אֲחָיוּת הוא שם העיסוק של אחים ואחיות. האֲחָיוּת הוא תחום בבריאות המתמקד בטיפול ביחידים, משפחות וקהילות, על מנת לעזור להשיג, לשמור, או לשחזר בריאות אופטימלית ואיכות החיים. העוסקים באֲחָיוּת נקראים אחים או אחיות והם מובדלים מספקי שירותי בריאות אחרים על ידי גישתם לטיפול בחולה, הכשרתם והיקף עבודתם המעשית. לאחים ואחיות קיימות התמחויות רבות עם רמות שונות של סמכות מרשם.[1][2] בשנת 2023 שינה משרד הבריאות את שם העיסוק לאַחֲיוּת,[3] שינוי זה אושר על ידי האקדמיה ללשון העברית.[4]
הגדרה
אף על פי שהעבודה המעשית במקצוע משתנה מהתמחות להתמחות וממדינה למדינה, ארגוני האחים ואחיות עונים על ההגדרות הבאות:
"המקצוע כולל טיפול אוטונומי ושיתופי של יחידים מכל הגילאים, המשפחות, הקבוצות והקהילות, חולים או בריאים ובכל המסגרות. סיעוד כולל קידום הבריאות, מניעת מחלות, טיפול באנשים חולים, נכים וגוססים. קידום סביבה בטוחה, מחקר, השתתפות בעיצוב מדיניות הבריאות ובמערכות ניהול הטיפול וחינוך, גם הם תפקידי מפתח בסיעוד." המועצה הבינלאומית לסיעוד (ICN)
"סיעוד הוא הגנה, קידום ואופטימיזציה של בריאות ויכולות; מניעת מחלות ופציעה; הקלת סבל באמצעות אבחון וטיפול בתגובות אנושיות; ותמיכה בטיפול רפואי ליחידים, משפחות, קהילות ואוכלוסיות." ארגון האחים והאחיות האמריקני (ANA)
החל משנת 2017, על מנת לעסוק בסיעוד נדרש תואר אקדמי הנלמד באוניברסיטאות, מכללות ובמוסדות מיוחדים.[5] התואר מקנה למסיימים לימודים אלה תעודה אקדמית (תואר ראשון) ומאפשר המשך לימודים גבוהים והתמחות. בנוסף, על מנת לעסוק במקצוע הסיעוד נדרשת תעודת רישום ממשרד הבריאות הכרוך בבחינות הסמכה.[6]
אחים ואחיות יכולים ללמוד בהשתלמויות מוכרות על ידי משרד הבריאות, הידועות גם בשם קורסים על בסיסיים, כדי לקדם עצמם מבחינה מקצועית.[7] מטרתם של הקורסים העל בסיסיים לסייע לאחים ולאחיות להרחיב את המיומנויות שברשותם ואת תחומי האחריות. התוכניות מתקיימות ברחבי הארץ בפריסה הנקבעת מדי שנה לפי הנחיות מנהל הסיעוד ובהתאם לצורכי מערכת הבריאות. בין תחומי ההשתלמויות טיפול נמרץ, רפואה דחופה, פצע, סכרת, הדרכה קלינית, אונקולוגיה, קידום בריאות, מיילדות, ייעוץ הנקה, מניעת זיהומים ועוד. באמצעות הכשרות והשתלמויות אלה יכולים האחים להתקדם לאפיקים מקצועיים שונים בתחום הסיעוד כגון בעשייה הקלינית, לתפקידים ניהוליים במערכת או לאפיקים אקדמיים כמדריכים קליניים ומרצים.[8]
מסלול נוסף המאפשר עיסוק בסיעוד הוא הסבת אקדמאים. מיועד לבעלי תארים שונים אחרים, אשר עוברים מסלול לימודים מקוצר, ומקבלים הסמכה ורישיון לעבוד כאחים ואחיות. אורך מסלולי ההסבה נע בין שנתיים לשנתיים וחצי. במוסדות הלימוד השונים מתקיימות תוכניות הסבת אקדמאים לסיעוד במתכונת לימודי בוקר או לימודי ערב. כמו כן ישנם מסלולים מיוחדים לבעלי משפחות. בשנת 2019 החלו 1,561 סטודנטים ללמוד בתוכניות הסבת האקדמאים לסיעוד בארץ.[9]
היסטוריה של הסיעוד
הסיעוד המסורתי
עד המאה ה-19
שפרה ופועה הן מיילדות המוזכרות עוד בימי התנ"ך, כאשר עם ישראל היה משועבד במצרים העתיקה.
היסטוריונים לסיעוד עומדים בפני אתגר בהקשר לקביעה האם הטיפול הניתן לחולים או פצועים בעת העתיקה היה טיפול סיעודי.[10] למשל, במאה החמישית לפני הספירה, היפוקרטס מתאר טיפול מיומן והתבוננות בחולים על ידי גברים "מטפלים", שאולי היו אחים מוקדמים.[11]
לפני הקמת הסיעוד המודרני, אנשי דת כגון נזירות ונזירים סיפקו לעיתים קרובות טיפול סיעודי.[12] דוגמאות לכך קיימות, בין היתר, במסורת הנוצרית,[13] האסלאמית[14] והבודהיסטית.[15]
במהלך הרפורמציה הפרוטסטנטית של המאה ה-16, סגרו את המנזרים ואפשרו לכמה מאות מההוספיסיס העירוניים בצפון אירופה להמשיך פעול. לנזירות אשר שימשו כאחיות שולמה פנסיה או נאמר להתחתן ולהישאר בבית.[16] טיפול סיעודי עבר לחסרי ניסיון כאשר המטפלים המסורתיים של הכנסייה הקתולית הודחו מתפקידם, והמקצוע סבל מנסיגה משמעותית של כ-200 שנה.[17]
המאה ה-19
פלורנס נייטינגייל הייתה דמות בעלת השפעה על התפתחות הסיעוד המודרני. עוד לא היו מדים כאשר נייטינגייל הועסקה במהלך מלחמת קרים. נחשבת כאחות תאורטיקנית הראשונה. נייטינגייל קישרה בריאות לחמישה גורמים סביבתיים: (1) אוויר נקי או טרי, (2) מים טהורים, (3) ניקוז יעיל, (4) ניקיון, (5) אור, במיוחד אור שמש ישיר. לטענתה, מחסור בחמישה גורמים אלה הביאו להיעדר בריאות או מחלה.
פלורנס נייטינגייל ייסדה את מקצוע הסיעוד לאחר מלחמת קרים.[18] ספרה "הערות על סיעוד" (1859) הפך לפופולרי. המודל של נייטינייגל לחינוך מקצועי, לאחר שהקימה את בית הספר הראשון לסיעוד, אשר היה בקשר עם בית החולים פעיל ובית הספר לרפואה, התפשט ברחבי אירופה ובצפון אמריקה לאחר 1870.[19]
הכשרת בתי החולים עלתה בתחילת שנות העשרים, עם דגש על ניסיון מעשי. בתי הספר בסגנון נייטינגייל החלו להיעלם. בתי חולים ורופאים ראו נשים בסיעוד כמקור לכוח עבודה זול או ללא שכר. ניצול האחיות על ידי מעסיקים, רופאים וספקי חינוך לא היה נדיר.[22]
אחיות רבות שירתו שירות סדיר במלחמת העולם הראשונה, אך המקצוע השתנה במהלך מלחמת העולם השנייה. האחיות הבריטיות של שירות הסיעוד הצבאי היו חלק מכל מסע מחוץ לגבולות המדינה.[23] יותר אחיות מכל עיסוק אחר התנדבו לשירות בצבא ובצי האמריקני.[24][25] גם לנאצים היו כ-40 אלף אנשי סיעוד, שכונו "האחיות החומות".[26] ל-24 אחיות של הצלב האדום הגרמני הוענק צלב הברזל על גבורה תחת אש.[27]
העידן המודרני הביא את התפתחותו של הסיעוד לתואר ראשון ותארים מתקדמים. קידום המחקר בסיעוד והרצון להתאגדות ולארגון הובילו להיווצרות מגוון רחב של ארגונים מקצועיים וכתבי עת אקדמיים. ההכרה הגוברת בסיעוד כמקצוע אקדמי מובהק הביא להכרה בצורך להגדיר את הבסיס התאורטי לתרגול.[28]
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הסיעוד נחשב למקצוע של נשים, בדיוק כמו שהרפואה הייתה מקצוע של גברים. עם הציפיות הגוברות לשוויון במקום העבודה בסוף המאה ה-20, הסיעוד הפך למקצוע בעל אופי מגדרי נייטרלי, אם כי בפועל אחוז האחים נשאר נמוך בהרבה מאחוז האחיות גם בתחילת המאה ה-21.[29][30]
במאה ה-20 פותחו תאוריות שונות לשיפור הטיפול. בין היתר מדליין לנינגר פיתח את התאוריה של טיפול בין-תרבותי. תאוריה זו מקשרת בין תרבות המטופל ושיטות הטיפול בו. דורותי ג'ונסון פיתחה תאוריה התנהגותית לפיה הצלחת הטיפול הוא שילוב של הסביבה, המטופל והמקצועיות של המטפלים.
הסיעוד בישראל
למקצוע הסיעוד בישראל עבר עשיר, שראשיתו ב-1918,עם האחיות הראשונות ששלח ארגון "הדסה" להקים שירותי רפואה מונעת לאם ולילד בארץ-ישראל, וייסודו של בית הספר הראשון לסיעוד בעזרת הנרייטה סאלד. בין היתר, לימדה שם יהודית שטיינר פרויד, זוכת פרס מנכ"ל הבריאות, פרס טדי קולק, פרס יקירת ירושלים ועוד.[31] שתי נשים נוספות שתרמו רבות להתפתחות הסיעוד בישראל עוד מלפני קום המדינה הן פרופ' רבקה ברגמן וברטה לנדסמן.
בשלהי 1918, עם סיום מלחמת העולם הראשונה והחלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, הגיעה משלחת הצלה רפואית מטעם ציוני ארצות הברית. חברי המשלחת יזמו פעילות שיקום של מוסדות הבריאות שניזוקו בזמן הקרבות וייסדו שירותים חדשים, ואלה הוענקו לתושבים בלי הבדל של מגדר, גזע ודת. כבר בראשית שנות העשרים ניהלה היחידה הרפואית, שהייתה לימים לארגון הרפואי הדסה Hadassah Medical Organization חמישה בתי חולים: בירושלים, ביפו, בחיפה, בטבריה ובצפת. כמו כן הוקמו ברחבי הארץ מרפאות, מעבדות, מערך פיקוח על בריאות והיגיינה של אלפי תלמידים, טיפות חלב ועוד.[32]
הנרייטה סאלד שאפה ליישם את רעיון הסיעוד למעמד של פרופסיה. אחד הצעדים הראשונים של המשלחת היה ייסוד בית ספר תלת שנתי לאחיות מוסמכות ברוח בתי הספר הטובים ביותר בארצות הברית. מאמציה של סאלד כמנהיגת הדסה מקנים לה מקום מרכזי בקרב מניחי יסודות הסיעוד כמקצוע בארץ.
פרט לעשרים האחיות של משלחת ההצלה האמריקנית היו אז בארץ אחיות מוסמכות בודדות בלבד ובהן זלמה מאיר, שייסדה ב-1916 את שירותי הסיעוד בביה"ח שערי צדק. מחמת המחסור בכוח אדם מקצועי גייסה הדסה נשים צעירות בפינות שונות בארץ והעסיקה אותן על פי הסכמים עם הרשויות המקומיות. בנוסף גויסו גם בעלות מקצוע שהוכשרו בעיקר במזרח אירופה, אלא שסוג הכשרתן לא תאם בהכרח את דגם האחות המוסמכת האמריקנית ואת כוונת הממשל הבריטי להסדיר את מקצועות הבריאות בארץ באמצעות תקנות מחייבות.
הנהלת הדסה נאלצה גם להתמודד עם הכורח להכשיר עובדי סיעוד זמניים אשר ידאגו למטופלים עד שיתאפשר מילוי השורות באחיות מוסמכות. אחיות מוסמכות בוגרות בית הספר לאחיות הדסה שהחלו להופיע אחרי 1921 נתמנו לתפקידי מנהלות שירותי הסיעוד או אחיות אחראיות מחלקה בבתי החולים ואיישו עמדות מפתח בקהילה.
לפי "פקודת בריאות העם מס' 1", שהונפקה על ידי הבריטים ב-1918, כל העוסק ברפואה חייב ברישיון מוכר על ידי משרד הבריאות. ברשימת המקצועות הללו נכללו רופאים, מנתחים, רופאי שיניים, מיילדות ורוקחים. סיעוד לא הוזכר כמקצוע שנדרש רישיון כדי לעסוק בו.
פקודת הרופאים מ-1928 אפשרה לעוסקים ברפואה להעסיק אחיות ללא התניה של רישיון. הפקודה קבעה שאין למנוע מהאחיות מלסעוד את החולה. פקודת בריאות העם קבעה כתנאי לרישום של בית חולים שיעבוד בו צוות סיעודי כשיר. בראש הצוות תעמוד אחות מוסמכת, בעלת רישיון עבודה המוכר על ידי משרד הבריאות. כמו כן, העניקה הפקודה למנהל משרד הבריאות את הסמכות לקבוע דרישות לגבי אחיות בבתי חולים בהיבט ההכשרתי והמקצועי. מכיוון שלא היה בנמצא מסמך חוקי המגדיר את המקצוע ואת הרשאים לעסוק בו, נוצרה קטגוריה של אחיות מעשיות, שכללה עוסקים בסיעוד ללא הסמכה. על מנת לקדם את האחיות המעשיות, נבנתה תוכנית לימודים בת 18 חודשים להכשרת אחיות מעשיות לדרגה של אחיות מוסמכות. עם ביסוסו של מקצוע הסיעוד כמקצוע אקדמי, החל משרד הבריאות לפעול לצמצום מספרן של האחיות המעשיות, עד לביטול מוחלט של מעמד זה.
באותה תקופה שלטו בארץ הבריטים והעבודה הסיעודית התבססה על תקנות בריטיות. בשנים 1948–1979 הייתה עלייה גדולה למדינת ישראל וזו הגדילה באורח משמעותי את הדרישה לאחיות. כתוצאה מכך, הצטרפו לכוח העבודה בסיעוד אחיות מעשיות רבות. האחיות שהגיעו מחו"ל נדרשו להציג מסמך המעיד על השכלתן והכשרתן בחו"ל ולפיו קיבלו רישיון עבודה, מבלי לעבור מבחנים. בתקופה זו, לא עלתה על הפרק הגדרת הסיעוד כפרופסיה, מכיוון שהרקע, הניסיון והסטנדרטים של עבודת האחיות שהגיעו מחו"ל היו שונים ומגוונים. ביסוס של סטנדרטים ונוהלי עבודה אחידים היה משאיר רבות מהאחיות, כולל אחיות מעשיות, מחוץ למקצוע ובכך היה מחריף את המחסור באחיות.
בשלהי שנות הארבעים ובשנות החמישים היו בארץ מספר שביתות של אחיות שפרצו לנוכח התנאים הקשים והמחסור באחיות. לרגל יום האחות ב-22.12.1958 פורסם בעיתון הבקר שבשירותי הבריאות עבדו 6,189 אחיות. בבתיה"ח עבדו 1,312 אחיות מוסמכות ו-2,177 אחיות מעשיות, במרפאות 850 אחיות מוסכות ו-950 אחיות מעשיות, בשירותי הרפואה המונעת, בתי ספר וכו' עבדו 550 אחיות מוסמכות ו-350 אחיות מעשיות.
בשנת 1959 נחתם הסכם שכר עם 6,000 אחיות, כמחציתן מוסמכות.
האחות הראשית הארצית שכיהנה בשנים 1959–1976 נאבקה על תנאי העבודה והשכר של האחיות והאחים. בתקופת זו אף נעשו צעדים ראשונים לקראת הסבת בתיה"ס למוסדות אקדמיים. נפתחו בתיה"ס העצמאיים הראשונים לסיעוד בבתיה"ח הממשלתיים ברזילי באשקלון ושיבא, והוחלה אקדמיזציה חלקית בשילוב לימודי המשך באוניברסיטת תל אביב. באוניברסיטה זו נפתח גם בשנות השישים החוג הראשון לסיעוד והוכנה תשתית של אנשי מנהל והוראה לייסוד תוכניות אקדמיות נוספות בארץ.
ב-1976 חודשה פקודת העוסקים ברפואה מ-1947 ונקראה "פקודת הרופאים". הפקודה קבעה, בין היתר, כי העיסוק ברפואה ייעשה אך ורק על ידי מורשה לעסוק ברפואה, אך אין בהוראה זו כדי למנוע מאחיות לסעוד את החולים. במקביל לפקודה מ-1947, התאחדו האחיות היהודיות בישראל לגוף אחד בשם איגוד האחיות שייצג פורמלית את כל האחיות. המיילדות הקימו גוף נפרד ועצמאי.
האחות הראשית הארצית שכיהנה בשנים 1977–1991 פעלה עם אחיות שהחזיקו בתפקידי מפתח ליישום וקידום תהליכים במערך הסיעוד: האצת הלגליזציה של העיסוק בסיעוד; פיתוח קורסי התמחויות לקראת יצירת תפקיד המומחית הקלינית; הפיכת כל בי"ס לאחיות מוסמכות בארץ לאקדמי ופתיחת תוכנית ראשונה של תואר שני בסיעוד באוניברסיטת תל אביב; פתיחת קורסי הסבה לאקדמאים בבתיה"ס לאחיות וקידום תוכניות הכשרה לסיעוד במגזר הערבי; חיזוק הקשר עם הסניף האירופי של ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization, WHO) וקליטת כ־11,000 אחיות ואחים בשירותי סיעוד בארץ מקרב העולים ממדינות חבר העמים מ-1989 ואילך.
בנובמבר 1979 התקבל בכנסת תיקון לפקודת בריאות הציבור, שנתן בידי מנכ"ל משרד הבריאות סמכות לקבוע תקנות הנוגעות לכלל האחיות. בהמשך לתיקון נוצרו שני מערכים של תקנות: לאחיות בקהילה ואחיות בבתי חולים. שני המערכים של התקנות נועדו להוות בסיס להסדרת המקצוע בעתיד, אך הדבר לא נעשה. ב-1988 קבע מנכ"ל משרד הבריאות סט מחודש של "תקנות האחיות" והדגיש את הרשומות השונות לאחיות בית חולים ואחיות קהילה. הרישום החדש כלל קטגוריה חדשה של מיילדות, שהייתה חלק ממקצוע הסיעוד וחויבה ברישום על ידי אחות ראשית. ב-1993 יזמה הסתדרות האחיות הצעה חדשה לחוק האחיות. הצעת החוק קבעה קריטריונים ותנאים לרישוי של אחיות ומיילדות והגדירה מוסדות הרשאים להכשיר אחיות, התחייבות ללימודים מתקדמים והתמחויות, אמצעים משמעתיים, פיקוח רפואי ואספקטים נוספים של מקצוע הסיעוד. בתמורה, נדרשו שינויים מסוימים בפקודת המיילדות ובפקודת הרופאים. התגובות להצעת החוק היו מעורבות ושונות וב-1995 הוכנה טיוטה חדשה, שלא כללה מיילדות. חילופי השלטון בעקבות הבחירות הכלליות ב-1996 גרמו לעיכוב בקידום החוק. בשנת 2007 נעשה על ידי האחיות ניסיון לעורר מחדש את היזמה להצעת החוק, על מנת להסדיר סופית את הפרופסיה.[33]
כמקצוע
אחיות דואגות למטופלים המגיעים ממגוון של תרבויות, גילאים ועדות, בבריאות ובחולי, באופן הוליסטי בהתבסס על צורכיהם הפיזיים, הרגשיים, הפסיכולוגיים, האינטלקטואליים, החברתיים והדתיים. מקצוע הסיעוד משלב בין מדע פיזי, מדע חברתי, תאוריית הסיעוד, וטכנולוגיה תוך הטיפול במטופלים.
על מנת לעבוד במקצוע הסיעוד בישראל, יש לקבל הכשרה באחד מבתי הספר לסיעוד בארץ ולאחר מכן לגשת למבחן הממשלתי. הציון העובר במבחן הממשלתי הוא 60.
אחים ואחיות עובדים בבתי חולים וכן בקהילה, בליווי הריון, במרפאות מגוונות כגון מרפאות ריאה, מעקב הריון, מרפאות אמבולטוריות ועוד. ישנם אפשרויות נוספות כגון עבודה במחקר. אחיות בישראל יכולות לאחרונה להתקדם לתפקידי nurse practitioner, אחות מעשית, בתחומים כגון גריאטריה, נאונאטולוגיה ועוד.
אחיות אינן עוזרות של הרופאים אלא מקצוע בפני עצמו. תפקידם לדאוג למטופל באופן בלתי אמצעי, להוות הסנגור של המטופל ולהעניק את הטיפול הרפואי על פי הוראת הרופא. בנוסף, האחיות מדריכות על אורח חיים בריא, על דרכים שונות להקלה על כאבים, ומוסמכות להשתמש במכשור וצנרת רפואיים. יתר על כן, הן מבצעות רישום של ההיסטוריה הרפואית והסיעודית של המטופל, מציעות תמיכה רגשית ומבצעות מעקבים שונים בהתאם למצב המטופל. כמו כן, הן עוזרות לרופאים בביצוע בדיקות אבחנתיות, פרוצדורות וניתוחים.
נושאי מגדר בסיעוד
לאורך ההיסטוריה, נשים הם אלו שהניפו את דגל הסיעוד. בהתחלה היו אלו הנזירות, ובמשך הזמן הצטרפו עוד ועוד נשים, עד שהסיעוד נהיה מקצוע לכל דבר. מיילדות לאורך ההיסטוריה היו נשים שעזרו לנשים אחרות ללדת. כיום מקצוע המיילדות כלול אף הוא בתחום הסיעוד.
לאחרונה, מצטרפים גם הגברים לכוח האדם הסיעודי. גברים שבוחרים לעסוק במקצוע הסיעוד באופן כללי מזהים את עצמם עם התפקיד הנותן והתומך. גברים אחים תורמים רבות למקצוע הסיעוד, הן בכוח הפיזי שלהם שמאפשר להם לנייד חולים חלשים בקלות רבה יותר והן ברגישות והאמפתיה שהם מגלים כלפי החולים שלהם שמאפשר לציבור הגברי להיעזר בהם בקלות רבה יותר מאשר באחיות נשים. מעבר לכך, בעזרת היכולת של הגברים האחים לטפל במקומות אינטימיים ברמת מקצועיות דומה, נחסכת מגברים רבים חוסר הנעימות שמגיעה כאשר אחות צריכה לטפל במקומות צנועים, כגון בהכנסת קטטר לשלפוחית השתן.
תאוריה ותהליכים
פעולת הסיעוד היא הדאגה הסיעודית למטופל. מתוך דאגה זו, אחיות יוצרות אבחנות סיעודיות בעזרת התהליך הסיעודי. התהליך הסיעודי נבנה סביב תיאוריה סיעודית ספציפית תוך התחשבות בסיטואציה ובאוכלוסייה המקבלת את השירות. האחות מתבססת על תיאוריות סיעודיות כמו גם על מחקר סיעודי בטיפול שהיא מעניקה.
באופן כללי, התהליך הסיעודי הוא השיטה בה האחות מבצעת אמדן סיעודי ומאבחנת את צורכי המטופל, מתכננת את התוצאות הרצויות, מבצעת את ההתערבויות הנחוצות ואומדת את תוצאות הטיפול שהיא העניקה. פרופסיית הסיעוד, כמו בתחומים אחרים, פיתחה תיאוריות שונות הנובעות מתוך אמונות פילוסופיות, פרדיגמות, והשקפות עולם משתנות, על מנת לעזור לאחות לכוון את מעשיה ולהגיע למטרות הטיפול.
תחומי הפעילות
במסגרת תפקידיהם, הצוות הסיעודי עובד לבד או כחלק מצוות רב-מקצועי המעניק טיפול למטופל ומשפחתו.
מקצועות הסיעוד מגוונים ומאפשרים מציאת תחומי עניין רבים כגון: עבודה בבית חולים, במרפאה קהילתית, עבודה בעלת אופי דינמי ביותר כגון עבודה בטיפול נמרץ או בחדר המיון לעומת עבודה במחלקות שונות שעשויה להיות רגועה יותר.
פעולות יומיומיות
הפעולות היומיומיות שעושה האחות כוללות אומדנים שונים, מדידת סימנים חיוניים (דופק, לחץ דם, סטורציה, קצב נשימות), הזרקת תרופות מסוימות, ומתן דיווח שוטף לצוות הרופאים על מנת לתאם בין מצב המטופל לבין הוראות הרופא. בנוסף, האחות היא הסנגור של המטופל, מקשיבה לקול שלו ומעודדת את הצוות הרפואי להקשיב היכן שצריך. בנוסף, אם היא שומעת מהמטופל דבר מה שצריך דיווח לרופא, האחות מוודאת שהידע מגיע אל הצוות הרפואי הראוי. האחות מקלה את השהות של המטופל במרכז הרפואי עד כמה שניתן, ומוודאת שהצוות הרפואי שומר על כבודו של המטופל ועל פרטיותו גם כשאינו מסוגל לעשות כן בעצמו.
מתן תרופות
האחות מחלקת את התרופות למטופל על פי מרשם הרופא, או, כאשר יש לה הרשאה לכך, מחליטה בעצמה לתת תרופות מסוימות כגון סוגים מסוימים של משככי כאבים. תפקידה לוודא שהמטופל הנכון קיבל את התרופה הנכונה במינון ובזמן הנכון. מתוך כך, עליה לזהות את המטופל בשני פרמטרים (לרוב מקובל שם ושם משפחה יחד עם ת.ז. או שם אב) בכל פעם שהיא נותנת לו את התרופות. בנוסף, האחות נותנת מוצרי דם שונים לפי הוראת הרופא וכאשר יש צורך בכך לפי בדיקות דם. במקרה כזה על האחות לאמת את המוצר ואת שם המטופל מולו ומול אחות נוספת, כדי להוריד עוד יותר את הסיכוי לטעות.
מתן הסבר למטופל
תפקיד האחות הוא בין השאר לתווך למטופל את המצב שלו, את ההחלטות שמתקבלות בצוות הרפואי ואת הפרוצדורות שעליו לעבור כדי להבריא או כדי להרגיש טוב יותר. תפקיד זה כולל בין השאר תרגום שפה רפואית מורכבת למונחים שכל אדם יכול להבין. בנוסף, עליה להסביר על תרופות שונות שהמטופל מקבל (בין בתחילת מהלך הטיפול ובין באמצעו), בשביל מה כל תרופה ועל מה היא משפיעה, ולאילו תופעות לוואי יהיה אפשר לצפות, ואיך ניתן להתמודד עם תופעות הלוואי. היא מגשרת בין המטופל למטפלים מסוגים שונים ומנהלת כך את טיפולו. כך, במסגרת ניהול הטיפול, היא יכולה להפנות לפיזיותרפיה, לרופא כלשהו, לדיאטנית וכו'.
תחומי המומחיות הקלינית הסיעודית היא כדלהלן לפי אתר משרד הבריאות:
אחות מומחית טיפול תומך - אחות מומחית המטפלת בחולים בסוף החיים, מאזנת טיפול תרופתי להקלה ושליטה על סימפטומים, יועצת ומדריכה את החולה ומשפחתו במסע בסוף החיים.
אחות מומחית בסיעוד גריאטרי - אחות מומחית המעניקה טיפול רפואי לקשישים: טיפול שגרתי במחלות שכיחות, זיהוי מצבי חירום, הענקת טיפול ראשוני במצב החירום והפניה לגורם רפואי מתאים.
אחות מומחית בסוכרת - אחות מומחית המעניקה טיפול רפואי לחולי סוכרת: וויסות ואיזון המחלה למצב שיאפשר תפקוד יום יומי ואיכות חיים, מתן ייעוץ, הכוונה והדרכה לחולים, למשפחות ולצוות הרפואי, איתור מוקדם של חריגות במצבו של החולה והפנייתו לגורם רפואי מתאים.
אחות מומחית בפגים - אחות מומחית המעניקה טיפול רפואי לפגים לרבות מענה מידי לצורכי הטיפול השגרתי בפגים, איתור וזיהוי החריגים ומתן טיפול ראשוני מידי במצבים חריפים ומסכני חיים כמו גם טיפול רפואי לפגים במגוון מצבים מורכבים, ייעוץ והדרכת משפחת הפג והצוות בפגייה.
אחות מומחית בכירורגיה - אחיות מומחיות בתחום הכירורגיה מעניקות טיפול רפואי כוללני לחולה הכירורגי המאושפז. טיפול זה כולל את הטיפול השגרתי, איזון סימפטומים, איתור וזיהוי חריגים ומתן טיפול ראשוני מידי במצבים חריפים ומסכני חיים כמו גם הדרכה וייעוץ לחולה, משפחתו של החולה והצוות במחלקה.
אחות מומחית במדיניות ומינהל בסיעוד - אחות מומחית המהווה מנהיגה ומובילה ומנהלת תחום רחב היקף בארגון הרפואי. למקצועיות ניהולה, השלכות רבות על הארגון ועל שירותי הבריאות הניתנים באמצעותו. עליה לעשות שימוש מושכל במשאבים כמו: משאבי אנוש, ידע, הון, נכסים חומריים ונכסים לא-מוחשיים, זאת, על מנת להשיג את מטרות הארגון, ולהבטיח טיפול רפואי איכותי.
מיילדות
כבר במשנה נקראת המיילדת 'חכמה', וכך נאמר שם: 'אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין. ומילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת, וקושרין את הטבור' (שבת יח, ג). על הפסוק 'ומילדין את האשה בשבת' מוסיף רש"י בפירושו לתלמוד (שבת קכח, ע"ב): 'ואין צריך לומר שמסעדין'. 'חכמה'- היא זו הבאה ליילד (בבלי, עירובין מה, ע"א), ורש"י, בפירושו לתלמוד במסכת שבת, אומר: חכמה - מיילדת.
עד שנות השבעים, שבהן נפתחו היחידות הראשונות לטיפול נמרץ, מעמד המיילדות והחוק המיוחד העניקו להן אוטונומיה גבוהה במיוחד בהשוואה למרבית האחיות בארץ והציבו אותן בין ההולכות בראש המחנה. בשלהי שנות השבעים נשמעה הטענה שהמיילדת עוסקת בגווני הלידה הנורמלית והרופא בתחום הפתולוגי, אלא שאין לידה העשויה להיחשב נורמלית עד לסיומה. בכך הוצאה העברת האחריות ללידה מתחום המיילדת לתחום הרופא. ובכל זאת, אחת השאלות המכריעות ביחסי הגומלין בין רופא למיילדת היא מתי יש צורך לערב את הרופא ובעצם, למי הבעלות על זירת הלידה. תמימות דעים לא נמצאה גם באשר לשיעור התערבות הרופאים בלידות. מיילדות מעידות שהן מגינות עד כמה שאפשר על מהלך הלידה שיהיה עם מינימום התערבות.
משנות השמונים, עת הוחל בקביעת תקנות לאחיות מוסמכות, הואץ תהליך צמצום הסמכויות של המיילדות והכפפתן לתקנות האחיות, אף שהמיילדות פועלות מכוח חוק אשר מעמדו בהיררכיה השיפוטית גבוה מזה של התקנות שמכוחן פועלות האחיות. פעולות רבות של מיילדות, בהיותן אחיות מוסמכות, הוגדרו כנשענות מבחינה לגלית על תקנות הצוות הסיעודי ותקנות לכשירויות לפעולות חריגת ולא על פקודת המיילדות. על כן מילדת שלא הוכרה כאחות מוסמכת הייתה מנועה מלבצע פעולות שהוגדרו חריגות אף שהיא הייתה רשומה ומוכרת כמיילדת. זה היה מצב חדש למיילדות אשר תפסו את עשייתן כולה כמעוגנת בפקודת המיילדות, ולא כפי שהובהר להן מאוחר יותר כמבוססת על תקנות העוסקות בפעולות חריגות של אחיות מוסמכות. בכל זאת יש יתרונות למיילדות שהן בעלות מידה ניכרת של אוטונומיה וסמכות, אך גם חייבות להתמודד עם דילמות שנוצרו כתוצאה מן השינויים.
כיום, מיילדות עובדות בדרך כלל במסגרת בתי חולים ויכולות בעזרת ההכשרה הראויה גם להיות מיילדות בית.
טיפת חלב היא תחנה המספקת שירותי בריאות ורפואה בתחום קידום בריאות ומניעה לנשים הרות, תינוקות וילדים (גילאי לידה עד 6 שנים) ומשפחותיהם. תחנות טיפת חלב פזורות בכל רחבי הארץ ומופעלות על ידי לשכות הבריאות.[34]
טיפות חלב מופעלות בעיקר על ידי אחיות, במימון משרד הבריאות. על אחריותם לבדוק שהתינוקות גדלים ומתפתחים כיאה לגילם, עולם במשקל, מקבלים את החיסונים הנדרשים לגילם לפי תוכנית החיסונים של משרד הבריאות, ומדריכים את ההורים לגבי נושאים שכדאי לשים לב אליהם או להזהר מפניהם בגילאים שונים לפי התפתחות ילדם.
קופת חולים
אחיות בריאות הציבור היו נושאות דגלה של משלחת הדסה בראשית פעילותה בארץ. ההתמחות השיטתית והנרחבת הראשונה בסיעוד הייתה בתחום הקהילה וכללה בתחילה גם את המיילדות.
תחנת הבריאות הראשונה פתחה את שעריה בירושלים לצורכי טיפול והוראה. התחנה השנייה נוסדה בשכונה הבוכרית והתכנית החדשה והלא מוכרת בארץ ישראל הייתה מניעה - Health Welfare Program. בסוף שנות העשרים הופץ הרעיון ויושם ברחבי הארץ על ידי האחיות והרופאים. גם משרד הבריאות של הממשל הבריטי פעל בכיוון זה בקרב האוכלוסייה הערבית.
משנות העשרים התקיים קורס בריאות הציבור לאחיות מוסמכות, אך גם לאחיות מעשיות, והוא נמשך חודשים אחדים. בשנות החמישים נפתחו גם קורסים מזורזים של שישה שבועות, מחמת הדחיפות בהעסקת אחיות בימי קליטת גלי העלייה.
בבית הספר לאחיות מיטב התלמידות נבחרו לקורס בריאות הציבור. מראשית שנות הארבעים אחיות הקהילה של הדסה 'הביאו את ביה"ח לבתיהם של המטופלים'. אחד המניעים להפעלת שירות זה היה הקלת הלחץ על מיטות האשפוז בביה"ח, הפחתת הסבל והחשת ההחלמה של החולה אשר התאפשר לו להישאר בביתו.
לפי נתוני משרד הבריאות כ-25% מהאחיות המועסקות היום בישראל עובדות בקהילה.[35]
בשנים האחרונות אנו עדים למגמות חדשות במערכת הבריאות, המשפיעות על תפקידן של אחיות אלו. מגמה בולטת היא שינוי במאפייני החולים: מספר הקשישים בישראל עולה וצפוי להמשיך ולעלות, מגמה זו מחייבת היערכות לטיפול מתאים בחולים ממגזר זה.
עוד מגמה בולטת היא תוכניות שונות שבנתה מערכת הבריאות, כדי לשפר את איכות הטיפול והשירות ולקדם את בריאות האוכלוסייה. ביניהן ניתן למנות את אלה: התוכנית למדידת איכות בקופות החולים, שבמסגרתה אחיות תופסות מקום מרכזי בהגעה ליעדי המדידה שמציבות הקופות; הרפורמה בבריאות הנפש המעבירה את האחריות לטיפול בתחום זה לקופות, ופותחת לפני האחיות תחום עיסוק חדש ומלא אתגרים; פעילויות אקטיביות של הקופות לצמצום האי-שוויון, נושא התופס נכבד בשיח הציבורי על בריאות.
תחומי פעילות אחיות בקהילה: הרחבת הפעילות של אחיות הקהילה הדגישה את החשיבות של איגום התחומים שהן עוסקות בהם. ישנם מספר תחומים עיקריים, והם יורחבו להלן:
1. טיפול סיעודי שוטף (עבודה שגרתית). במסגרת עבודתה השגרתית של האחות היא מבצעת פעולות שונות, רובן פעולות שעסקה בהן בעבר, כמו נטילת דגימות דם, מדידת לחץ דם, בדיקת אק"ג, הזרקת תרופות, חבישות שונות ואינהלציה. בעבר היו פעולות אלה נעשות לפי הוראת רופא, וכיום רבות מהן נעשות באופן עצמאי בידי האחות. כך, למשל, התפתחה מאוד מיומנות החבישות, וחלק מהאחיות עוברות הכשרה מיוחדת בנושא.
האחיות בודקות את המטופל ומטפלות בו לפי החלטתן, כולל מתן מרשמים לחומרי חבישה.
2. טיפול בחולים כרוניים. הארכת תוחלת החיים וריבוי התחלואה חוללו עלייה תלולה במספר החולים הכרוניים המטופלים במסגרת הקהילה. אחיות בכל הקופות נוטלות חלק פעיל ונכבד בטיפול בחולים הכרוניים, אך יש הבדלים בהיקף מעורבותן בניהול הטיפול בחולים אלה. בשתיים מהקופות האחיות נדרשות לנהל את הטיפול כמעט לבדן; עליהן לבנות תוכנית התערבות לשמור על קשר רציף עם המטופל, לוודא שהוא עורך את – שנתית ואף להוציאה לפועל הבדיקות הרלוונטיות ומקבל את הטיפול הנחוץ, להפנות אותו במידת הצורך לטיפול אצל הרופא ולעמוד לרשותו בשאלות שיש לו במהלך הטיפול. בשתי קופות אחרות הציפייה העיקרית מהאחות היא שתטפל במטופל שהרופא מפנה אליה. ואולם במסגרת המפגש עם המטופל נדרשת האחות, לא רק לבצע את הוראת הרופא, אלא לבדוק מדדים אחרים, לשאול את המטופל אם הוא מבין את הוראות הטיפול, להדריך אותו כשאין הוא מבין אותן ועוד. אחיות מקדישות, כאמור, חלק נכבד מזמנן להדרכות של חולים כרוניים, הן יחידים )למשל איך מזריקים אינסולין (והן קבוצות)הפחתה במשקל, פעילות גופנית ועוד(. הדרכות אלה מציבות את האחות במעמד של יוזמת ומטפלת ולא רק "מבצעת פקודות". חלק מההדרכות משולבות בטיפול הרפואי, וניתנות בהמשך לביקור אצל הרופא, וחלקן ניתנות בידי האחיות באופן יזום. בקופות השונות יש יוזמות הדרכה שונות, שתכליתן להגיע לקהלים רחבים על פי צורכיהם.
3. קידום בריאות. התפיסה המקובלת היום בעולם הבריאות היא שמתן כלים לאדם לשלוט על בריאותו ישפר את בריאות האוכלוסייה. קופות החולים פועלות מיוזמתן למען קידום הבריאות בקהילה. הן רואות באחיות אפוא את הכוח המקצועי המתאים יותר להוביל משימה זו, משום שהן משלבות ידע קליני וגישה נעימה כלפי המטופל. על כן מעורבות האחיות בתחום זה בולטת מאוד.
קידום הבריאות נעשה במספר דרכים עיקריות: פעילות יזומה בתוך הקופה - אחיות יוזמות ימי בריאות וסדנאות שונות, ובמסגרות אלה מביאות הרצאות בנושאים שונים; למשל: במסגרת יום הפנינג לחולי סוכרת במרפאה מקימים תחנות של מדידת לחץ דם, בדיקת BMI, בדיקת כף רגל ובדיקת רופא עיניים, ובסוף מוגשת ארוחת מזנון עם אוכל מותאם לחולים. במסגרת הפעילות היזומה מוקדש מאמץ נרחב להגברת מעורבות המטופל בטיפול ולעידודו להקפיד על יישום המלצות הטיפול. יציאה לקהילה –בכל הקופות אחיות יוצאות לקהילה לפעילות שתכליתה קידום בריאות; למשל: הדרכת ילדי הגנים בצחצוח שיניים; הקמת דוכן בקניון למדידת לחץ דם; הרצאות לבני נוער על יחסי מין. אחיות מתאמות את הימים האלה, ובמקרים רבים גם יוזמות אותם. ביציאה לקהילה הפנייה היא לאוכלוסייה הכללית ולאו דווקא לאוכלוסייה מאותה קופה.
4. מדדי איכות ובטיחות המטופל. אחיות מעורבות מאוד גם בתוכניות מדידת איכות. בישראל מתנהלת תוכנית לאומית למדידת איכות בקהילה, המאפשרת בדיקה שוטפת של שירותים נבחרים שמציעות קופות החולים בתחומי המניעה, האבחון, הריפוי והשיקום. במחקר שנערך על התוכנית נמצא שהרופאים הראשונים בישראל סבורים שלאחיות תפקיד משמעותי בכל הנוגע למדידת איכות.
בכל הקופות רווחת התפיסה שאחיות מקדישות חלק גדול מזמנן לנושא מדדי האיכות ובטיחות המטופל במסגרת תוכניות העבודה ובמסגרת שגרת העבודה. ביטוי לכך מצאנו במעורבותן הרבה בתוכניות המדדים ובציפיות של המנהלים מהן, לקחת על עצמן לקדם את המדדים הרלוונטיים. יש תחומים מסוימים, כמו איתור מוקדם ומניעה, לק מרכזי יותר בעבודת האחיות בהקשר זה ומנוהלים בידן.
אלה תחומי מדידת האיכות העיקריים שאחיות מעורבות בהם: חיסונים, ממוגרפיה, צואה לדם סמוי, מדידות שונות והדרכות.
5. טיפולי בית. טיפולי בית ניתנים לחולים המרותקים לביתם. חלקם לא יכולים להגיע למרפאה עקב בעיה אקוטית (אחרי תאונת דרכים למשל), אבל רובם חולים כרוניים, מבוגרים, המרותקים לביתם מפאת מחלה שאינה חולפת. לא נמצא שוני בין הקופות בהיקף טיפולי הבית שהן מעניקות באמצעות האחיות. בכל הקופות אחיות עושות את רוב טיפולי הבית, הכוללים את אלה: נטילת אומדנים כלליים, כמו אומדן כאב, אומדנים תפקודיים פיזיים ומנטליים שונים; מתן תרופות וטיפולים שונים, לרבות הזרקת אינסולין, טיפול בפצע, החלפת צנתר (קטטר); עריכת בדיקות מעבדה באמצעות נטילת דגימות דם והעברתן למעבדה.
6. תחומים מקצועיים שונים. אחיות צוברות ידע וניסיון בתחומים שונים, כמו סוכרת, סטומה, טיפול בפצעים, גריאטריה,הן דרך לימודים, כמו קורסים על-בסיסיים והכשרות שונות, והן דרך עבודתן היומיומית. ידע וניסיון אלה הופכים נכס, כאשר האחיות מתמקצעות בתחום עיסוקן והופכות "מומחיות" בו.
7. תחומים ייחודיים. בכל קופה יש מיזמים ייחודים שבהם משולבות אחיות. מיזמים אלה מאפשרים לקופה להתמקצע ולהתמחות בתחום זה ומטייבים את הטיפול הניתן במסגרת הקופה. מיזם ייחודי נוגע בקשת רחבה של עיסוקים של הקופה, והוא נבחר, כדי להעצים את יכולתה לטפל במטופלים ולבסס תחומים שהיא חזקה בהם.
קשיי המקצוע
אלימות
האחים והאחיות הם לרוב קו ראשון בטיפול הרפואי שמקבל המטופל, והם לרוב זמינים למטופל בזמן שהוא מחכה לרופא. מעבר לכך, הביקור במרפאה או בבית החולים טעון בהרבה מקרים מכיוון שמדובר בבריאות וחולי, חיים ומוות. הסיטואציה הזו מביאה מטופלים רבים לקיצוניות רגשית, קל וחומר כשמדובר במטופל שאינו מאוזן רגשית מראש. על כן, אחים ואחיות סובלים מאלימות מהמטופלים לעיתים קרובות.
בשנת 2017, הוצתה אחות בשם טובה קררו על ידי מטופל בקופת חולים בחולון. היא הייתה בת 55 כשהמטופל שפך עליה בנזין והצית את הבניין. בתגובה, מערכת הבריאות הושבתה לשעתיים.[36]
שחיקה
אחים ואחיות עושים רבות למען האוכלוסייה אותם הם משרתים, וסופגים את שלל הרגשות והתחושות והחולי שהמטופלים מביעים ופורקים. זהו מקצוע עם המון נתינה, וכך גם המון שחיקה. בנוסף, אחים ואחיות עומדים בעומס עבודה כשיש אח אחד על מספר משתנה של מטופלים, בדרך כלל בין 4 ל-10 במחלקות בתי החולים. על כן, הצוות הסיעודי חווה שחיקה על בסיס תדיר.
מניעת הקשיים
על מנת למנוע את האלימות, משרד הבריאות כינס ועדה שתדון בו ותגיע למסקנות.[37]
על מנת למנוע את השחיקה, מומלץ לצוות הסיעודי "למלא מצברים" ולדאוג לעצמם, לפתח את עצמם מקצועית על ידי קורסים על בסיסיים ופיתוח המומחיויות והסמכויות שלהם בתוך הסיעוד, ולגוון בתפקידים כדי לא להתקבע ולהשחק.
^O'Lynn, CE (2007). "History of men in nursing: a review". In O'Lynn, CE; Tranbarger, RE (eds.). Men in Nursing: History, Challenges, and Opportunities. New York: Springer Pub. pp. 6–8. ISBN9780826103499.
^de Bary, WT, ed. (2011). The Buddhist tradition in India, China & Japan (Unabridged. ed.). New York: Vintage eBooks. pp. 35–36. ISBN9780307778796.
^Leonard, AE (2008). "Female religious orders". In Hsia, RP (ed.). A Companion to the Reformation World (1st paperback ed.). Oxford: Blackwell Publishers. p. 244. ISBN978-1405149624.
^Lundy, KS (2014). "A history of health care and nursing". In Masters, K (ed.). Role Development in Professional Nursing Practice (3rd ed.). Burlington, MA: Jones & Bartlett Learning. pp. 11–12. ISBN9781449681982.
^D'Ann Campbell, Women at War with America: Private Lives in a Patriotic Era (1984) ch 2
^Philip A. Kalisch and Beatrice J. Kalisch, American Nursing: A History (4th ed. 2003)
^Bronny Rebekah McFarland-Icky, Nurses in Nazi Germany (Princeton University Press, 1999)
^Gordon Williamson, World War II German Women's Auxiliary Services (2003) pp 34–36
^Alligood, MR (2013). "Introduction to nursing theory". In Alligood, MR; Tomey, AM (eds.). Nursing Theorists and their Work (7th ed.). Maryland Heights, MO: Mosby/Elsevier. pp. 5–6. ISBN9780323056410.
.jpg)
