הפדרציה הרוסית היא אחת מחמשת "מדינות הנשק הגרעיני" במסגרת האמנה על אי הפצת נשק גרעיני. עם כ-68,000 ראשי נפץ גרעיניים, לרוסיה יש את מלאי הנשק הגרעיני הגדול ביותר בעולם.^[1] בנוסף לנשק גרעיני, רוסיה הכריזה על ארסנל של 39,967 טונות של נשק כימי בשנת 1997.^[2][3] ברית המועצות אישרה את פרוטוקול ז'נבה ב-5 באפריל 1928 תוך הסתייגויות, שבוטלו ב-18 בינואר 2001. רוסיה חתומה גם על אמנת הנשק הביולוגי ואמנת הנשק הכימי. בברית המועצות היה מלאי שיא של 45,000 ראשי נפץ גרעיניים בשנת 1986.^[4] ההערכה היא כי בשנים 1949–1991 ייצרה ברית המועצות כ-55,000 ראשי נפץ גרעיניים.^[5] בתחילת 2019, יותר מ-90% מכלל 13,865 הנשק הגרעיני בעולם היו בבעלות רוסיה וארצות הברית.^[6]

ערך מורחב – תוכנית הגרעין הרוסית

עם פירוק ברית המועצות בשנת 1991 נשק גרעיני סובייטי היה בארבע מהרפובליקות החדשות: רוסיה, אוקראינה, בלארוס וקזחסטן. במאי 1992 חתמו ארבע המדינות הללו על פרוטוקול ליסבון, והסכימו להצטרף לאמנה על אי הפצת נשק גרעיני, כאשר רוסיה היא המדינה היורשת לברית המועצות כמדינה גרעינית, ושלוש המדינות האחרות הצטרפו כלא גרעיניות.

אוקראינה הסכימה לוותר על נשקיה לרוסיה, בתמורה להבטחת שטח אוקראיני מרוסיה, בריטניה וארצות הברית, המכונה תזכיר בודפשט להבטחת הביטחון. סין וצרפת גם הצהירו בתמיכה בתזכיר.^[7]

המספר המדויק של ראשי נפץ גרעיניים הוא סוד מדינה ולכן הוא עניין של ניחוש. פדרציית המדענים האמריקנים מעריכה כי ברוסיה 6,800 נשק גרעיני, ואילו בארצות הברית 6,185; ברוסיה ובארצות הברית יש 1,600 ראשי נפץ אסטרטגיים פרוסים פעילים.^[8]

ה-RS-28 Sarmat^[9] (ברוסית: РС-28 Сармат; שם הדיווח של נאט"ו: SATAN 2), הוא טיל בליסטי מונע בדלק נוזלי, מצויד MIRV, תרמו-גרעיני כבד במיוחד, שפותח על ידי משרד התכנון מאקייב בשנת 2009^[10] ונועד להחליף את טיל ה-R-36 הקודם. המטען הגדול שלו יאפשר עד 10 ראשי נפץ כבדים או 15 קלים יותר^[11] או שילוב של ראשי נפץ וכמויות אדירות של אמצעי נגד שנועדו להביס מערכות נגד טילים;^[12][13] הנשק הוכרז על ידי הצבא הרוסי כתגובה לתקיפה מהירה אפשרית של ארצות הברית.^[14]

בשנת 2015 עלה מידע כי רוסיה עשויה לפתח טורפדו גרעיני חדש, עד 100 מגה-טון,^[15] מערכת רב-תכליתית סטטוס -6,^[16][17][18] שכונה בשם הקוד "קניון" על ידי פקידי הפנטגון.^[19] כלי נשק זה נועד ליצור גל צונאמי בגובה של עד 500 מטר אשר יזהם רדיואקטיבית שטח רחב על חופי האויב ויהיה חסין מפני מערכות הגנה נגד טילים כמו נשק לייזר ו-Raligun שעלולים להשבית טילים בליסטיים בין-יבשתיים.^[20][21] שתי צוללות נוצרו במסגרת פרויקט 09852 על שם העיר בלגורוד, ופרויקט 09851 על שם העיר חברובסק, הן כלי שיט חדשים שהוזמנו ב-2012 וב-2014 ונועדו לשאת את הנשק.^[22][23] נראה כי סטטוס 6 הוא כלי נשק מרתיע של המוצא האחרון.^[24] מידע עדכני יותר מציע מהירות מרבית של 100 קמ"ש (54 קשר), עם טווח של 10,000 קילומטרים (6,200 מיל) ועומק מקסימום של 1,000 מטרים (3,300 רגל).^[25]

במהלך נאום שנתי לאומה שנשא ב-1 במרץ 2018, הנשיא ולדימיר פוטין טען בפומבי כי ברוסיה יש כעת כמה סוגים חדשים של נשק גרעיני, כולל כמה עם יכולות שהיו בעבר ספקולציות. פוטין דן עד כמה כלי נשק חדשים או משודרגים, כולל טיל על קולי המכונה אוונגארד המסוגל לבצע תמרונים חדים תוך כדי נסיעה במהירות הגבוהה פי 20 והופך אותו ל"בלתי פגיע לחלוטין עבור כל מערכת הגנה מפני טילים".^[26] פוטין גם דן בקיומם של טורפדו תת-מימי מונע גרעינית וטיל שיוט גרעיני (בשם 9M730 בורווסטניק), שניהם בעלי טווח בלתי מוגבל למעשה. הוא גם דן בכך שרוסיה בדקה טיל חדש בשם "סרמאט". אנימציות של כלי נשק אלו הוצגו בפני הקהל ופוטין הציע לערוך משאל מקוון שייתן להם שמות ציבוריים רשמיים.^[27]

על פי דוקטרינה צבאית רוסית שהוצהרה בשנת 2010, נשק גרעיני יכול לשמש את רוסיה "בתגובה לשימוש בכלי נשק גרעיניים וסוגים אחרים של השמדה המונית כנגדה או בעלות בריתה, וגם במקרה של תוקפנות נגד רוסיה עם השימוש בכלי נשק קונבנציונליים כאשר עצם קיומה של המדינה מאוים".^[28] מרבית האנליסטים הצבאיים סבורים כי במקרה זה רוסיה תנקוט באסטרטגיית "הסלמה תמורת הסלמה" ותתחיל במתקפות גרעיניות מוגבלות כדי להביא יריבים לשולחן המשא ומתן. רוסיה תאיים גם על סכסוך גרעיני כדי להרתיע מפני הסלמה הראשונית של כל סכסוך קונבנציונלי גדול.^[29]

לאחר מלחמת קוריאה העבירה ברית המועצות טכנולוגיה גרעינית וכלי נשק לרפובליקה העממית של סין כיריבה של ארצות הברית ונאט"ו. לדברי יון מיחאי פצ'פה, "תהליך התפשטות הגרעין של חרושצ'וב החל עם סין הקומוניסטית באפריל 1955, כאשר השליט החדש בקרמלין הסכים לספק לבייג'ינג פצצת אטום לדוגמה ולעזור בייצור המוני שלה. לאחר מכן, ברית המועצות בנתה את כל יסודות התעשייה הגרעינית הצבאית החדשה של סין."

רוסיה היא אחת מחמש "מדינות הנשק הגרעיני" במסגרת האמנה בנושא אי הפצת נשק גרעיני (NPT), שרוסיה אישרה (כברית המועצות) בשנת 1968.

לאחר פירוק ברית המועצות בשנת 1991, נותרו מספר ראשי נפץ גרעיניים מתקופת ברית המועצות בשטחי בלארוס, אוקראינה וקזחסטן. על פי תנאי פרוטוקול ליסבון ובעקבות ההסכם המשולש משנת 1995 בין רוסיה, בלארוס וארצות הברית, הועברו לרוסיה והותירו את רוסיה היורשת היחידה של ארסנל הגרעין הסובייטי. ההערכה היא כי בברית המועצות היו כ-45,000 נשק גרעיני בזמן קריסתה.

קריסת ברית המועצות אפשרה את התחממות היחסים עם נאט"ו. החששות מפני שואה גרעינית פחתו. בספטמבר 1997 טען המזכיר לשעבר של מועצת הביטחון הרוסית, אלכסנדר לבד, כי 100 נשק גרעיני "בגודל מזוודה" לא הוכנסו למלאי הכללי. לדבריו, הוא ניסה לחדש את מלאי הנשק כאשר פוטר על ידי הנשיא בוריס ילצין באוקטובר 1996^[30] ואכן, כמה פוליטיקאים אמריקאים הביעו דאגות והבטיחו חקיקה העוסקת באיום.^[31]

בשנת 2002, ארצות הברית ורוסיה הסכימו לצמצם את מלאי נשק שלהן לא יותר מ-2,700 ראשי נפץ כל אחת מהם בהתאם להסכם SORT. בשנת 2003 דחתה ארצות הברית את הצעות רוסיה להקטין עוד יותר את מאגרי הגרעין של כל מדינה ל-1,500. רוסיה מצידה סירבה לדון בהפחתת נשק גרעיני טקטי.

לאחר שהנשיא ג'ורג' וו. בוש פרש מהאמנה נגד טילים בליסטיים מ-1972, רוסיה הגיבה בבניית יכולות הגרעין שלה, באופן שיאזן את יכולות ארצות הברית.^[32]

רוסיה החליטה שלא לחתום על אמנת האו"ם בנושא איסור נשק גרעיני, שאומצה ב-7 ביולי 2017 על ידי 122 מדינות.^[33]

מרבית האנליסטים מסכימים כי האסטרטגיה הגרעינית של רוסיה תחת פוטין הביאה אותה בסופו של דבר להפרת אמנת פירוק הנשק הגרעיני לטווח בינוני משנת 1987.^[34] לדברי גורמים רוסיים, ההחלטה האמריקאית לפרוס את מערכת ההגנה מפני טילים באירופה הייתה הפרה של האמנה.^[35] הנשיא דונלד טראמפ הודיע ב-20 באוקטובר 2018 כי ארצות הברית לא תראה עצמה מחויבת להוראות האמנה ותעלה את המתיחות הגרעינית בין שתי המעצמות.^[36] החששות להחמרה בנושא הורגעו בינואר 2021 עם הודעתו של הנשיא ג'ו ביידן על כוונתו לחדש את הסכם START החדש בחמש שנים נוספות, עד 2026.

היו טענות כי רוסיה תרמה לתוכנית הגרעין הצפון קוריאנית, ומכרה לה ציוד לאחסון והובלה בטוחים של חומרים גרעיניים.^[37] אף על פי כן רשמית, רוסיה גינתה ניסויים גרעיניים שנערכו בצפון קוריאה מאז.^[38]

לטענת עריק סוכנות הביון הרוסית, הבכיר, סרגיי טרטיאקוב, איש עסקים אמר לו שהוא מחזיק את הפצצה הגרעינית שלו בדאצ'ה שלו מחוץ למוסקבה.^[39]

על פי החשד רוסיה עושה מאמצים לבנות את אחיזתה והשפעתה באפריקה על הכנסות של כמה מיליארדי לירות ממכירת טכנולוגיה גרעינית למדינות אפריקה המתפתחות.^[40]

עריק המודיעין הצבאי הרוסי סטניסלב לונב, תיאר את התוכניות הסובייטיות לכאורה לשימוש בנשק גרעיני טקטי לצורך חבלה נגד ארצות הברית במקרה של מלחמה. הוא תיאר מזוודות גרעיניות מתוצרת ברית המועצות המזוהים כ-RA-115 (או RA-115-01 לנשק טבולי) שמשקלם עד 27 ק"ג. פצצות ניידות אלה יכולות להחזיק מעמד שנים רבות אם הן מחוברות למקור חשמלי. "במקרה שיש אובדן חשמל, יש גיבוי לסוללה. אם הסוללה נגמרת, לנשק יש משדר ששולח הודעה מקודדת - או בלוויין או ישירות לעמדת המודיעין הצבאי בשגרירות רוסיה או בקונסוליה."^[41]

לונב חיפש באופן אישי מקומות מסתור למטמון נשק באזור עמק שננדואה .^[41] לדבריו, "קל להפליא להבריח נשק גרעיני לארצות הברית" מעבר לגבול מקסיקו או באמצעות טיל תחבורה קטן שיכול להחליק אם כי לא מזוהה כששוגר אותו ממטוס רוסי. נערכו חיפושים באזורים שזוהו על ידי לונב - שמודה שמעולם לא שתל אמצעי לחימה בארצות הברית, "אך גורמי אכיפת החוק מעולם לא מצאו מטמחי נשק כאלה, עם או בלי נשק גרעיני נייד" בארצות הברית. ^[42]

בראיון שנערך בשנת 2004 אמר אלוף-משנה של חיל הטילים האסטרטגיים ויקטור יסין כי פצצות גרעיניות קטנות בקנה מידה קטן הופעלו רק על ידי הצבא. כל המכשירים הללו אוחסנו במחסן נשק בתוך רוסיה, והשאירו אותו רק לניסוי במפעל שייצר אותם.^[43]

התוכנית הסובייטית של נשק ביולוגי פותחה בתחילה על ידי משרד ההגנה של ברית המועצות (בשנים 1945–1973).^[44]

ברית המועצות חתמה על אמנת הנשק הביולוגי ב-10 באפריל 1972 ואשררה את האמנה ב-26 במרץ 1975. עם זאת, היא הגדילה את תוכניותחה. לאחר 1975, תוכנית הנשק הביולוגי הופעלה בעיקר על ידי הסוכנות "אזרחית" לתכשירים ביולוגיים Biopreparat, אם כי היא כללה גם מתקנים רבים המופעלים על ידי משרד ההגנה הסובייטי, משרד החקלאות, משרד התעשייה הכימית, משרד הבריאות והאקדמיה הסובייטית למדעים.^[44]

לדברי קן אליבק, שהיה סגן-מנהל לתכשירים ביולוגיים BiopreparatBiopreparat, סוכנות נשק ביולוגי סובייטית ולאחר שערק לארצות הברית בשנת 1992, הנשק פותח במעבדות באזורים מבודדים של ברית המועצות לרבות מתקנים בפנזה, פוקרוב, מוסקבה, סטירז'י, ו-ולדימיר. כלי נשק אלה נבדקו בכמה מתקנים לרוב בים אראל. לדברי אליבק, אף על פי שהתוכנית ההתקפית הסובייטית הסתיימה רשמית בשנת 1992, רוסיה עשויה עדיין להיות מעורבת בפעילות האסורה על ידי אמנת הנשק הביולוגי.^[44]

בשנת 1993 התפרסם ברוסיה סיפור על דליפת האנתרקס של סברדלובסק. האירוע התרחש כאשר נבגי אנתרקס שוחררו בטעות ממתקן צבאי בעיר סברדלובסק (יקטרינבורג), 1,500 קילומטרים (930 מיל) ממזרח למוסקבה ב-2 באפריל 1979. לאחר פרוץ המחלה, 94 אנשים נדבקו, 64 מהם נפטרו בתוך שישה שבועות.^[44]

רוסיה חתמה על אמנת הנשק הכימי ב-13 בינואר 1993, ואשררה אותה ב-5 בנובמבר 1997. רוסיה הכריזה על ארסנל של 39,967 טונות של נשק כימי בשנת 1997 המורכב מ:

• גז חרדל לסוגיו (HL)
• חומרים עצביים: סארין, סומן, VX

לאישור קדמו שלוש שנים של חוסר מעש בהשמדת נשק כימי בגלל המשבר הפיננסי הרוסי באוגוסט 1998.

רוסיה עמדה בהתחייבויותיה כלפי האמנה על ידי השמדת אחוז אחד מהחומרים הכימיים שלה עד למועד האחרון של אמנת הנשק הכימי לשנת 2002, אך ביקשה סיוע טכני וכלכלי והארכות ב-2004 וב-2007 עקב האתגרים הסביבתיים של סילוק כימיקלים. הליך הארכה זה שפורט באמנה נוצל על ידי מדינות אחרות, כולל ארצות הברית. עם זאת, רוסיה לא עמדה במועד המוארך להשמדה מוחלטת (אפריל 2012)^[45] והרסה רק 57% ממאגריה. רוסיה השמידה גם את כל הכימיקלים המוצהרים שלה בקטגוריה 2 (10,616 MT) ובקטגוריה 3.^[3]

רוסיה אחסנה את הנשק הכימי שלה (או את הכימיקלים הנדרשים) עליהם הכריזה בשמונה מקומות: גורני (מחוז סרטוב; 2.9% מהמאגר) קמברקה (רפובליקת אודמורטיה; 15.9% מהמאגר ובמקומות נוספים כמו קורגן, מחוז קירוב, מחוז פנזה פוצ'פ שבמחוז בריאנסק ובקיזנר שברפובליקת אודמורטיה.^[2]

ב-27 בספטמבר 2017 הודיע הארגון למניעת הפצת נשק כימי (OPCW) כי רוסיה השמידה את כל מלאי הנשק הכימי שלה.^[46][47][48]

מגוון גזי נוביצ'וק פותחו ונוסו בשנות השבעים והשמונים, אך אתר ייצור הנשק של נוביצ'וק המיועד במפעל הכימי פבלודאר בקזחסטן הסובייטית עדיין היה בבנייה כאשר הוחלט להרוס את הנשק הכימי בשנת 1987 בשל החתימה על אמנת הנשק הכימי.^[49]

במרץ 2018 סוכן המודיעין הצבאי הרוסי לשעבר סרגיי סקריפל ובתו הורעלו בסולסברי, בריטניה על ידי חומר כימי שאושר מאוחר יותר כ"נוביצ'וק".^[50] האירוע עורר מחלוקת חדשה סביב הפוטנציאל לייצור ושימוש בנשק כימי של רוסיה, כאשר הממלכה המאוחדת האשימה את ממשלת רוסיה או סוכנים רוסים בתיאום התקיפה, טענה שרוסיה הכחישה שוב ושוב.^[51]

באוגוסט 2020, איש האופוזיציה הרוסי והפעיל נגד השחיתות אלכסיי נבלני הורעל בטומסק, רוסיה על ידי חומר כימי שזוהה מאוחר יותר כנוביצ'וק.^[52] חקירה משותפת של Bellingcat, CNN, Der Spiegel ו-The Insider עם תרומות של אל פאיס טענה למעורבות של שירות הביטחון הפדרלי הרוסי בהרעלת גז עצבים כמעט קטלני,^[53] עובדה שהוכחשה על ידי רוסיה.^[54]

לרוסיה יש מספר מפעלים להשמדת הנשק הכימי שלה: גורני בסראטוב, קמברקה באודמורטיה, במחוז פנזה, במחוז קירוב, בקורגן ובפוצ'פ שבמחוז בריאנסק, 70 ק"מ מהגבול עם אוקראינה, בנוי מכספים שהתקבלו מאיטליה בהתאם להסכם שנחתם בין שתי המדינות.^[55][56] המתקן לסילוק כימיקלים רוסיים האחרון בקיזנר, אודמורטיה, נפתח בדצמבר 2013.^[57]

• הרעלת אלכסיי נבלני
• תעשייה צבאית ברוסיה
• אבי כל הפצצות
• נשק גרעיני בארצות הברית

• ארכיון וידאו של ניסוי הגרעין של ברית המועצות(הקישור אינו פעיל) באתר sonicbomb.com
• חיסול נשק להשמדה המונית: התמודדות עם המלחמה הקרה ומורשות אחרות בזמן המלחמה במאה העשרים ואחת מאת מיכאיל ס. גורבצ'וב
• המדיניות הגרעינית של רוסיה בסביבת המאה ה-21 - ניתוח דמיטרי טרנין, 2005
• יוזמת איום גרעיני על רוסיה מאת National Journal
• הערכת מלאי גרעיני fas.org
• מחברת גרעין: כוחות הגרעין הרוסיים, 2006, עלון המדענים האטומיים, מרץ / אפריל 2006.
• מידע עדכני על מאגרי גרעין ברוסיה. atomfiles.org
• כלי נשק כימיים ברוסיה: היסטוריה, אקולוגיה, פוליטיקה מאת לב פיודורוב, מוסקבה, מרכז המדיניות האקולוגית של רוסיה, 27 ביולי 1994
• היסטוריה של תוכנית הגרעין הרוסית fas.org