מארי סאלם אלג'מאל נולד ליחיא בן סעיד ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן. למד תורה אצל אביו ואצל חכמי העיר.[2] בבית מדרשו היו סדרי לימוד קבועים בתלמוד ובהלכה. שימש בבית הדין בצנעא בראשות הראב"ד מארי סלימאן קארה, והדיינים מארי שלום שמן ומארי שלום מנזלי, עד שנת ה'תרנ"ז (1897).[3] בשנת ה'תרנ"ז (1897) נבחר לשמש כחכם באשי של קהילת צנעא, אך התפטר מתפקידו בתחילת שנת ה'תרנ"ט (1898), עקב חוסר יכולת של הקהילה לשלם לו את משכורתו, בעקבות הרעב שפקד את העיר באותה השנה.[2] בשנת ה'תר"ס (1900) נכלא יחד עם כל ראשי העדה, בעלילה שיהודי הרג מוסלמי.[4]
סדר יומו של מארי סאלם היה מורכב ברובו מלימוד תורה, החל מהשעות הקטנות של הלילה, ומעט בזמנו היה מקדיש לעבודתו בייצור סבון.[5] לצורך עבודתו היה בקשר עם ערביי הכפרים.[6] היה מתפלל בבית הכנסת בית אלאוסטא.[1] מארי סאלם היה מדקדק במצוות, ומתנהג בחסידות על פי מנהגי הקבלה. היה מקפיד על איסור אכילת פת גויים. במחלוקת בעניין הקבלה צידד בתומכי הקבלה.[2] היה אדם נוח ואדיב, לא צעק אפילו על המתחצפים אליו, ועל כן היה אהוב בציבור. בימי שישי היה יוצא לשוק בבגדי שבת וקורא: "שבת יא עיאלי, שרק יא עיאלי".[1]
