לאחר תום המלחמה החל לעסוק במסחר בחומרי גלם, בוטנים, עורות נחשים ותנינים וזכה להצלחה מסחרית. הוא נישא לרנה לבית תמן, בת למשפחה יהודית-אנגלית עשירה[1]. בשנת 1956, שנת גירוש יהודי מצרים, השניים היגרו לז'נבה שבשווייץ. גאון הקים שם את חברת "נגה" שעסקה בנדל"ן בשווייץ. במקביל התמחה בסחר בחומרי הדברה ודגנים. חברת נגה (צר') שבבעלותו שיתפה פעולה עם חברת המלונות הבינלאומית הילטון. המלון הראשון שהקים היה "נגה הילטון" בז'נבה, אשר תוכנן על ידי האדריכלים הישראלים יעקב רכטר ומיכה פרי. מאוחר יותר הקים מלון בעל אותו השם בקאן שבצרפת ומלון נוסף באבוג'ה שבניגריה.
באמצע שנות השמונים הוערך הונו האישי של גאון בכ-5 מיליארד דולרים. באותה עת הניבו עסקיו מחזור שנתי של יותר מ-15 מיליארד פרנק שווייצרי.
מ-1991 סיפקה "נגה" הלוואות לרכישת מזון וסחורות אחרות לממשלת רוסיה, שהתחייבה להחזיר את החוב בנפט, אך לא שילמה את חובה. ב-1993 הוכרז על סכסוך עסקי,[2] שכמעט הובילה לפשיטת רגל של חברת "נגה".[3] בוררות בבית משפט שוודי קבעה פעמיים כי רוסיה לא כיבדה את ההסכמים. היא חויבה לשלם לגאון 100 מיליון דולר. מוסקבה סירבה ובתגובה גאון הצליח להקפיא יותר מ-30 חשבונות רוסיים בלוקסמבורג ובשווייץ. הבנק המרכזי של רוסיה היה כה מזועזע עד שהעביר בחשאי חלק גדול מהעתודות שלו לאיי התעלה הבריטיים. סרגיי אלכסשנקו (אנ'), אז סגן ראש הבנק המרכזי, טען שהם נבהלו עד כדי כך שהביטחון הכלכלי הלאומי של רוסיה היה על הכף.
עם השנים החוב תפח, בשנת 2001 עמד על כ-600 מיליון דולר[4] ובשנת 2005 בכ-900 מיליון דולר[5]. בתקשורת העולמית פורסמו צעדיו הראוותניים של גאון במספר עיקולים נגד ממשלת רוסיה. ביולי 2000 ניסה גאון לעקל את המטוס הנשיאותי של רוסיה בעת ביקור פוטין בצרפת[6]. גאון עיקל את הספינת הצי הרוסי סדוב (אנ') ועליה 11 צוערים, מה שהביא למשבר דיפלומטי ביחסי צרפת-רוסיה[7]. הוא הביא להקפאת חשבונות הבנק של שגרירות רוסיה בצרפת. בבלגיה בוטלה תערוכה של 1,600 תכשיטים ואוצרות רוסיים, מחשש שגאון יחלט אותם. בשיא, "נגה" ניסתה ליירט תשלומים של ארצות הברית לרוסיה בעסקת אורניום גדולה מראשי נפץ סובייטיים מפורקים. העסקה התעכבה והמשבר נפתר רק לאחר התערבות נשיא ארצות הבריתביל קלינטון אשר הוציא צו מנהלי (אנ'). גאון גרם לחשש רב בקרב הממשל הרוסי, וכונה "טרוריסט פיננסי" על ידי סגן שר האוצר הרוסי וכונה "האויב הגדול ביותר של פוטין" על ידי הגרדיאן הבריטי.
בשנת 1973 התחייב גאון לתרום חצי מיליון דולרים לישיבת "תורה והוראה", בתנאי שמשרד האוצר יעביר למוסד סכום זהה.[8]
גאון ורעייתו תרמו סכום כסף נכבד להקמת אצטדיון הכדורגל "אצטדיון גאון" ביפו.
האצטדיון הכיל כ-4,000 מקומות ישיבה, הוקם בשנת 1977 ושימש כמגרשה הביתי של מכבי יפו, ששיחקה בליגה הבכירה. ביוני 1981 גאון נפגש בפריז עם אהרן אוזן והבטיח לסייע במימון מפלגה ספרדית, ובעקבות כך הוקמה תנועת תמ"י לקראת הבחירות לכנסת בשנת 1981. באפריל 1986 נחנך בדימונה היכל ספורט בן 600 מקומות ישיבה בתרומתו של גאון.[9]
בעת ביקורו בישראל ב-1987 ביקר בצפת ותרם 100,000 דולרים להקמת מועדון לגיל הזהב. הקים את קרן רנה וניסים גאון לחקר מורשת יהודי צפון אפריקה והפצתה[10], את קרן ניסים גאון למלגות[10] והקדש על שם רנה וניסים גאון[10].
לגאון היו יחסים חמים עם ראש ממשלת ישראלמנחם בגין. בדצמבר 1977 היה גאון אורחו האישי של מנחם בגין בביקורו באסמאעיליה, שבמהלכו נפגש עם אנואר סאדאת.
בשנת 1978 אירח בביתו את בגין, כאשר זה הגיע לגייס כספים בז'נבה עבור פרויקט שיקום שכונות. בגין הצליח לגייס בביקור זה למעלה מ-8 מיליון דולרים.[11] לפני הבחירות למשרת נשיא המדינה באפריל 1978 נפוצו שמועות שמנחם בגין שקל להעמיד אותו כמועמד לתפקיד.[12]
פעילות עסקית
בשנת 1991 הקים גאון את חברת "אפרופים שיכון ויזום", שעסקה בבניית בתי מגורים.
מנהלי החברה היו יואל הרצוג (חתנו), דוד גאון (בנו), אהרן אוזן, נציגו של גאון בארץ, ואלי גבאי.
החברה הוקמה לצורך בניית כ-3000 יחידות דיור בנגב, מיזם שיזם אריאל שרון, שר הבינוי והשיכון בתקופת העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים.
בעקבות איחור בבניית הדירות, ניכתה המדינה 6% מהתשלומים שלה לחברת אפרופים. בתגובה פנתה אפרופים לבית המשפט בתביעה לקבל תשלום מלא. תביעתה של אפרופים התקבלה בבית המשפט המחוזי, והמדינה ערערה לבית המשפט העליון. שם קיבלו השופטים אהרון ברק ודב לוין את ערעורה של המדינה בפסק דין אפרופים, שהפך להלכה המצוטטת ביותר בתחום דיני החוזים בישראל.
גאון היה ערב להתחייבויותיהם של דוד גאון ויואל הרצוג, ששימשו כדירקטורים בבנק צפון אמריקה שנוסד ב-1977 ופורק ב-1987 בעקבות מעשי מירמה בהיקפים גדולים של כמה דירקטורים אחרים.
בשנת 1993 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים שהדירקטורים התרשלו בתפקידם ועליהם לשאת באחריות לקריסת הבנק.
גאון והרצוג נדרשו בפסק הדין לשלם סכום השווה לכ-160 מיליון דולר למדינה בכינוס נכסים.
משפחתו
גאון נשא את רנה לבית תמן (1925–2013), אחותו של ליאון תמן, בעל הון יהודי-אנגלי. לזוג שתי בנות ובן. בנו, דוד גאון, הוא איש עסקים. הבת מרגרט נשואה ליואל הרצוג, איש עסקים, בנו של הנשיא לשעבר חיים הרצוג ורעייתו אורה ואח של הנשיא יצחק הרצוג.
.jpg)
