סוּרָה (בערבית: سُورَة. ברבים: سُوَر, סֻוַר. מתורגם לעברית לעיתים כחזון[1] או כפרשה[2]) היא מילה בשפה הערבית שמשמעותה "פרק". יש המייחסים את המילה "סורה" למילים שונות בשפה העברית, כגון "בשורה" או "שורה". המילה בדרך כלל מתייחסת ל-114 הסורות אשר מרכיבות את הקוראן.
סורות הקוראן ערוכות לפי אורכן, מן הסורות הארוכות ביותר (סורת "הפרה" שאורכה 286 פסוקים) ועד לסורות קצרות שאורכן פסוקים מועטים. פסוק נקרא "אַ֫יַה" (פירוש המילה בערבית: "אות", "סימן") וברבים "אַיַא֫ת". "איה" פירושו כל סימן לקיומו של אלוהים. הקוראן כולו מורכב מ-6235 איאת. הספירה הכוללת של איאת עשויה להשתנות. לפעמים זה תלוי בספירה של ה"בסמלה" ("בשם האלוהים") או לא. אם נספור את ה"בסמלה" נקבל יותר איאת.
עם זאת, יש כמה חריגות מכלל זה כפי שאפשר לראות בהמשך. הסורה הראשונה היא סורת הפתיחה - "סורת אל-פַאתִחַה", בת שבעה פסוקים - תפילה קצרה לאללה. סדר זה אינו תואם את סדר התגלות הסורות לנביא מוחמד.
הסורות מחולקות לסורות שנתגלו במכה, והן הראשונות בהתגלותן, ולרוב הקצרות יותר, ומכילות במיוחד את חזיונות הנביא, ועיקרי אמונה; ולסורות שנתגלו באל-מדינה, והן מאוחרות יותר, ארוכות יותר, ומכילות הוראות מעשיות, חוקים ומצוות. למעשה מתייחסת החלוקה לסורות שנתקבלו לפני ההג'רה, כלומר כשהיה מוחמד במכה, ולאלו שנתנו אחריה, עת שהה מוחמד רוב הזמן באל-מדינה. כך, סורות שקיבל מוחמד לאחר ההג'רה, גם אם שהה במכה, נחשבות כסורות שנתנו באל-מדינה. בנוסף, לא שוררת תמימות דעים בקרב מפרשי הקוראן השונים לגבי המקום בו ניתנו כמה סורות.
^העיר המוצגת בטבלה זו היא המקובלת על ידי מרבית חוקרי האסלאם, עם זאת קיימות מחלוקות על מקורן של מרבית הסורות.
^המשמעות המילולית של אל-חִג'ר היא "עיר/ארץ האבן" וכנראה מדובר בהתייחסות לעירם של בני העם הקדום ת'מוד שלא שעו לאזהרות נביאם צאלח והמשיכו בכפירתם ולכן נהרגו כולם.
^כינוי לקוראן, מרבית הפרשנים טוענים כי משמעותו היא הקריטריון בין הבדלת טוב ורע או אמת ושקר (מהשורש הערבי פ.ר.ק).
.jpg)
