הסרט נפתח ב-1995, בברלין. מיכאל ברג, עורך דין במקצועו, נזכר בפרשייה רומנטית שחווה בהיותו נער. ביום חורף גשום בשנת 1958 כשמיכאל היה בן 15, בעודו נוסע בחשמלית בעיר מגוריו נוישטאט, חש ברע, ירד לשוטט ברחוב, והקיא בפתח בית מגורים.חנה שמיץ, כרטיסנית בחשמלית ודיירת בבניין, מושיטה לו עזרה, ומלווה אותו לביתו. בדיקה רפואית מגלה שמיכאל חולה בשנית וכי עליו להחלים בביתו במשך חודשים אחדים. לאחר מכן מגיע מיכאל עם פרחים לדירתה של חנה בת ה-36 כדי להודות לה, היא מפתה אותו לקיים עימה יחסי מין, ומתפתח ביניהם רומן. באחת מפגישותיהם מבקשת חנה ממיכאל שיקרא לה מספרי הלימוד שלו, ובהדרגה הופכת קריאת ספרות לחלק משמעותי במפגשיהם. עם זאת מתאפיינים קשריהם הסודיים בריחוק מסוים, חנה אינה משתפת את מיכאל ברגשותיה או בפרטים אישיים אודותיה, ויחסה אליו כעסני ומנוכר לעיתים. יחסיהם פוגעים בקשריו עם בני גילו, עם חברה ללימודים המעונינת בקרבתו, ואף עם בני משפחתו.
לאחר תקופה מסוימת, מוצע לחנה קידום לעבודה משרדית בחברת החשמליות, שבעקבותיו היא עוזבת במפתיע את דירתה מבלי להודיע למיכאל לאן עברה. ב-1966, בעת לימודיו באוניברסיטת היידלברג, הוא מגלה בעת צפייה במשפטם של פושעי מלחמה, שחנה שירתה בעבר כשומרת אס-אס במחנה ההשמדהאושוויץ. שבו הואשמו היא ואחרות. פרטים על עברה נחשפים, לרבות זימון אסירות לחדרה, שם התבקשו להקריא לה סיפורים, טרם נשלחו למותן בהליך סלקציה. במהלך המשפט מתחמקת חנה מהשוואת כתב ידה למסמך מפליל על כליאתן ושריפתן של אסירות בכנסייה שהוצתה. מתוך כך מבין מיכאל שחנה היא למעשה אנאלפביתית המיטיבה להסתיר את מגבלתה, לרבות על ידי קבלת אחריות במודע על רצח שגם שומרות אחרות ביצעו, שכתוצאה ממנו נפסק לה מאסר עולם, ושאר השומרות מזוכות ממנו.
לאחר המשפט מחדש מיכאל את הקשר עם חנה. הוא שולח לה, לכלא קלטות סיפורים בקולו, שבאמצעותן היא לומדת לראשונה בחייה לקרוא ולכתוב. למרות שחנה כותבת לו, מיכאל נמנע מלהשיב למכתביה והקשר ביניהם מוגבל למשלוח הקלטות. במשך שנות ריצוי עונשה של חנה, מיכאל מנסה להקים משפחה. הוא נישא נולדת לו בת, אך בהמשך היחסים נגמרים בגירושין. בחלוף כ-20 שנה, זמן קצר לפני שחרורה של חנה, מתבקש מיכאל על ידי רשויות בית הכלא, לסייע בשיקומה, הוא שוכר לה דירה ודואג לה לתעסוקה. אך יום לפני שחרורה מתאבדת חנה בתלייה. למיכאל לא נותר אלא לממש את צוואתה, מתן כספה לניצולת שואה, כעת תושבת ניו-יורק, שליוותה כילדה את אמה להעיד במשפט נגד חנה.
בסוף הסרט מיכאל לוקח את בתו אל קברה של חנה, שם הוא מספר לה את כל הסיפור.
חברת "מירמקס" רכשה את הזכויות לרומן הגרמני "נער קריאה" כבר בשנת 1998, אולם צילומי הסרט החלו בגרמניה רק בספטמבר 2007. במקור לוהקה קייט וינסלט לגלם את דמותה של חנה, אבל בעיות בלוחות זמנים גרמו לה לוותר על התפקיד, וניקול קידמן לוהקה כמחליפתה. בינואר 2008 הודיעה קידמן על עזיבתה את הפרויקט, וציינה את הריונה כסיבה העיקרית לכך. בשלב זה לא צולמו עדיין סצנות בהשתתפותה, והמפיקים הצליחו לגייס מחדש את וינסלט לתפקיד הראשי, מבלי לפגוע בלוחות הזמנים של ההפקה.
הצילומים נערכו בערים ברלין, גרליץ וקלן, והסתיימו ביולי 2008. מפיקי הסרט קיבלו מימון של כ-700,000 דולר ממועצת הקולנוע הפדרלית של גרמניה, ובסך הכול נהנתה הפקת הסרט ממימון של 4.1 מיליון דולר מגורמים אזוריים ופדרליים שונים בגרמניה.
שלינק, מחבר הרומן המקורי, עמד על כך ששפת הסרט תהיה אנגלית ולא גרמנית. תסריטאי הסרט, דייוויד הר, דחה את הרעיון שהסרט ילווה בקריינות, שתיתן ביטוי למונולוגים הפנימיים המופיעים ברומן. הר גם שינה את סופו של הסרט, כך שיסתיים בכך שמיכאל מתחיל לספר את הסיפור של חנה ושלו לבתו.
דויד קרוס, שמגלם את מיכאל הצעיר, למד אנגלית במיוחד לצורך צילומי הסרט. סצנות הסקס בינו לבין וינסלט היו הסצנות האחרונות שצולמו, לאחר שמלאו לקרוס 18 שנים.
