מפת ממלכת ירדן עם שטחי הגדה המערבית שסופחו לה ב-1950.
ניתוק הזיקה (בערבית: قرار فك الارتباط; תעתיק מדויק: קַרַאר פַכּ אלאִרְתִבַּאט) הוא מהלך שבו ויתרה ירדן על התביעה לריבונות על יהודה ושומרון וביטלה את אזרחותם הירדנית של הערבים תושבי השטחים הללו, בהחלטה עליה הכריז חוסיין, מלך ירדן, ב-31 ביולי 1988. שטחי הגדה המערבית, אשר נכבשו על ידי ירדן במלחמת העצמאות, סופחו לממלכה ההאשמית ב-24 באפריל 1950.
במהלך האינתיפאדה הראשונה, שפרצה ב-1987, נוכח המלך חוסיין כי אין בידו כמעט השפעה על ההתפתחויות הפוליטיות הפלסטיניות, וזאת לאחר הפלת הסכם לונדון (1987), שנועד לתת את האפשרות של "האופציה הירדנית" כתחליף לאש"ף, לכינון שליטה על הערים הערביות ביהודה ושומרון. חוסיין העריך כי המהומות עלולות לחלחל אל האוכלוסייה הפלסטינית שבממלכת ירדן.[1] אי לכך, נקט במספר צעדים:
ב-28 ביולי 1988 הודיע על הפסקתה של תוכנית פיתוח לגדה המערבית בהיקף של 1.3 מיליארד דולר; זאת, מתוך רצון לאפשר לאש"ף לקחת יותר אחריות על שטחים אלה.
ב-30 ביולי פיזר המלך את הפרלמנט, על מנת להפסיק את ייצוגם של תושבי הגדה המערבית בו. מספר הנציגים מן הגדה המערבית בפרלמנט היה 30, כמחצית ממספר המושבים בפרלמנט.
ב-31 ביולי הודיע המלך על ניתוק כל הקשרים החוקיים והמִנהליים עם הגדה המערבית, למעט החסות על המקומות הקדושים למוסלמים בירושלים. בנאומו לאומה באותו יום, נימק המלך את המהלך בסיועו להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
נקבע כי החל מ-1 באוגוסט, יהיה תוקף הדרכונים הירדניים לתושבי הגדה המערבית לשנתיים בלבד וכל מי שהיה תושב הגדה לפני 31 ביולי, ייחשב כאזרח פלסטיני ולא ירדני.[1] ביטול אזרחותם הירדנית של מרבית תושבי יהודה ושומרון הערבים באופן חד-צדדי היה מהלך לא תקף מבחינת החוק הבין-לאומי, לגבי מי שאין לו אזרחות שנייה.
ב-4 באוגוסט החליטה ממשלת ירדן על סיום שירותם של פקידי המגזר הציבורי בגדה המערבית.[1]
בנאומו ב-31 ביולי, אמר המלך חוסיין: "משמעות כינון המדינה הפלסטינית העצמאית היא ניתוק הגדה המערבית מממלכת ירדן ההאשמית... אנו מכבדים את רצון אש"ף, הנציג החוקי היחיד של העם הפלסטיני, להינתק מאיתנו כמדינה פלסטינית עצמאית ואנו אומרים זאת מתוך מודעות מלאה... צעדינו הקשורים לגדה המערבית נוגעים אך ורק לאדמה הפלסטינית הכבושה ולבני עמה, ולא לאזרחים הירדנים ממוצא פלסטיני בממלכת ירדן ההאשמית. מובן שיש להם, לכולם, מלוא הזכויות האזרחיות, וחלות עליהם כל החובות ככל אזרח אחר... ירדן אינה פלסטין".[1]
בהתאם למדיניותו החדשה, הצהיר המלך ב-7 באוגוסט כי "לירדן אין ריבונות על הגדה המערבית ורצועת עזה הכבושות, אשר שייכות לעם הפלסטיני".[1]
^ 12345משה שמש, אש"ף: 1993-1964 – ממאבק מזוין לחיסול מדינת ישראל, להסכם שלום איתה, בתוך: התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה? (עורכים: משה מעוז וב"ז קדר), משרד הביטחון, 1996, עמ' 314.
