מקור הנקטרינה בסין, שם גודלה במשך 4,000 שנה ויותר ועדיין נפוצה כעץ בר. בימי קדם הועבר הפרי (האפרסק) לפרס, ומכאן שמו המדעי (persica). בימי אלכסנדר מוקדון הובא האפרסק מפרס ליוון ומשם פשט גידולו לארצות אגן הים התיכון. הספרדים העבירוהו ליבשת אמריקה והיום הוא נפוץ בכל רחבי העולם. הארצות העיקריות המגדלות את הפרי הן ארצות הברית, איטליה, יפן, צרפת, ספרד, ארגנטינה וסין.
מאפיינים
הנקטרינה שונה משאר האפרסקים בכך שאין פלומה על הפרי, הקליפה החלקה מקנה מראה מבריק כשל שזיף. היעדר הפלומה הופך את הפרי רגיש יותר לפגיעה. העדר הפלומה הוא תכונה גנטית רצסיבית: נקטרינה שהואבקה מאפרסק עשויה להניב אפרסקים (מזרעיה), ולהפך. הנקטרינה בדרך כלל קטנה ומתוקה יותר מאפרסק "רגיל" אך יש חפיפה בהתפלגות הגודל ומידת המתיקות.
הנקטרינה פורחת בעיקר באביב, על ידי האבקה עצמית. רוב הזנים הגיעו לישראל מדרום ארצות הברית ומועד הבשלתם חל מאפריל ועד אוקטובר. בעונת ההבשלה קוטפים את הפרי הבשל מדי כמה ימים כשצבע היסוד שלו הופך מירוק לצהבהב או לבנבן.
שלבי הבשלת פרי הנקטרינה, לאורך כ-7 חודשים וחצי: 1. ניצן 2. תחילת הופעת עלים ופרחים 3. הפרחים כבר מפותחים לחלוטין, ותהליך ההאבקה על ידי הרוח או חרקים החל. 4. לאחר שתהליך ההאבקה הושלם בהצלחה, הפרחים מתו, והעלים צמחו על מנת להתחיל את תהליך הפוטוסינתזה כדי לספק לצמח מזון. 5. הפרי החל לפרוח ולהתפתח אך עדיין אינו אכיל. 6. הפרי בשל.
הנקטרינה היא גלגול של אפרסק ולא הכלאה של אפרסק ושזיף, כפי שנהוג לחשוב (מחשבה זו הקנתה לנקטרינה את השם העממי "אפרשזיף", הלחם בסיסים של "אפרסק" ו"שזיף"). דרווין מציין הופעת נקטרינות על ענפי אפרסקים ולהפך כהוכחה לקרבה הרבה ביניהם (ראיה לכך שאין מדובר במינים שונים או במין בהתהוות).[1][דרוש מקור][מפני ש...]
יש בידינו עדויות על גלעיני אפרסק שהצמיחו עצי נקטרינות וגלעיני נקטרינות שהצמיחו עצי אפרסק, של אותם עצים מניבים אפרסקים ונקטרינות, של עצי אפרסק שהניבו פירות נקטרינה (שהצמיחו נקטרינות מזרעיהן) ולבסוף של עץ נקטרינות שהניב פרי כלאיים ואחר כך אפרסקים אמיתיים. כיוון שהאפרסק קיים לפני הנקטרינה ניתן היה לצפות שנקטרינות יוכלו להניב אפרסקים לעתים קרובות יותר משאפרסקים יניבו נקטרינות – אך זה בפירוש לא המקרה.
— The Variation of Animals and Plants under Domestication
