בממשלתו הראשונה של הקנצלרוולפגנג שיסל ממפלגת העם האוסטרית, שהוקמה בשנת 2000, מונתה ריס-פאסר לסגנית הקנצלר והשרה לשירותים ציבוריים וספורט, וייצגה את מפלגתה בקואליציה עם מפלגת העם האוסטרית. מפלגת החירות סיימה במקום השני בבחירות 1999, כך שמנהיגה, ירג היידר, היה אמור להיות קנצלר בכל קואליציה עם מפלגת העם שהייתה שלישית. עם זאת, היידר נסוג לטובת שיסל כדי לשכך ביקורת ממדינות זרות ודעת הקהל הבינלאומית. למרות שזה היה אמור להציב אותו בתפקיד סגן קנצלר, הוא הבין שהוא שנוי במחלוקת מכדי שיהיה לו תפקיד כלשהו בממשלה. לפיכך התפטר מתפקידו כמנהיג המפלגה לטובת ריס-פאסר, ששימשה כיו"ר מנהלת של מפלגת החופש מאז 1996.
לאחר מינויה ליו"ר ומנהיגת מפלגת החופש כיורשתו של ירג היידר, במהלך הקמת ממשלתו הראשונה של שיסל בשנת 2000, נודעה ריס-פאסר בשל נאמנותה הגבוהה להיידר, מה שזיכה אותה בכינוי "קוברה מלכותית". מההתחלה, הוגי-דעות רבים ראו בה "שליטה בובה", כשהכוח נמצא למעשה בידי היידר.
בעקבות חילוקי דעות קשים עם חונכה הפוליטית לשעבר היידר בקיץ 2002 שיצרו קרע במפלגה (במה שנודע בשם "קניטלפלד פוטש") היא התפטרה מכל תפקידיה.[1] התפטרותה מתפקיד סגנית הקנצלר, יחד עם התפטרותם של שר האוצר קרל היינץ גראסר ודובר מפלגת החופש בפרלמנט, פטר וסטנטאלר,[2] הביאה לנפילת הקואליציה ולהקדמת הבחירות. לאחר הבחירות שהתקיימו בנובמבר 2002 היא נשארה סגנית הקנצלר באופן זמני עד שהקואליציה בין מפלגת העם ומפלגת החופש התחדשה בתחילת 2003, ומאז לא הייתה מעורבת בפוליטיקה.
