PROFILPELAJAR.COM

סוצ'אבה
**Suceava**
	סמל סוצ'אבה סמל סוצ'אבה
	נוף העיר בחורף, עם כנסיית סנט דימיטרוס ברקע
	נוף העיר בחורף, עם כנסיית סנט דימיטרוס ברקע
מדינה	רומניה
מחוז	מחוז סוצ'אבה
חבל ארץ	בוקובינה
ראש העיר	יון לונגו (Ion Lungu)
בירת העיר	סוצ'אבה
תאריך ייסוד	1388
שטח	52 קמ"ר
גובה	325.000000 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	84,322 (1 בדצמבר 2021)
‑ צפיפות	2,032 נפש לקמ"ר (2002)
קואורדינטות	47°39′05″N 26°15′20″E / 47.651388888889°N 26.255555555556°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.primariasv.ro
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רומניה רגילה) בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים; השחור; סוצ'אבה

ערך זה עוסק בעיר במחוז סוצ׳אבה ברומניה. אם התכוונתם למחוז, ראו סוצ'אבה (מחוז).

סוצ'אבה או סוצ'יאווה (ברומנית: Suceava, בפולנית: Suczawa, ביידיש: שאָץ (נהגה "שוֹץ"), באוקראינית: Сучава) היא בירת מחוז סוצ'אבה שבדרום בוקובינה, צפון רומניה. העיר חולשת על עמק שבו זורם נהר בשם זהה.

היסטוריה

השם ההונגרי המקורי של המקום הוא Szűcsvár ומובנו, "עיר הפרוונים".

בין השנים 1565-1348 הייתה סוצ'אבה בירת נסיכות מולדובה. העיר נזכרת פעם ראשונה במסמך משנת 1388 כשהייתה בשלטונו של הנסיך פטרו מושט (Petru Muşat), שליט נסיכות מולדובה בין השנים 1391-1375. הנסיך שטפן הגדול מת בה ב-1504, ועל שמו "מצודת שטפן הגדול". הוא בנה כנסייה כל פעם שניצח אויב. אלכסנדרו לאפושניאנו שהיה נסיך מולדובה פעמיים ובתחילת תקופת נסיכותו השנייה (בין אוקטובר 1564 ל-5 במאי 1568) העביר את הבירה ליאסי (תקופת נסיכותו הראשונה הייתה בין ספטמבר 1561 ל-18 בנובמבר 1552).

ב-1600 מיכאי האמיץ כבש את העיר במטרה לאחד את ולאכיה, נסיכות מולדובה וטרנסילבניה ולקבוע בה את בירתו, אך הוא נוצח.

חבל בוקובינה כולו היה בשליטה אוסטרית של בית הבסבורג (עד 1867) וקיסרות אוסטריה-הונגריה בשנים 1918-1775.

ב-1787 אוחדה בוקובינה עם גאליציה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפך החבל לחלק מרומניה הגדולה.

העיר מונה 105,865 נפש נכון ל-2002.

אתרים מרכזיים

כנסיית גאורגיוס הקדוש בסוצ'אבה הוכרה ב-1993 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כאחת מ-7 הכנסיות המצוירות של מולדובה.

הקהילה היהודית

ערך מורחב – הקהילה היהודית בסוצ'אבה

היישוב היהודי בעיר החל עם התיישבות סוחרים יהודיים מגאליציה והונגריה בראשית המאה ה-15 בעקבות הזמנת נסיך מולדובה, אלכסנדרו סֶל בּוּן. לעיר הייתה חשיבות רמה בחיי המסחר כיוון שהיא היוותה מעבר לסחורות מגאליציה והונגריה לנמלי הדנובה והים השחור. יהודים שברחו מרוסיה והמדינות הסמוכות מאימת פרעות ת"ח ות"ט הגיעו בין השאר לאזור רומניה דהיום ובכלל זה לסוצ'אבה, והביאו עימם את היידיש. קהילה יהודית מאורגנת החלה בראשית המאה ה-18 בראשות רב שמונה בעידוד הנסיך אנטיוך קנטמיר שאישר ליהודים להתיישב בעיר.

עד שלטון בית הבסבורג ב-1775 כחלק שלטון לא היו גזרות נגד היהודים. ב-1782 גורשו 31 משפחות יהודיות שמנו 90 נפשות מתוך 50 המשפחות ו-203 הנפשות שחיו אז בעיר בעקבות הוראת הגנרל אנזנברג לגרש את כל היהודים שהגיעו לבוקובינה מ-1769 ולא שילמו מס שנתי לשלטונות. ב-1802 נסגרו כל מפעלי ייצור המשקאות החריפים של היהודים משום שהצלחתם פגעה במפעלים הנוצריים המקבילים, כשהתואנה הייתה שליהודים לא היו האישורים הנדרשים להפעלת המפעלים. הגזרה פגעה קשות בקהילה היהודית שרוב חבריה התפרנסו מייצור ושיווק משקאות חריפים. ובנוסף גם הוטלו מיסים כבדים על יהודי בוקובינה.

לאחר אביב העמים ב-1848 עמים רבים קיבלו עצמאות מכובשיהם, והיהודים קיבלו שוויון זכויות. היחס החיובי ליהודים גבר ביתר שאת מ-1867 עם שלטון פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה-הונגריה שנשאר בתודעה הקיבוצית כאוהד היהודים, והקהילה היהודית שגשגה והתפתחה במהירות. ב-1880 מנתה הקהילה היהודית סוצ'אבה 3,750 נפשות מתוך 10,104 תושבים (37.1%). באותה תקופה רוב בתי מרכז העיר היו בבעלות יהודית, ושם אחד הרחובות הראשיים היה "רחוב היהודי" (Judengasse), שם שנשמר בפי התושבים עד גירוש היהודים ב-1941. ב-1914 הגיע מספר היהודים לשיא של 8,000 נפשות. ב-1930 מספר התושבים היהודיים היה 3,522 שהיוו כחמישית מהאוכלוסייה הכללית.

השלטון הרומני לאחר מלחמת העולם הראשונה היה אנטישמי, אך בעקבות חוזה ורסאי נכפה על רומניה משטר דמוקרטי והרומנים נאלצו לכבד את זכויות היהודים. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה פרצה החוצה האנטישמיות שרווחה בציבור ובשלטון והחלו הסתה אנטי יהודית וגזרות ורדיפות שהוחמרו כל הזמן. הגזרות הקשות גרמו שרבים ירצו לעלות לארץ, אך כיוון שהוגבל מספר אישורי העלייה (סרטיפיקט) שהעניק שלטון המנדט הבריטי, רבים לא הצליחו לעלות. בזמן מלחמת העולם השנייה הגיעה רדיפת היהודים לשיא והתרבו הרציחות. בי"ז בתשרי תש"ב (8 באוקטובר 1941) הוקם גיטו, ובשלושת הימים שאחרי גורשו כל יהודי סוצ'אבה ובאלצ'יאנה הקרובה לטרנסניסטריה.

בסוצ'אבה כיהנו ופעלו רבנים חשובים, וביניהם נמנים: הרב שלום מוסקוביץ' (או מוסקוביץ') שהיה הרב בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והתפרסם כ'האדמו"ר משוץ' או "הרבי משוץ" ובערוב ימיו היה הרבי משוץ-לונדון, הרב משה חיים לאו (אביו של הרב ישראל מאיר לאו), הרב משולם ראטה, והרב זאב וולף הלוי טירנואר (חותנו של ר' אהרן יחיאל לייפר, האדמו"ר מנדבורנה-צפת ובן ר' דוד מבאניה) שכיהנו כרבני העיר; אדמו"רי החצר החסידית שוץ-ויז'ניץ: ר' משה הגר (נכד ר' מנחם מנדל הגר שייסד את חסידות ויז'ניץ והיה נכדו של ר' מנחם מנדל מקוסוב שייסד את השושלת) ובנו ר' חיים שהנהיג את החצר אחריו, כשמרכז פעילותם היה בבית הכנסת גמילות חסדים; והרב יעקב מוסקוביץ (או מוסקוביץ'), נין לר' מאיר מפרמישלאן שהיה מגדולי בעלי המופת בחסידות, שניהל חצר עם בית-מדרש גדול שבו עסקו בתורה תלמידי חכמים רבים והיה מלא בתפילות. סבתו מרים-חיה, בתו של ר' מאיר מפרמישלאן שקיבלה בירושה מאביה את מקלו, חיה בעיר והייתה ידועה כבעלת מופת בזכות עצמה. היא ביקשה שלאחר מותה יניחו את המקל של אביה בקברה להגנה על העיר, ובמלחמת העולם הראשונה כל העיירות בסביבה נשרפו למעט סוצ'אבה שנותרה שלמה. היא נפטרה בכ"ה באדר תרס"ג (1903) ומעל קברה הוקם אוהל מפואר בבית העלמין הישן שהיה עוד פעיל אז. בנוסף, בז' באדר תרמ"ז, נולד בעיר הרב מאיר שפירא (בן דודו של הרב משה חיים לאו), ראש ישיבת חכמי לובלין, ויוזם לימוד הדף היומי^[1].

לאחר השואה מספר התושבים היהודים הגיע ל-6,000 בעקבות חזרתם של יהודים לעיר והגעתם של אחרים שגרו במקומות אחרים לפני המלחמה כמו מצפון בוקובינה ומצ'רנוביץ. השלטון היה אז קומוניסטי אך עד 1949 הקומוניסטים לא רדפו את הדת ואת הציונות. כך הג'וינט היה יכול לעזור בשיפוץ בית הכנסת הגדול בנוסף לשיפוץ בית העלמין ועזרה במזון ולבוש, וכך יכולה הייתה להתקיים פעילות ציונית ורבים עלו לארץ. לאחר הקמת המדינה נפתחו שערי רומניה ורובם ככולם של יהודי העיר הגישו בקשות לעלייה לישראל, למעט חלק מתומכי המשטר הקומוניסטי החדש.

במרץ 1949 (תש"י) השלטונות אסרו את הפעילות הציונית. למרות זאת היו גלי עלייה בנקודות זמן שבהם התירו השלטונות לעלות כמו בתחילת שנות ה-50, בשנות ה-70 ושנות ה-80. אך יהודים שהגישו בקשות לעלות בזמנים אחרים כמו בתחילת תשי"ד (סוף 1953) פוטרו מעבודתם או סולקו מלימודיהם באוניברסיטה. בסוף שנות ה-70 היו 600–700 יהודים בעיר והיום הם מונים עשרות בודדות. היו יהודים לא מעטים שהיגרו למדינות המערב באירופה וצפון אמריקה.

עשרה בתי כנסת פעלו בסוצ'אבה. הראשון הוא בית הכנסת הגדול שהוקם במאה ה-18 ונשרף ב-1771, ואת אבן הפינה של המבנה החדש הניח ר' חיים טירר. היום עומד על תילו רק "בית הכנסת גמילות חסדים" שהיה השני שהוקם (בתר"ל, 1870). מבית הכנסת הגדול נותרו רק קירות.
שלושה בתי קברות יהודים ידועים בסוצ'אבה בית העלמין העתיק הוקם כבר בראשית המאה ה-14 על פי כתובות על המצבות העתיקות. בית העלמין הישן לא נצא בשימוש מסוף המאה ה-19, והיהודים קברו את מתיהם בבית העלמין החדש יותר שהוקם ב-1892.

בשנת 2021 ראו אור שני כרכים של הספר "היה פעם בסוצ'אבה-בוקובינה". הספר הוא לקט של זכרונות של 56 יהודים ילידי סוצ'אבה. העורכת והמפיקה היא ד"ר לילי (וינטראוב) פאוקר, ילידת סוצ'אבה ותושבת קריית מוצקין. הפרקים כתובים בעברית, באנגלית וברומנית. היוזם לכתיבתם של הסיפורים שההורים סיפרו לכותבים היה של פול ליינבורד. הסופר נורמן מאנה הוסיף ערך על יהדות רומניה.^[2]