מפלגת העם האוסטרית היא ממשיכת דרכה של המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית, תנועה שמרנית אשר נוסדה בשנת 1893 על ידי ראש עירייתוינהקרל לואגר. בעת הקמתה רוב חבריה היו שייכים בעבר למפלגת חזית המולדת האוסטרית, שהונהגה בידי הקנצלר אנגלברט דולפוס, גם הוא חבר המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית לפני האנשלוס. אף שלעיתים מכבדים את חברי מפלגת העם האוסטרית בשל התנגדותה להיטלר, המשטר שנבנה על ידי דולפוס כונה "אוסטרופשיזם".
המפלגת בצורתה הנוכחית נוסדה מיד לאחר עצמאותה של אוסטריה ב-1945, ומאז היא מיוצגת בשני בתי הפרלמנט של האספה הפדרלית של אוסטריה. מפלגת העם האוסטרית הייתה תמיד המפלגה החזקה ביותר או השנייה החזקה ביותר, ועל כן הנהיגה או הייתה שותפה ברוב ממשלות אוסטריה. מאז 1991 המפלגה חברה במפלגת העם האירופית.
המפלגה פופולרית בעיקר בקרב עובדי הצווארון הלבן, בעלי עסקים וחקלאים, ורבים מתומכיה הם עובדי מדינה. מנגד, עובדי הצווארון הכחול נוטים לתמוך במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית.
מפלגת העם זכתה לניצחון מוחץ בבחירות הראשונות לאחר המלחמה שהתקיימו בדצמבר 1945, וזכתה לכמעט מחצית מהקולות ולרוב מוחלט בבית הנבחרים. עם זאת, זיכרונות הרפובליקה הראשונה דחפו את מפלגת העם לשמור על ממשלת אחדות לאומית שהנהיגה את המדינה מאז קבלת העצמאות מחדש בתחילת 1945. היא נשארה כשותפה הבכירה בקואליציה עד 1966[1], ושלטה לבדה מ-1966 עד 1970[2]. היא נכנסה מחדש לממשלה רק ב-1986, אך מעולם לא הייתה ללא כוח השפעה באמת מאז 1945, שכן בשל מסורת ארוכה היה נדרש להתייעץ בענייני מדיניות עם כל הקבוצות הגדולות.
לאחר הבחירות ב-1999, הסתיים משא ומתן בן כמה החודשים כאשר מפלגת העם הקימה בתחילת שנת 2000 ממשלת קואליציה עם מפלגת החירות האוסטרית ומנהיגה שעמד בראשה, ירג היידר. על אף שמפלגת החירות הייתה גדולה יותר, היא הייתה יותר מדי שנויה במחלוקת על מנת להנהיג את הממשלה, ועל כן וולפגנג שיסל ממפלגת העם התמנה לקנצלר. קואליציה זו עוררה גל מחאות באוסטריה וברחבי אירופה. ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה, והטילו עליה סנקציות. מדובר בפעם הראשונה בה הוטלו סנקציות על מדינה חברה באיחוד. מספר חודשים לאחר מכן הסנקציות הוסרו. בבחירות בשנת 2002 זכתה מפלגת העם ל-42% מהקולות, בעוד מפלגת החירות זכתה רק ל-10%.
בבחירות 2006 הפסידה מפלגת העם ולאחר משא ומתן הסכימה להיות שותפה זוטרה בממשלה בראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בבחירות 2008 המפלגה הפסידה 15 מושבים.
בבחירות 2017 (אנ') זכתה המפלגה ב-31.5% מקולות הבוחרים[3], וחזרה להיות המפלגה הראשונה בגודלה במועצה הלאומית, עם 62 מתוך 183 מושבים. מנהיגה, סבסטיאן קורץ, התמנה לקנצלר אוסטריה. בשנת 2019 בעקבות "פרשת איביזה", שגרמה להתפטרות סגן הקנצלר היינץ-כריסטיאן שטראכה[4] ופירוק הקואליציה השלטונית של מפלגת העם עם מפלגת החירות האוסטרית, הממשלה הפסידה בהצעת אי אמון, ונשיאת בית המשפט בריגיטה בירליין מונתה על ידי הנשיא לקנצלרית זמנית עד הבחירות.
בבחירות שהתקיימו ב-29 בספטמבר 2019 זכתה המפלגה בהנהגתו של קורץ[5] ב-37.5% מקולות המצביעים וחיזקה את מעמדה במועצה הלאומית עם 71 מושבים. סבסטיאן קורץ התמנה שוב לקנצלר אוסטריה לאחר שהקים קואליציה עם מפלגת הירוקים[6] בהנהגתו של ורנר קוגלר, שמונה לסגן הקנצלר.
ב-9 באוקטובר 2021 התפטר קורץ מתפקידו כקנצלר אוסטריה בעקבות חשדות לשחיתות. בהצהרה לתקשורת הודיע כי הציע לשר החוץ, אלכסנדר שלנברג, להחליפו בתפקיד הקנצלר והוסיף כי בכוונתו להמשיך להנהיג את מפלגת השלטון בפרלמנט[7].