קאע אל-יהוד (בערבית: قاع اليهود) פירושו: "בקעת היהודים" (נקראה גם: "קאע ביר אל-עזב",[1] בערבית: قاع بير العزب, פירושו: בקעת [השכונה] ביר אל-עזב), היא שכונה שבנו יהודי צנעא, ובה התגוררו החל מהמאה ה-17 עד לעלייה הגדולה בשנת ה'תש"ט (1949).[2] כיום נקראת השכונה גם "קאע אל-עֻלֻפִי" (בערבית: قاع العلفي),[3] או "אלקאע" (בערבית: القاع).
היסטוריה
לאחר שוב הגולים מגלות מוזע בשנת ה'ת"ם (1680), לא הורשו היהודים לחזור לבתיהם בשכונת אלסאילה שבתוך חומות העיר העתיקה של צנעא, ונאלצו לבנות את שכונתם מחדש מחוץ לחומות העיר, בבקעה ממערב לשכונת ביר אל-עזב, שהייתה שורצת חיות רעות ובמיוחד צבועים (בערבית: "אלסמע", או: "אלצַ'בְּע").[2]
בתי השכונה אופייניים בדלותם החיצונית, בנויים לבנים ובוץ, וצמודים אחד לשני, כדי לאפשר את בריחת יושבי הבית לבתים הסמוכים כאשר פורצים לבית שודדים או גנבים, מה שהיה נפוץ מאוד אז.[2]
בחודש סיוון ה'תקכ"ב (1762), גזר המלך אַלמִהְדִּי עֲבַּאס אִבּןַ אלמַנצוּר חוּסַין להרוס את כל בתי הכנסת בשכונה, באשמה שהם גבוהים מן המסגדים. מהרי"ץ כתב קינות על גזרה זו. בתי הכנסת נשארו בהריסותיהם במשך כ-30 שנים עד שניתן אישור לבנותם מחדש. גם בתקופות מאוחרות יותר הרסו בתי כנסת מסוימים בטענה שהם גבוהים מדי. בגלל האיסור להנות את בתי הכנסת גבוהים, ברוב המקרים חפרו והנמיכו את הרצפה, כך שמבפנים תקרת בית הכנסת גבוהה.[4]
מבנה השכונה
השכונה בנויה מ-3 חלקים עיקריים:[5]
- השכונה המרכזית - עיקר השכונה.
- אַלְקַרְיֵה אַלְגֲּדִּידּ - השכונה החדשה, שנבנתה בזמן שלטון הטורקים בתימן.
- אַלצֻּלְבִּי - רחבה גדולה המפרידה בין השכונה הערבית ביר אל-עזב לבין השכונה היהודית.
השכונה המרכזית
השכונה המרכזית נבנתה בין 3 רחובות ראשיים מרכזיים, שפתוחים ממזרח ל"אלצולבי", וממשיכים מערבה:
- אלפַיְשׁ - רחוב ראשי שגבל את השכונה המרכזית מדרום.
- אלסוּק - השוק המרכזי של השכונה. חלקו המזרחי נקרא "סוק אלחב" (=שוק התבואה), ממשיך מערבה כ"סוק אלבז" (=שוק הבדים), ובהמשכו נקרא "סוק אלטַיְרִי" - על שם בית הכנסת "אלטַיְרִי" שנמצא בו.[6] בהמשך הרחוב ישנו אזור שנקרא "ראס אלקאע" (=ראש הבקעה).
- רחוב שחלקו המזרחי היה נקרא שארע אלרישה וחלקו המערבי נקרא פיש אלערק, היה גבולה הצפוני של השכונת המרכזית, אך בחלקו המזרחי נבנו גם בתים בצפונו.
אלקריה אלגדיד
בשנת ה'תרל"ו (1876), בזמן שלטון הטורקים בתימן, הותר ליהודים להרחיב את שכונתם (מה שלא היה אפשרי בזמן שלטון האימאם).[7]
גבולות השכונה החדשה הם "אלפַיְשׁ" מצפון, שכונת "אלבֲּלֲקֵה" הערבית ממזרח, פרדס מצד מערב, ושתי גינות קטנות מצד דרום שהפרידו בין השכונה לבין החומה.[5]
אלצולבי
רחבה גדולה המפרידה בין השכונה הערבית ביר אל-עזב לבין השכונה היהודית. כיום הוקמה במקומה גינה ציבורית שנקראת "חדיקה' אלקאע" (בערבית: حديقة القاع, גינת הבקעה).[8]
בתי כנסת
בשכונת היהודים בצנעא היו מספר רב של בתי כנסת יחסית לתושבי השכונה. קשה לקבוע את מספרם המדויק, מכיוון שהיו הרבה בתי כנסת קטנים שנפתחו בבתים.[9][10]
שערים
ביוזמת הרב יחיא אלאביץ' הוקף הרובע היהודי של צנעא בחומה.[11] בחומה זו היו 4 שערים:
- באב אלקאע – השער הדרום מערבי של השכונה, פתחו של "אלפיש".
- באב אלבלקה – השער הדרום מזרחי של השכונה, פתחו של "אלפיש", ומוביל לשכונת "אלבלקה" הערבית.
- באב אלבוניה – השער הצפון מזרחי של השכונה, פתחה העליון של "אלצולבי", ומוביל לשכונת "אלבוניה" הערבית.
- באב אלרום – השער הצפון מערבי של השכונה, פתחו של "פיש אלערק", ומוביל אל בית הקברות היהודי מחוץ לעיר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מפה של קאע אל-יהוד – הרב יוסף קאפח, הליכות תימן, מודפסת בכריכת הספר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כך נקראה בכתובות. כתובה מקאע אל-יהוד באתר מורשת מכירות פומביות, שכתוב בה "קאע ביר אלעזב".
- ^ 1 2 3 הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954), עמודים י"א-י"ד
- ^ גוגל מפות
- ^ יוסף קאפח, בתי כנסת בתימן, מחנים צ"ב, תשכ"ה
- ^ 1 2 הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954), עמודים קע"ה-קע"ז
- ^ פרופ' זהר עמר, מפנקסו של חנווני יהודי מצנעא, עמודים 118-120
- ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954), עמוד מ"ג
- ^ גוגל מפות
- ^ הרב יוסף קאפח, קהילת צנעא שבתימן, כתבים ב, יוסף טובי, תשמ"ט (1989), עמ' 861–871
- ^ יחיאל נחשון, בתי הכנסת בצנעא (במאות י"ח-י"ט), נתניה: האגודה לטיפוח חברה ותרבות, תש"ס (2000)
- ^ שמואל לבני, הקדמה, איש על העדה
