זכויותיו לכתר של אדם נשללות ממנו אם הוא מתחתן ללא הסכמת המונרך, אך עשויות לחזור אליו בצו של המלך ובמקרה של הסכמה פרלמנטרית.[1] אם לא יהיה צאצא כשיר של המלך לאופולד הראשון, המלך השולט רשאי למנות את יורש העצר שלו באישור הפרלמנט, ואם לא יעשה כן, לאחר סיום כהונתו של המונרך הפרלמנט ימנה עוצר, יתקיימו בחירות תוך חודשיים והמושב החדש של הפרלמנט ימנה את המונרך הבא.[1]
אף ראש מדינה זר לא יכול להפוך למלך בלגי, אלא אם שני בתי הפרלמנט מסכימים לכך בנפרד, ברוב ובנוכחות של שני שלישים בכל בית.[1]
מקרים חריגים
כאשר אסטריד, נסיכת בלגיה, בתו של המלך אלברט השני, נישאה ללורנץ, ארכידוכס אוסטריה-אסטה ב-1984, היא לא ביקשה את הסכמתו של בודואן, מלך הבלגים לנישואים מכיוון שאז רק גברים היו יכולים לרשת את הכס. לאחר ששיטת הירושה שונתה להעדפת הוולד הבכור ב-1991 נקבע כי היא קיבלה את ההסכמה הנדרשת ובכך הוכנסו היא וילדיה לסדר הירושה.[1]
לאחר נישואיו של הנסיך אמדאו, בנה של אסטריד, ב-2014, דווח כי הוא לא ביקש את הסכמתו דודו המלך פיליפ לנישואים[2] ולכן איבד את זכותו על כס המלכות הבלגי. עם זאת, ב-12 בנובמבר 2015 פורסם צו מלכותי שהראה כי ניתנה הסכמה בדיעבד לאחר הנישואין ולכן הוא הוחזר לסדר הירושה.[3]
באוקטובר 2020 העניק בית הדין הבלגי לערעורים את התואר נסיכה לדלפין, בתו הבלתי חוקית של המלך אלברט השני, אך כיוון שנולדה מחוץ לנישואים היא לא נכנסה לסדר הירושה.[4]
01.JPG)
