. הוא מתנפל לעברו ומנסה להילחם בהשפעות הסם המרדים, אך הם מתבררים כחזקים ביותר וקרייבן מצליח לבלבל אותו וללכוד אותו ברשת. קרייבן מניף לעברו את רובה הציד שלו, באומרו שהוא חייב להשיב לעצמו את כבודו האבוד. ספיידרמן מנסה להכניס בו הגיון ומציין בפניו שהשניים תמיד נלחמו בקרב פנים אל פנים. אולם, קרייבן לוחץ על ההדק ומחשבתו האחרונה של ספיידרמן הייתה כי יריבו הוותיק איבד לגמרי את שפיות דעתו.

ספיידרמן מונח בארון הקבורה שבאחוזתו של קרייבן. לאחר רגע של דממה שבו קרייבן מביע צער ומוריד את ארון הקבורה אל תוך הקבר, הוא מחייך חיוך מטורף של אושר ומכסה את הארון בעפר בעזרת את חפירה. בעומדו מעל הקבר, קרייבן מסיר את מסיכתו של ספיידרמן וצוחק צחוק מטורף בגשם הזלעפות. תחת מעטה השיגעון, קרייבן מנסה תרתי משמע להפוך ליריבו המת ומתחיל לתקוף באופן אכזרי פושעים בעיר ניו יורק, מתוך מטרה ללכוד את הגנטיקאי אדוארד ווילן, מדען שעבד עבור ברון זמו והיה קורבן לניסויים שגרמו לו למוטציה והפכו אותו לחולדה הומנואידית וקניבליסטית שידועה בכינוי ורמין.

בהמשך, ספיידרמן מחלים מהשפעות החץ המרדים שקרייבן ירה בו, וחופר את דרכו מחוץ לקבר כשהדבר היחיד שמניע אותו הוא אהבתו למרי ג'יין. בהגיעו לאחוזת קרייבן הנטושה כעת, הוא נחרד לגלות מהעיתונים שבספריה הגדולה שספיידרמן שינה את עורו ושווילן יצא למסע קטל, ושעברו שבועיים מאז נקבר בחיים. הרגשת האימה שלו מהחדשות מתחלפת בזעם על כך שקרייבן השאיר אותו למות ובמשך שבועיים הכתים את שמו הטוב של ספיידרמן. גם קרייבן וגם ווילן חשים בחזרתו של ספיידרמן, וכאשר הוא מתעמת מול קרייבן, זה האחרון לא נלחם בו חזרה ומחשיב את עצמו כמנצח מאחר שהבהיר את נקודתו. קרייבן משחרר את ווילן, שמשתלח כלפי ספיידרמן בחושבו כי הוא זה שתקף אותו. כשידו של ווילן על העליונה, קרייבן עוצר אותו ומשחרר אותו לחופשי, באומרו לספיידרמן שהוא יכול לרדוף אחריו אם ירצה, אך ימי הציד של קרייבן נגמרו. בשעה שספיידרמן רודף אחר ווילן, קרייבן נזכר בעברו בעודו מביט בתמונה משפחתית ישנה, כיצד הוא ומשפחתו נמלטו מרוסיה, כיצד הרוויח את כבודו בג'ונגלים וחיפש אחר אושר כל אותם שנים. קרייבן מרגיש שלא נותר לו שום דבר לחיות עבורו, כעת כשהשיג אושר, לוקח את רובה הציד שלו ומתאבד. הדף הפיצוץ שולח את גופתו חסרת החיים של קרייבן לתוך ארון קבורה פתוח, והתמונה המשפחתית מוכתמת בדמו. הוא משאיר למשטרה מכתב הודאה בדבר קבירתו של ספיידרמן והתחזותו אליו, כולל הוכחה מצולמת.

בחזרה במחילות התת-קרקעיות, ספיידרמן רודף אחרי ווילן אף על פי שהוא מפתח פחד קלסטרופובי בעקבות קבירתו בחיים. הוא משתמש בפחד זה כדי לפתות אותו אל פני השטח. בצאתם ממעבה האדמה, הם מגלים שהגשם העז פסק והשמש מתחילה לבצבץ. ווילן קופא במקומו לנוכח עומס התנועה של הבוקר, שאינו רגיל אליו, וספיידרמן לוכד אותו ומביאו לכוחות המשטרה בטרם חוזר לביתו אל מרי ג'יין. באחוזת קרייבן, משרתיו של סרגיי קרבינוף עורכים טקס חרישי לאדונם ומניחים את גופתו באדמה.

הכותב ג'ון מארק דמתיאס הסביר שהסיפור נועד לחקור את דמותו של ספיידרמן וכיצד אחרים תופסים אותו:

מה שקרייבן מתכוון לעשות זה להרוג את ספיידרמן ולקחת את מקומו - להוכיח שהוא יכול להיות ספיידרמן יותר טוב. מה שהוא הופך לו אינו ספיידרמן, אלא מה שהוא חושב שספיידרמן מייצג. במובן מסוים, קרייבן הופך למשהו דומה לאביר האפל של פרנק מילר. אחת הנקודות הנוגעות לפיטר פארקר היא שהדמות לא שמה מסיכה פשוט והופכת לספיידרמן. הוא אינו הופך ליצור אפל של הלילה. ללא קשר לאיזו תלבושת יש לו ומה הוא עושה, פיטר פארקר הוא בחור אנושי מאוד ואכפתי. קרייבן לא יודע זאת, וזה ההבדל היחיד כאן.

— ^[5]

סיפור המשך ל"ציד האחרון של קרייבן" פורסם באוגוסט 1992 כרומן גרפי בן 48 עמודים בשם Amazing Spider-Man: Soul of the Hunter ‏(ISBN 0-87135-942-1), שוב בכתיבתו של דמתיאס ובאיורו של זק. הרומן הגרפי נכתב כתגובה לייצוג הלא נכון של סצנת ההתאבדות בחלק החמישי. הוא מציין שצוות העורכים קיבל מכתבים המאשימים אותם בעידוד התאבדות, דבר שלחלוטין לא נכון ושאינו עומד בהשקפת עולמם.^[6] בסיפור זה, רוחו של קרייבן מתעמתת עם ספיידרמן, והוא אינו יודע כיצד לפרש זאת. הוא הולך לקבר של קרייבן ונתקל בהאנשה של המוות. מוות אומר לו שספיידרמן וקרייבן חולקים בחיבור רוחני, וכי רוחו של קרייבן אינה יכולה למצוא את השלווה בגלל ההתאבדות שלו. ספיידרמן נאלץ להתעמת עם גופו של קרייבן מהקבר, והבסתו משחררת את נשמתו ומאפשרת לו למצוא שלווה.

בחוברת ההיסטוריה החלופית What if? Vol.2 #17, קרייבן משתמש בכדורים חיים מאשר חצי הרדמה, הורג את ספיידרמן ולוקח את מקומו. בסופו של דבר, לבקשתה של מרי ג'יין ווטסון, דרדוויל, קפטן אמריקה והלפיד האנושי מתעמתים עם קרייבן, שחוזר לקברו של ספיידרמן, חופר את גופתו - ואף על פי שאין הדבר מצוין - נרמז שהוא שואב חלקים מגופו של ספיידרמן כדי לקבל את כוחותיו. מעט לאחר מכן, מרי ג'יין עורכת מסיבת עיתונאים כדי לנקות את שמו של פארקר בזמן שקרייבן השתלט על גופו, אף היא אינה מצליחה מאחר שג'יי ג'ונה ג'יימסון מתערב ומשכנע אנשים שאי אפשר לסמוך על גיבורי על. הסיפור מסתיים בכך שמרי ג'יין אומרת שיש עוד עבודה רבה לפניה.

חוברת הסאטירה ?!...What The פרסמה את הסיפור "הציד האחרון של העורב" והשתמשה בדמויות רייבן וספיידר-האם.

הציד הראשון של קרייבן הוא כותרתם של שני סיפורים שאינם קשורים - רימייק להופעתו הראשונה של קרייבן (כפי שהופיע ב-The Amazing Spider-Man #15) בחוברת השנתית The Sensational Spider-Man Annual '96 מאת הכותב ג'ון מארק דמתיאס והופעתה של בתו המתבגרת של קרייבן, אנה טטיאנה קרבינוף (בחוברות The Amazing Spider-Man #565-567) בסיפור שמנסה לתאר את ספיידרמן באותו אופן כמו ב"ציד האחרון של קרייבן". הדבר מוביל לסיפור "הציד המבעית", שבו משפחתו של קרייבן מנסה להחיות אותו על ידי הקרבת ספיידרמן בריטואל מורכב. אולם, הריטואל מזדהם כאשר כפילו של ספיידרמן קיין מקריב את חייו להציל את פארקר. המעשה מביא לכך שקרייבן נולד מחדש כלא-חיים שיכול למות רק בידיו של ספיידרמן.

"ספיידרמן: סיפור חיים" הוא סיפור בהמשכיות חלופית, כאשר הדמויות בו מזדקנות באופן רגיל אחרי שפיטר פארקר הופך לספיידרמן בשנת 1962. בהמשכיות זו, קרייבן רודף אחר ספיידרמן בשנות ה-80 במהלכה של המלחמה הקרה, מעט לאחר שהתגלה אצלו סרטן. פארקר מצלח להימלט מהקבר שקרייבן קבר אותו בו על ידי התמזגות עם הסימביוט של ונום, והוא כמעט והורג את קרייבן לפני שמרי ג'יין מפרידה את הסימביוט ממנו. המקרה הטראומתי גורם לה להיפרד מפארקר. קרייבן מרוצה מהעובדה שספיידרמן הפך לצייד החדש ומתכונן להרוג אותו, אך הסימביוט של ונום מתמזג איתו.^[7]

הסיפור קיבל תשבחות והוא נחשב לאחד מסיפורי ספיידרמן הגדולים שאי פעם נכתבו. ברירן קרונין מאתר האינטרנט Comic Book Resources תיאר את הסיפור כיצירה אומנותית עוצרת נשימה שהיוותה השראה לחיקויים רבים אחרים מכותבים אחרים במשך השנים.^[8] הוא ציין כי פרסומו של הסיפור על פני שלוש חוברות שונות של כותרי ספיידרמן העניק לסיפור תחושה של אירוע.

ג'ייסון סרפינו ממגזין Complex דירג את "הציד האחרון של קרייבן" במקום החמישי בסיפורי ספיידרמן הגדולים מכל הזמנים. לדבריו, הסיפור "מספק פעולה קומיקסית טיפוסית אך משלב אלמנטים מסיפורת קלאסית ותמות חוזרות ונשנות כדי להציג נרטיב מסובך ועמוק יותר. הסיפור מצטט ללא הרף משירו של ויליאם בלייק "הנמר" ואיוריו של מייק זק ממלאים את הסיפור בפוטוריאליזם מחוספס. סיפור זה מיועד לקוראים מתוחכמים יותר".^[9]

המגזין Comic Book Revolution דירג את הסיפור במקום השלישי ברשימ עשרת הסיפורים הגדולים ביותר של ספיידרמן ומהלל את הסיפור בשל תיאורו של קרייבן והתקופה הראשונית בנישואיהם של פיטר פארקר ומרי ג'יין ווטסון. לדברי המגזין, אף על פי שהסיפור מתמקד בספיידרמן ובקרייבן קיימים רגעים טובים מאוד שחוקרים את מערכת היחסים בין פארקר למרי ג'יין. מאחר שהסיפור מתרחש בשלבים הראשונים שבנישואיהם, יש התייחסות להתמודדות של מרי ג'יין להיעלמותו של פארקר ולתגובתה במקרה והוא ימות. הדבר מוסיף רבדים נוספים לנישואים ביניהם והופך את סוף הסיפור שבו פאקר חוזר אליה כדי להחלים הופך את הכל למשתלם ביותר.

מגזין IGN דירג את הסיפור במקום השישי ברשימת 25 הסיפורים הגדולים של ספיידרמן הטובים ביותר, והוא מציין כי זה הסיפור הבלתי נשכח ביותר של ספיידרמן ללא כל ספק.^[1]

• התסריטאי ריצ'רד ונק חשף באוקטובר 2018 שסרט סולו על הדמות ישאב השראה מהסיפור "הציד האחרון של קרייבן", ותיכלל בו דמותו של ספיידרמן.^[10]
• טום הולנד, שגילם את דמותו של ספיידרמן בסרטי היקום הקולנועי של מארוול "ספיידרמן: השיבה הביתה" ו"ספיידרמן: הרחק מהבית", ציין שהוא והבמאי ג'ון וואטס מעוניינים להשתמש בדמותו של קרייבן לסרט המשך.

• הציד האחרון של קרייבן באתר הרשמי של מארוול קומיקס
• הציד האחרון של קרייבן בפרויקט פאנדום של מארוול קומיקס