סַעֲרוֹן לְבֶן-חָזֶה (שם מדעי: Pterodroma feae) הוא עוף ימי קטן מהסוגסערון, הדוגר במספר איים בצפון האוקיינוס האטלנטי, ונוהג לשחר מזון בים הפתוח. בעבר הוא נחשב כתת-מין של סערון צווארון, אך למעשה אין ביניהם קשר קרוב כלל. עם זאת, סערון לבן-חזה קשור קשר הדוק מאוד לסערון מדיירה, מין אחר שפוצל לאחרונה מסערון צווארון. מין נוסף הקשור אליו הוא סערון דזרטש, שפוצל מסערון לבן-חזה לאחרונה; אם כי מעמדו הטקסונומי טרם הוכרע.[2]
בישראל נאסף פרט בודד ומת ב-8 בפברואר 1963 בחוף עין גדי, שזוהה בתחילה כסערון צווארון, אך בהמשך תוקן זיהויו על-ידי האורניתולוגהדורם שיריחי. הפרט מוחזק באוסף הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, ומהווה את התצפית היחידה לארץ ולמזרח התיכון.[3][4]
טקסונומיה ואטימולוגיה
ככל הנראה התיעוד הידוע הראשונה של סערון לבן-חזה היה באוקטובר 1768 מול חופי מערב אפריקה במהלך המסע הראשון של קפטן קוק. אף על פי שבזמנו לא פורסם תיאור, ניתן לזהות בציור של הפרט שצויר על ידי סידני פרקינסון כפרט מהאוכלוסייה המקננת באיי כף ורדה.[5] פרט זה תואר מאוחר יותר כמין נפרד על ידי הזואולוג האיטלקי תומאסו סלבדורי בשנת 1900 תחת השם המדעיOestrelata feae, על שמו של הזואולוג האיטלקי לאונרדו פְאָה (1852–1903),[6] ומאוחר יותר סווג מחדש בשם Pterodroma feae.[7][8] שם הסוג Pterodroma, מגיע מיוונית עתיקה מהמילים pteron, "כנף" ו-dromos, "רץ".[9]
על אף שבעבר הוא נחשב לתת-מין של סערון צווארון, למעשה אין בין המינים קשר הדוק כלל. המינים בסוג סערון הם עופות ים החיים באזורי אוקיינוסים ממוזגים וטרופיים. על רבים מהם ידוע אך מעט ונחקרים בצורה מועטה בלבד, ולעיתים קרובות ניצויים הדומה הביא לכך שהטקסונומיה של הקבוצה הייתה די דינמית.[10] האוכלוסייות המקננות במקרונזיה ובמדיירה, באי בוג'יו באיי דזרטש ובארכיפלג כף ורדה נחשבו זמן רב כתת-מינים של סערון צווארון, מין מחצי הכדור הדרומי; אך ניתוח הבדלים בגודל, בקולות, בהתנהגות הרבייה וב-DNA המיטוכונדריאלי הראה שהסערונים הצפוניים אינם קשורים בקשר הדוק אליו,[11] וכי ייתכן שסערון ברמודה הוא קרוב המשפחה הקרוב ביותר של הסערונים המקרונזיים.[10] האורניתולוג ההולנדי סאנגסטר המליץ לסווג את סערון מדיירה וסערון לבן-חזה כמינים עצמאיים,[11] ופיצול המינים התקבל על ידי איגוד ועדות הנדירים האירופאיות (AERC (אנ')) בשנת 2003.[12] לאחרונה, רשויות מסוימות פיצלו עוד יותר את המין סערון לבן-חזה, והפרידו בין האוכולוסייה המקננת באיי דזרטש לזו שבארכיפלג כף ורדה.[13]
סאנגסטר העריך ששני המינים המקרונזיים התפצלו בסוף הפלייסטוקן המוקדם, לפני כ-850,000 שנה,[11] אם כי המתודולוגיה ששימשה לקביעת סולם זמנים זו הוטלה בספק לאחר מכן.[14] ניתוח של כיני נוצות מסערוני מדיירה ודזרטש הראה שיש הבדלים ניכרים בין שני הסערונים מבחינת הטפילים שהם נשאו, מה שמצביע על כך שהם מבודדים זה מכבר, שכן כינים יכולות להיות מועברות בדרך כלל רק באמצעות מגע פיזי בקינים. מיני הטפילים שנמצאו על סערון מדיירה דומים ביותר לאלו של סערון ברמודה, ואילו הכינים של סערון לבן-חזה דומות לאלו של מיני סערונים מהקריביים והאוקיינוס השקט. דבר זה מצביע על כך שלמרות הקרבה הפיזית הקרובה של שני מיני הסערון שנמצאו בארכיפלג המדיירי, ייתכן שהם נוצרו מהתפשטויות נפרדות למדיירה, ומאוחר יותר, לאיי דזרטש.[15]
תיאור
לסערון לבן-חזה אורך של 33–36 ס"מ ומוטת כנפיים של 86–94 ס"מ. יש לו גב וכנפיים אפורים, עם סימון "W" כהה על פני הכנפיים. החלק התחתון של הכנפיים כהה והבטן לבנה. יש לו מעוף עוצמתי ומהיר. הוא מלקט פריטי מזון פלנקטוניים מפני הים באוקיינוסים. הוא דומה מאוד לסערון מדיירה, אך הוא גדול יותר ויש לו מקור שחור עבה יותר.
בהתאם לכך שפעם האמינו כי כל שלושת המינים בקבוצה של סערון לבן-חזה/מדיירה/דזרטש מהווים תת-מינים של מין בודד, סערון צווארון, הקושי הגדול להבדיל ביניהם מובן. סיכום נתונים ממחקר מורפולוגי עוזר לשפוך אור על הנושא (המידות במ"מ, חוץ מביחסים):[16]
הוא מתרבה באזורים הרריים וסלעיים בגבהים של עד 2,200 מטר. בעבר הוא התרבה גם באזורי חורש הררי, אך בית גידול זה אינו נשאר עוד. המין הוא בעיקר ימי, אך נשאר קרוב לאזורי הקינון גם בעונת החורף.[18]
קינון
מין זה הוא עוף יםלילי לחלוטין באתרי הקינון כדי להימנע מטריפה על ידי שחפים. כמו רוב היסעוריים, יכולת ההליכה שלו מוגבלת לדשדוש קצר אל מאורת הקינון. הוא מקנן במושבות קינון. הטלת הביצים מתבצעת מאמצע ינואר עד אמצע פברואר. הוא מטיל ביצה לבנה אחת.
סטטוס
הסערון לבן-החזה מסווג במצב שימור של קרוב לסיכון מכיוון שהוא מתרבה רק בארבעה איים, שם הוא מתמודד עם מספר איומים, אם כי אין כרגע עדות חותכת לירידה כוללת של האוכלוסייה. עם זאת, טווח הרבייה המוגבל שלו מותיר אותו רגיש במידה בינונית לאירועים טבע אקראיים ולהשפעות אנושיות. על-אף שדרוש ניתוח נוסף כדי להעריך יותר במדויק את מגמת האוכלוסייה הנוכחית, תוצאות ראשוניות של נתונים שנאספו באי פוגו משקפות ירידה במספרים עקב מספר איומים, שסביר להניח שיהיו דומים בארבעת האיים שכן כולם מאוכלסים בקהילות כפריות.[18]
לפי הערכות משנת 2000, 500–1,000 זוגות מתרבים באיי כף ורדה, אם כי יש להתייחס להערכה זו כמינימום, כיוון שכנראה קיימות מושבות נוספות בפוגו ובסנטה אנטאו, ונצפו גם פרטים מתרבים ברכס ההרים המרכזי של האי סנטיאגו. עד לזמינות נתונים נוספים, האוכלוסייה מוערכת ב-1,000–2,000 פרטים בוגרים, וכ-1,500–3,000 פרטים בסך הכל.[18]
^Bourne, W.R.P. (1983). "The Soft-plumaged Petrel, the Gon-gon and the Freira, Pterodroma mollis, P. feae and P. madeira". Bulletin of the British Ornithologists' Club. 103: 52–58. ISSN0007-1595.
^ 12Onley, Derek; Scofield, Paul (2007). Albatrosses, Petrels and Shearwaters of the World (Helm Field Guides). London: Christopher Helm. p. 17. ISBN0-7136-4332-3.
^ 123Sangster, George; Knox, Alan G; Helbig, Andreas J; Parkin, David T (2002). "Taxonomic recommendations for European birds". Ibis. 144 (1): 153–159. doi:10.1046/j.0019-1019.2001.00026.x.
^"Systematics of the Soft-plumaged Petrel Pterodroma mollis (Procellariidae): new insight from the study of vocalizations". Ibis. 137: 207–218. doi:10.1111/j.1474-919X.1995.tb03241.x.
