עד 2009 היה ימאדייב מבוקש על ידי השלטונות הרוסיים בגין רצח, ”חטיפת אנשים ופשעים חמורים אחרים”. אף על פי כן, הוא שימש כמפקד בפלישה הרוסית לגאורגיה בשנת 2008[2]. ב-2009 סוכני גה-אר-או ירו בו בקטר והוא נפטר בשנת 2010.
חייו
ימאדייב למד מנהל עסקים במוסקבה לפני שחזר לצ'צ'ניה. הוא הגשים את חלומו להפוך ללוחם והוא החליט להגיע לאפגניסטן ולעבור שם אימונים. השקפתו הפוליטית קשורה עם חמולת בֶּנוֹי (Беной) של שבט הטייפ (Тейп)[3], שיש לה טענות נושנות על העיר גודרמס. תחת שלטונו של אסלאן מסחאדוב, הוא מונה למפקד שדה ופיקד על פלוגת של היחידות המיוחדות שהביסו, בשנת 1998, מיליציה אסלאמית רדיקלית בגודרמס.
ב-14 באפריל2008, התלקח אחד העימותים הגדולים של סיעות צ'צ'ניות, בין הכוחות הנאמנים לימאדייב לבין נאמני קדירוב. העימות התלקח כאשר שתי שיירות ממוגנות, אחת מכל קבוצה, התנגשו בגודרמס. על פי הדיווח נהרגו בהתנגשות 18 איש[1]. בעקבות זאת התלקח עימות מר בין נאמני ימאדייב לבין כוחות קדירוב. בסופו של דבר גבר קדירוב על ימאדייב, וימאדייב הודח מתפקידו והוכרז כפושע מבוקש בצ'צ'ניה. ב-6 באוגוסט 2008, הוכנסו ימאדייב וחלק מאנשי הקומנדו שלו לרשימת המבוקשים הפדרלית של רוסיה[6]. לדברי אחיו, רוסלן ימאדייב, המשמש כנציג הדומה לענייני צ'צ'ניה, מתגורר סולים לכאורה במוסקבה ואינו מסתתר[7]. אח אחר של ימאדייב, בדרודי, הוכנס לרשימת המבוקשים הפדרלית קודם לכן בשנת 2008. על פי האנליסט המוסקובי, פאבל פלגנהאור, עריכת מצוד אחר יריבי קדירוב, היא חשובה לביסוס מעמדו של קדירוב, ו”כעת ברור כי ימאדייב בטל ומבוטל וקדירוב שולט בצ'צ'ניה”[8].
ימים אחדים לאחר שהוכרז כמבוקש לכאורה ברוסיה, דיווח העיתון הרוסי המקוון, Gazeta.ru, כי ימדאייב לקח חלק בפעולות הצבאיות בפאתי העיר צחינוואלי, במהלך פלישת רוסיה לגאורגיה[2]. הכתב הצבאי של נוביה גזטה, ליווה את ימאדייב ויתרת נאמניו בגאורגיה[9]. מאוחר יותר בשוך הקרבות, ב-22 באוגוסט2008, דיווחה RIA נובוסטי כי ימאדייב הודח רשמית מתפקידו כמפקד יחידת הווסטוק בצ'צ'ניה[10]. באותו יום נפסקו החיפושים אחר ימאדייב, כאשר הסיבה הרשמית לכך הייתה כי כוחות ביטחון הפנים של צ'צ'ניה גילו את מקום הימצאו. בכל מקרה, בשנת 2009 סוכני גה-אר-או התנקשו בחייו. אגב, שניים מאנשי יחידת החיסול הרוסית נלכדו בידי הרשויות בקטאר[11].
פשעים המיוחסים לימאדייב
ביצוע מבצע בורוזדינובסקאיה, ביוני 2005, על ידי יחידת ווסטוק. במסגרת המבצע פשטו צ'צ'נים, מיחידת ווסטוק והמשטרה הצ'צ'נית, על אווארים קווקזים בגבול צ'צ'ניה-דאגסטן והביאו להרג ולנטישה מסיבית שלהם לתוככי דאגסטן. רק לאחד מהמפקדים שהשתתפו נגזר מאסר על תנאי[12]. ימאדייב, מפקד הווסטוק באותם ימים, הודה באשמת חייליו, אולם טען כי המבצע בוצע ללא ידיעתו[13].
ישנם דיווחים כי ימאדייב היה מעורב בסחיטת כספים ממפעל לעיבוד בשר בשם סמסון בסנקט פטרבורג, שמיליציה צ'צ'נית פשטה עליהם[14]. במאמר האחרון בחייה אותו פרסמה אנה פוליטקובסקיה היא טענה כי על פי נתוני משרד התובע הכללי הייתה "כנופיית" ימאדייב מעורבת בחטיפה לפני הלגליזציה שלה[15].
בשנת 2007 התלווה לימאדייב צלם רוסי במשימה במחוז ודנסקי (Веде́нский райо́н) שברפובליקה הצ'צ'נית. צילומיו חושפים את שיטות החקירה האכזריות של חשודים וקרובי-משפחתם[16].
הימאדייבים הואשמו גם בזוועה של כריתת ראשי הקורבנות, התעללות מינית, עינויים והוצאה להורג של אסירים. במאי 2008, חשף אחד מאנשי יחידת ווסטוק, את מיקום אתר הקבורה של אלה שהוצאו משירות פעיל במפעל לדשן ביוכימי ליד גודרמס, שמתוכם שוחזרו שבע גופות רקובות. ביום למחרת חשף האיש את מיקום קבורתו של קצין הווסטוק, וחרסולט זאקאייב, שנורה בשנת 2003, בגין החשד כי רצח את ג'אבריל ימאדייב[17].
באוגוסט 2008, הוכרז רשמית כי סולים ימאדייב מבוקש בגין חטיפה בשנת 1998, ורצח איש העסקים אוסמן באצייב, תושב הכפר ג'אלקה שבמחוז גודרמס. לטענת התביעה תבע ימאדייב כופר בסך 100,000 דולר עבור שחרור באצייב. באפריל 2000, הוא סיפר לאחיו של באצייב את מקום קבורתו. גופתו זוהתה לפי השיניים[4].
על פי ארגון זכויות האדם הרוסי, ממוריאל (Мемориал), קיימים עדויות של עדי ראייה כי במהלך הלחימה בגאורגיה, באוגוסט 2008, לוחמים מיחידת הווסטוק עינו שבויי מלחמה, אולם אין עדויות לכך שיחידה צ'צ'נית לקחה חלק בפוגרום שנעשה בגאורגים בנפת גורי, וכל החומר המפליל את ימאדייב שייך לעבר[11].
