מאז 1999 תקופת כהונתו היא ארבע שנים, עד אז הייתה שלוש שנים. ניתן לבחור אותו או אותה ללא הגבלת כהונות, אך לא יותר מפעמיים ברציפות.[1] במקרה של נבצרות הנשיא, יושב ראש הסאיימה מקבל את תפקיד הנשיא. לדוגמה, לאחר מותו של יאניס צ'קסטה בשנת 1927, יו"ר הסאיימה, פאולס קלניץ', שימש כנשיא בפועל עד שניתן היה לבחור נשיא חדש.
מתוקף תפקידו, הנשיא יכול לפזר את הסאיימה ולהכריז על בחירות מוקדמות. תפקידו של נשיא לטביה אינו טקסי לחלוטין, והוא חולק את הקבינט עם הממשלה וראש הממשלה. עם זאת, הוא אינו אחראי פוליטית למילוי תפקידו ועל כל פקודות הנשיאות שיוצאת יש להחתים מחדש את חבר הקבינט – בדרך כלל ראש הממשלה.
לנשיא קיימת הסמכות להציע את פיזור הסאימה, כאשר בעקבות ההצעה מתקיים משאל עם, ואם קיימת רוב המצביעים תומכים בהצעה הפרלמנט מתפזר ונערכות בחירות חדשות. אם ההצעה נדחת הנשיא מאבד את תפקידו. במאי 2011 הציע הנשיא ולאדיס זאטלרס את פיזור הסאימה, ובעקבות כך הפסיד בבחירות לנשיאות המתקיימות בסאימה. ההצעה עצמה קיבלה תמיכה של 94% מהמצביעים והסאימה פוזר.[2]
נושא המשרה האחד עשר והנוכחי, והשביעי מאז הכרזת העצמאות, הוא אדגארס רינקביצ'ס שנבחר ב-31 במאי 2023 והחל את כהונתו הראשונה בת ארבע השנים ב-8 ביולי 2023.[3]
.jpg)
