PROFILPELAJAR.COM

סירת שְׁלָחִים או קאנו שְׁלָחִים היא כלי שיט, קאנו שבשל תכנונו, יכול לשוט בבטחה רק עם מצוף או זוג מצופים המחוברים לקאנו לרוב באמצעות זוג מוטות (לעיתים קרובות מעץ).

היסטוריה

ההיסטוריה של סירת השלחים התחילה לפני כחמשת אלפים שנה בים סין הדרומי. משם החל התיישבות של למעלה מעשרת אלפים איים בדרום האוקיינוס השקט. המצוף הפך את סירות הכורת הצרות, שנבנו מגזע עץ שתוכו נחצב, לעמידות בפני התהפכות, והוא נשמר בסוגי הקאנו הבאים שנבנו מלוחות עץ כדי שניתן היה לבנות את גוף סירה צר מאוד, מה שאפשר להגיע למהירויות ניכרות תוך שמירה על יציבות גבוהה.

לפני כאלפיים שנה היו אלה הפולינזים שהפליגו למרחקים גדולים בים הפתוח בסירות משופרות, וכך השתלטו על המקומות הרחוקים ביותר, עד שלבסוף גילו את ניו זילנד לפני כאלף שנה. כמו כן, האבוריג'ינים בני שבט הנגארו (אנ') מקווינסלנד, אוסטרליה, שתרבותם הייתה בת 9,000 שנים, והם נכחדו בתקופת הקולוניזציה הבריטית, ניווטו באזור הים של איי ויטסנדיי (אנ') בסירות שלחים. סירת השלחים הייתה הבסיס להתיישבות כל דרום האוקיינוס השקט. המעצבים הפולינזיים לא רק פיתחו את הסירה הפשוטה אך המותאמת לשוט באוקיינוס, אלא גם יכולת מצוינת לנווט בעזרת הכוכבים, ולהריח ממש איים בסביבתם הקרובה, או לאתרם על ידי שינוי תצורות הגלים. כיום פחות ופחות אנשים עדיין שולטים בכישורי הניווט העתיקים הללו.

בסרי לנקה, סוג זה של סירות (בשם אורובה (גר')) משמש עד היום דייגים בחוף ובלגונות.

ספורט

סוג זה של סירות שימש גם כאמצעי תחבורה לשם סחר בים הדרומי, אם כי לרוב הוא מצויד במנועים חיצוניים. עם זאת, המסורת של חתירה עם סירת שלחים בהחלט נשמרת באיים רבים.

ספורט סירות השלחים המודרני, כחלק משיט תחרותי, התפתח בפולינזיה הצרפתית (שבה הם נקראים ואה (Va'a)) ובאיי הוואי, שם נוסד בשנת 1908מועדון קאנו השלחים והגלישה (Outrigger Canoe and Surfboard Club), שקיים עד היום. לרגל פסטיבל התרבות המסורתי של הייבא (Heiva), נערכו מרוצי לגונה בטהיטי ובאיי החברה הסמוכים כבר בתחילת המאה ה-19. משם, הספורט התפשט בצורתו הנוכחית, על פני איים פולינזיים ומלנזיים (במיוחד פיג'י וקלדוניה החדשה), לאמריקה, אוסטרליה ואסיה ולבסוף אירופה.

בפולינזיה הצרפתית ניתן להשוות את ספורט הוואה או הפירוג (pirogue), כפי שהוא מכונה במדינות דוברות צרפתית, מבחינת החשיבות עם הכדורגל באירופה.

מרוצים ידועים

בפולינזיה הצרפתית, כמו גם באוסטרליה באי המילטון (אנ') ובהוואי, מתקיימות רגאטות (Re') בינלאומיות גדולות של סירות קאנו שלחים בין כמה איים. מרוץ הוואיקי נואי ואה (Hawaiki Nui Va'a) ומרוץ "מולוקאי הואה" (Molokai Hoe) הם בין רגאטות קאנו השלחים המפורסמות ביותר בעולם. הוואיקי נואי ואה בפולינזיה הצרפתית, הכוללת את האיים הואהינה (אנ'), טאהאה (גר') ובורה בורה (שלושה שלבים עם מרחק מרוץ של כמעט 130 קילומטרים) נחשב למרוץ הקשה ביותר, אך גם היפה ביותר מסוגו. 1,200 ספורטאים בינלאומיים מתחרים שם. מפורסם לא פחות הוא ה"מולוקאי הואה", המחבר בין האי מולוקאי לבין אואהו בהוואי. עם כ-1,000 משתתפים ומרוץ של למעלה מ-40 קילומטרים, תחרות זו מתקיימת כבר למעלה מ-50 שנה. למעט כמה יוצאים מן הכלל, קאנו השלחים המשמשים לרגטות כאלה אינן עשויות יותר מעץ, אלא מחומרים מרוכבים פלסטיים מודרניים.

סוגי סירות

ישנם סוגים שונים של סירות. הוואה זמין באופן מסורתי כ-V1 (ואה הואה, Va'a Hoe, קאנו לחותר בודד אליו צמוד מצוף אחד בצד שמאל), V3 (ואה טורו, Va'a Toru, קאנו לשלושה חותרים אליו צמוד מצוף אחד), V6 (ואה אונו, Vaa Ono, קאנו לשישה חותרים אליו צמוד מצוף אחד), V12 ו-V16 (ואה טואטי, Va'a Tauati, שני קאנו מדגם V6 או מדגם V8 מחוברים, 12 או 16 חותרים) מסירה לשיט בלגונה או במים שקטים עד שיט בים הפתוח. קיימים גם דגמים לשניים ולארבעה חותרים. הדגמים הנפוצים ביותר הם לחותר אחד או לשישה חותרים. הדגם לחותר אחד שוקל בדרך כלל בין 10 ל-15 קילוגרם ועולה (תלוי בחומר ובעיבוד) בין 1,800 ל-2,800 אירו. הדגם לשישה חותרים שוקל בדרך כלל בין 130 ל-160 קילוגרם ועולה (תלוי בחומר ובעיבוד) בין 8,000 ל-10,800 אירו עם ציוד.

דגמים 1 ו-2 זמינים עם או בלי מערכת היגוי. יתר על כן, המושבים של דגם 1 ודגם 2 שונים בצורת הישיבה ביניהם: בתוך הסירה או על הסירה. באזור הפולינזי, נעשה שימוש בעיקר בדגם לחותר בודד ללא מערכת היגוי ומושב בתוך הסירה. לעומת זאת, בארצות הברית (במיוחד בהוואי) משתמשים בעיקר בדגמים לחותר בודד או לשני חותרים עם מערכת היגוי ומושב על גבי הסירה.

התפתחויות נוספות

אחרי שהסירות עשו את דרכן לאסיה, מזרח אפריקה, אוסטרליה, אמריקה הצפונית והדרומית לפני זמן רב, הספורט הפך פופולרי יותר באירופה מאז תחילת המאה ה-21.

בשנת 1978 נעשה שימוש בפעם הראשונה בסירת שלחים באירופה, היא חצתה את תעלת למאנש עם צוות אמריקאי כדי לחגוג 200 שנה לגילוי הוואי על ידי ג'יימס קוק. בשנת 1994 השתתפו לראשונה כמה שייטים גרמניים ברגאטה הוואיקי נואי, וחלק מחותרים אלו הקימו את מועדון קאנו השלחים הגרמני הראשון (1.OCC) בשנת 2004. בשנת 1999, מועדון קאנו השלחים Ruahatu Va'a בדרום צרפת ארגן את התחרות הראשונה המבוססת על מולוקאי הואה. בשנת 2000 השתתפו במרוץ זה 4 קבוצות בסך הכול - הקבוצה הגרמנית אורו נוי ואה (Oro Nui Va'a) הייתה הקבוצה הזרה הראשונה שהתחילה להשתתף שם. בשנת 2007 השתתפו 24 קבוצות בינלאומיות במרוץ זה, שהוא כיום אחד המרוצים החשובים ביותר בדגם לשישה חותרים באירופה.

בשנת 2001 נערך לראשונה אתגר ה-Orofero Challenge (גם הוא בדרום צרפת), מרוץ על פי המודל של הוואיקי נואי וואה. אליפות אירופה הפתוחה הראשונה (גביע אירופה) נערכה באוקטובר 2003 בצפון צרפת (סן-ולרי-סור-סום (אנ')). בשנת 2007 הצליח מועדון הקאנו אונטרווסר (Kanu-Verein Unterweser) מברמרהאפן לחתור לראשונה בסירת שלחים מהיבשת להלגולנד.

ישנם כיום כ-30 מועדונים באירופה העוסקים בספורט זה, בעיקר באיטליה ובצרפת, אך גם באנגליה, שוודיה, בלגיה והולנד. גם בגרמניה מספר ספורטאי קאנו השלחים גדל, וכך גם מספר המועדונים המציעים סירות שלחים. איגוד הקאנו הגרמני (Deutsche Kanu-Verband‏, DKV), וכמה אגודות קאנו אזוריות כבר אמצו תחום זה או מספקים אנשי קשר. בשנת 2008 התקיים גביע גרמני שנתמך על ידי DKV בפעם הראשונה בים הבלטי.

ברמה הבינלאומית, התאחדות הוואה הבינלאומית (IVF) מאגדת את הרוב המכריע של המדינות בהן מתקיים ספורט קאנו השלחים (במיוחד טהיטי, הוואי, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, סמואה, איטליה, אנגליה, צרפת. וגרמניה) עם היעדים העיקריים של ארגון אליפויות עולם בקאנו השלחים וקידום ספורט הוואה. ה-IVF נוסד לפני למעלה מ-25 שנה ומארח את אליפות העולם בספרינט (Canoe Sprint World Championships) אחת לשנתיים. באוגוסט 2008 השתתפה גרמניה באליפות זו לראשונה עם קבוצה.

הפדרציה הבינלאומית לשייט בקאנו (International Canoeing Federation‏, ICF) הוסיפה גם קאנו שלחים לרשימת הדגמים שבהם היא תומכת, אך טרם ארגנה אליפויות כלשהי.