סמואל סמית'
Samuel Smith

לידה	27 ביולי 1752 קרלייל, פרובינציית פנסילבניה, אמריקה הבריטית
פטירה	22 באפריל 1839 (בגיל 86) בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	אולם וסטמינסטר ובית הקברות
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	Margaret Spear Smith (1778–?)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית 4 במרץ 1793 – 3 במרץ 1795 (שנתיים) → ויליאם ואנס מארי 4 במרץ 1795 – 3 במרץ 1797 (שנתיים) 4 במרץ 1797 – 3 במרץ 1799 (שנתיים) 4 במרץ 1799 – 3 במרץ 1801 (שנתיים) 4 במרץ 1801 – 3 במרץ 1803 (שנתיים) ניקולס ר. מור ← 31 בינואר 1816 – 3 במרץ 1817 (שנה) → ניקולס ר. מור 4 במרץ 1817 – 3 במרץ 1819 (שנתיים) 4 במרץ 1819 – 3 במרץ 1821 (שנתיים) 4 במרץ 1821 – 17 בדצמבר 1822 (שנה) אייזק מק'קים ← סנאטור אמריקאי 4 במרץ 1803 – 4 במרץ 1805 (שנתיים) → ג'ון איגר הווארד 4 במרץ 1805 – 4 במרץ 1807 (שנתיים) 4 במרץ 1807 – 4 במרץ 1809 (שנתיים) 4 במרץ 1809 – 4 במרץ 1811 (שנתיים) 4 במרץ 1811 – 4 במרץ 1813 (שנתיים) 4 במרץ 1813 – 4 במרץ 1815 (שנתיים) רוברט ג'יי. הרפר ← 17 בדצמבר 1822 – 4 במרץ 1823 (78 ימים) → ויליאם פינקני 4 במרץ 1823 – 4 במרץ 1825 (שנתיים) 4 במרץ 1825 – 4 במרץ 1827 (שנתיים) 4 במרץ 1827 – 4 במרץ 1829 (שנתיים) 4 במרץ 1829 – 4 במרץ 1831 (שנתיים) 4 במרץ 1831 – 4 במרץ 1833 (שנתיים) ג'וזף קנט ←
חתימה

סמואל סמית' (באנגלית: Samuel Smith‏; 27 ביולי 1752 – 22 באפריל 1839) היה סנאטור וחבר בית הנבחרים אמריקאי מטעם מרילנד, ראש עיריית בולטימור, וגנרל במיליציה של מרילנד. הוא היה אחיו הבכור של מזכיר הממשלה רוברט סמית'.

סמית' כיהן פעמיים כנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית, תחילה מ-1805 עד 1808 ומאוחר יותר מ-1828 עד 1831.

סמית' נולד ב-27 ביולי 1752 בקרלייל בפרובינציית פנסילבניה. סבו, שנקרא גם סמואל סמית' (1698–1784), נולד באירלנד והתיישב בפרובינציית מרילנד. ^[1] סמית' עבר עם משפחתו לבולטימור, בשנת 1759. הוא למד באקדמיה פרטית, ועסק בעיסוקים מסחריים עד מלחמת העצמאות האמריקאית, אז שירת כקפטן, מייג'ור ולוטננט קולונל בצבא הקונטיננטלי.

לפני מלחמת העצמאות האמריקאית, כקפטן צעיר, הוא נשלח לאנאפוליס כדי לעצור את המושל אדן ולתפוס את ניירותיו.

ב-23 בספטמבר 1776, כשהבירה המהפכנית של פילדלפיה הייתה על סף כיבוש על ידי הבריטים, שלח וושינגטון את סמית', אז לוטננט קולונל של רגימנט מרילנד הרביעי, עם יחידת צבא קונטיננטלית לתוך המבצר באי מוד על נהר דלאוור. כוחו של סמית' מנה 200 חיילים בתוספת מייג'ור רוברט באלארד מווירג'יניה, מייג'ור סיימון תאייר מרוד איילנד וקפטן סמואל טריט מהארטילריה הקונטיננטלית. עם זאת, דיווח אחר קבע שתאייר לא הגיע לפורט מיפלין עד 19 באוקטובר. עם סגירת הצבא הבריטי על פילדלפיה, הכוח הקטן נאלץ להגיע לפורט מיפלין במסלול עקיף. בשלב האחרון של מסעם, היה צורך להעביר תגבורת לאי מוד על פני דלאוור מרד בנק, ניו ג'רזי תחת הגנת שייטת הנהר של צי פנסילבניה בפיקודו של ג'ון הייזלווד. המבצר הוכרע בסופו של דבר על ידי שבועות של הפגזות בריטיות וננטש. לאחר שירותו במלחמה, עסק סמית' בעסקי הספנות.

קולונל סמית' התקבל כחבר מייסד ב-Society of the Cincinnati של מרילנד כשהיא הוקמה ב-1783. הוא המשיך לכהן כסגן הנשיא (1804–1828) ונשיא אגודת מרילנד (1828–1839), וכיהן בתפקיד האחרון עד מותו.

סמית' שירת כגנרל של המיליציה של מרילנד במהלך מלחמת 1812, ופיקד על ההגנות של בולטימור במהלך קרב בולטימור בספטמבר 1814. הניצחון האמריקאי שם מיוחס בחלקו להכנה של סמית' לפלישה הבריטית.

מ-1790 עד 1792, סמית' היה חבר בבית הנבחרים של מרילנד. בזמן החשש ממלחמה עם צרפת ב-1794, הוא מונה לבריגדיר גנרל של המיליציה של מרילנד ופיקד על המכסה של מרילנד במהלך מרד הוויסקי.

סמית' נכנס לפוליטיקה הלאומית כאשר נבחר לקונגרס השלישי של ארצות הברית, כיהן מ-4 במרץ 1793 עד 4 במרץ 1803. כחבר קונגרס, סמית שימש כיו"ר ועדת בית הנבחרים למסחר וייצור (הקונגרסים החמישי עד השביעי). כמנהל משא ומתן ראשי בין המנהיג הפדרליסטי הצעיר ונציג דלאוור, ג'יימס אשטון בייארד השני, לבין הנשיא הנבחר ג'פרסון, סמית' הבטיח את הקלפי המנצח בבית הנבחרים של ארצות הברית עבור ג'פרסון במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1800. סמית' הועמד לבחירות לסנאט ב-1802, ונבחר כדמוקרטי-רפובליקאי לסנאט של ארצות הברית. הוא נבחר מחדש ב-1808 וכיהן מ-4 במרץ 1803 עד 4 במרץ 1815. בהיותו סנאטור, שימש סמית כנשיא הזמני של הסנאט במהלך הקונגרס התשיעי והעשירי.

סמית' נבחר לקונגרס הארבעה עשר ב-31 בינואר 1816 כדי למלא את המקום הפנוי שנגרם כתוצאה מהתפטרותו של ניקולס ר. מור, ונבחר מחדש לקונגרסים החמישה עשר, השישה עשר והשבעה עשר. בבית, סמית שימש כיו"ר הוועדה להוצאות במשרד האוצר (הקונגרס הארבעה עשר), וכחבר בוועדה לדרכים ואמצעים (הקונגרסים החמישה עשר עד השבעה עשר).

ב-17 בדצמבר 1822, סמית' התפטר כחבר קונגרס, לאחר שנבחר כדמוקרטי-רפובליקני לסנאט של ארצות הברית כדי למלא את המקום הפנוי שנגרם על ידי מותו של ויליאם פינקני. במרץ-אפריל 1824, זכה סמואל סמית' בהצבעה יחידה בוועדת המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית להיות מועמד המפלגה לסגן נשיא ארצות הברית בבחירות מאוחר יותר באותה שנה.

בשנת 1828, שימש סמית' כסגן נשיא האגודה לקולוניזציה של מדינת מרילנד, שצ'ארלס קרול מקרולטון, אחד החותמים השותפים על הכרזת העצמאות, היה נשיאה. ^[2] ה-MSCS היה סניף של ה-American Colonization Society, ארגון המוקדש להחזרת אמריקאים שחורים לנהל חיים חופשיים במדינות אפריקאיות כמו ליבריה.

סמית כיהן שוב כנשיא הזמני של הסנאט במהלך הקונגרסים העשרים והעשרים ואחד, וכיושב ראש ועדת הכספים (הקונגרסים ה-18 וה-20 עד ה-22). הוא נבחר מחדש ב-1826 וכיהן עד 4 במרץ 1833. שנתיים לאחר מכן, ב-1835, הפך סמית לראש עיריית בולטימור, וכיהן בתפקיד זה עד 1838, אז פרש מהחיים הציבוריים.

סמית' מת בבולטימור ב-22 באפריל 1839, והוא קבור בבית הקברות של וסטמינסטר העתיקה בבולטימור.

מדיה וקבצים בנושא סמואל סמית' בוויקישיתוף

• סמואל סמית', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• סמואל סמית', באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)