בקצהו המערבי של הרכס נמצא מצוק נקרות, ראש הנקרה, שגובהו כ-300 מטרים, ואשר בצדו הצפוני נמצאת העיירה א-נאקורה ובצדו הדרומי נמצא קיבוץ ראש הנקרה. בקצהו הצפוני של המצוק, שבתחום לבנון, נמצא ראס אל-ביאדה ("הראש הלבן").
בספרות חז"ל ובמקורות החיצוניים מתקופה זו נזכר הרכס כנקודת ציון ידועה בגבול הצפון-מערבי של ארץ ישראל, ולמרגלותיו התקיימו עיירות יהודיות גדולות בתקופת התלמוד, ובהן חניתה, מצובה ובצת.
הרכס נזכר בתחילה בספר החשמונאים כסמן לגבולה הצפון-מערבי של הארץ, לעניין הפקדת שמעון החשמונאי על ארץ ישראל בשנת 144 לפנה"ס: ”ואת שמעון אחיו העמיד לשר צבא בסולם צור עד גבול מצרים”[1].
הרכס נזכר גם אצל יוסף בן מתתיהו, במסגרת תיאור סביבות הגליל המערבי והעיר עכו, בתקופת המרד הגדול:
”ועכו נבנתה בחוף ארץ הגליל, בעמק הגדול, והרים לה סביב משלוש רוחות. מרוח מזרח סובבים עליה הרי הגליל הרחוקים ממנה שישים ריס, ומצד דרום הר הכרמל, כמרחק מאה ועשרים ריס, וגבוה מאלה הוא ההר הסוגר עליה מצפון, הנקרא בפי יושבי המקום בשם סולם הצוריים, והוא רחוק מהעיר מאה ריס”[2].
במדרשי חז"ל נזכר סולם צור כשער הכניסה הצפוני לארץ ישראל, בסיפור אגדה על הגעת אברהם אבינו מחרן לארץ ישראל בדרך הים:
”בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיוון שהגיע לסולמה של צור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה "לזרעך אתן את הארץ הזאת"”[3].
בתוספתא ובתלמוד מובא מעשה על רבן גמליאל דיבנה שהלך בדרך שבין כזיב וסולם צור:
”מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך מעכו לכזיב ... הגיע לכזיב בא אחד ושאל לו את נדרו, אמר לו לשעמו כלום שתינו רביעית יין האיטלקי, אמרו לו הן, אמר לו אם כן תטייל עמנו עד שיפיג יינו. הלך עמהן, כיוון שהגיע לסולמה של צור ירד מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו את נדרו, ודברים הרבה למדנו באותו היום.”[4].
בנוסף, בתלמוד הבבלי הרכס מוזכר כאתר אליו הגיעו בני בבל שעלו לארץ, ובו ישב רבי יעקב בר אידי:
”אמר לו רב נחמן לחמא בר אדא שליח ציון, כי סלקת להתם (כאשר תלך לשם - בדרך לבבל) אקיף וזיל אסולמא דצור (עשה מעקף ועבור דרך סולם צור) וזיל לגבי דרבי יעקב בר אידי (ובקר אצל ר' יעקב בר אידי)”[5].
כן נזכר הרכס כגבולה ההלכתי של ארץ ישראל מצד צפון מערב: ”ארץ ישראל אין חייבים עליה משום רשות הרבים ... משום דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא (כיוון שסולם צור מקיף אותה מצד אחד) מחתנא דגדר מהך גיסא (ומדרונות חמת גדר תוחמים אותה מן הצד השני)”[6], וכן:
”בדבר הזה אין אנו מודיעין (את ההלכות האלו אין צורך ללמד), אפילו כן, לא מטין לסולמיה דצור עד דשכחון כולן (כיוון שהם ממילא לא יגיעו לסולם צור עד שישכחו את כולן”[7].
עוד נזכר הרכס במדרשי אגדה שונים: ”וסליק עד שהגיע לסולמי צור ... כיוון שהגיע לסולמי צור חמי חד ארי קטיל (ראה אריה מת אחד)”[8], וכן לעניין ציד החלזונות בחופים שמדרום לרכס לצורך הפקת צבעים היקרים: ”ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליוגבים (ירמיהו נ"ב), כורמים - תני רב יוסף, אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא, יוגבים – אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה”[9].
