כהן נולד בעיירה בותאוויל (Bothaville) שבדרום אפריקה למשפחה יהודית בת שבעה אחים. כשסיים את לימודיו התיכוניים, עבר ליוהנסבורג, ושם עבד במכרה זהב. לאחר זמן קצר עזב את המכרה, והחל לעבוד במפעל לייצור דינמיט. כשהיה בן 19 החלה מלחמת העולם השנייה, והוא החליט להתגייס לצבא הדרום אפריקאי. בשנת 1941 קיבל כנפי טיס, לאחר שלמד לטוס על מטוסי טייגרמות' (Tiger Moth)[1] והוקר הארט (Hawker Hart)[2]. חודש לאחר סיום הקורס נשלח לקהיר, והחל בטיסה מבצעית במדבר המערבי, בטייסת דרום אפריקאית שפעלה במסגרת כנף של חיל האוויר המלכותי האנגלי.
בקרב אל-עלמיין בשנת 1942 השתתף עם שני אחיו, ששירתו גם הם בחיל-האוויר הדרום אפריקאי. בקרב זה נהרג אחד מאחיו. סמוך לסיום המלחמה בצפון אפריקה, ולאחר שביצע כ-135 גיחות במשך 15 חודשים, הוחזר כהן לדרום אפריקה כמדריך לאימוני טיסה מבצעית.
בנובמבר 1948 עברה הטייסת בפיקודו מהרצליה לבסיס חצור. וכהן שימש כמפקד הבסיס והטייסת. זמן קצר לאחר מכן הגיעו ארבעה טייסים חדשים לטייסת, ועל כהן הוטלה המשימה לאמנם לטוס. הוא קרא להם למשרדו ואמר להם שאימוניהם לא יכללו רק נושאי טיסה, אלא גם כיצד להיות מפקדים טובים. ארבעת החיילים היו מוטי הוד, ישעיהו גזית, דני שפירא וטיבי בן שחר. ב-14 במרץ1949 העניק להם סיד את כנפי הטיס, במסדר הכנפיים הראשון בחיל האוויר, יחד עם הרמטכ"ל, יעקב דורי.
בסוף אותו חודש העביר את הפיקוד על הטייסת לחברו הטוב עזר ויצמן, בטקס קצר על המסלול בחצור שבו פשט סיד את המעיל שלו והעביר אותו לוויצמן כמעשה סמלי של העברת פיקוד. לאחר מכן חזר לדרום אפריקה להמשך לימודי הרפואה, וב-1950 נישא לאדלין ונולדו להם שלוש בנות. בשנת 1965, בעידודו של עזר ויצמן, החליט לעלות לישראל, ועבד כרופא בבית החולים תל השומר, וכרופא צוות אוויר בחברת אל על, שם עבד עד פרישתו בגיל 85.
