התחנך בתלמוד תורה "יבנה" בעיר, ולאחר מכן בישיבת "כנסת חזקיהו" בכפר חסידים, שם התקרב למשגיח רבי אליהו לופיאן, ולראש הישיבה רבי אליהו מישקובסקי. כעבור תקופה עבר ללמוד בישיבת פוניבז', בלכתו למבחן בישיבת פוניבז' צייד אותו המשגיח רבי אליהו לופיאן במכתב המלצה לראשי הישיבה פוניבז', בו העיד עליו כי עתידו לגדולות[דרוש מקור].
בשנת ה'תשכ"ט מונה לר"מ בישיבה. מאוחר יותר נחשב אחד מראשי הישיבה, אם כי לא נתמנה לראש ישיבה מן המניין. הוא החל למסור שיעורים במתכונת דו-חודשית לבני הוועד השלישי, ומעין שיעורים כלליים מעת לעת ב"היכל הכולל" - בית המדרש המשני של הישיבה. נהג לשבת בירכתי בית המדרש שם נקהלו סביבו תכופות תלמידים שנמשכו לדמותו הייחודית.
במשך שנתיים שימש כר"מ בישיבה בצפת, שם שהה במשך השבוע כשהוא חוזר לביתו בירושלים לשבתות, וכן מסר במשך תקופה שיעורים בישיבת אור החיים לבעלי תשובה[2].
העמיק בשיטת רבותיו מבית בריסק, בלט בליבון נקודות יסוד בסוגיה דרך דקדוק בעומק הפשט. נודע בכושר דיבור מתומצת ושנון, מה שהפך אמרות רבות בשמו למדוברות בקרב ציבור תלמידיו, בעיקר בענייני פרשות ומועדים בהם הרבה לעסוק[3].
כשנה לפני פטירתו הוציאו תלמידיו לאור קונטרס משיעוריו, בקונטרס משולבים חידושים על הש"ס, על התורה ונושאים במועדי השנה. בהמשך שולב תוכנם בספר "ברכת נחמן" שנדפס מאוחר יותר, וצורפה לו הקדמה שכתב הרב טוקר בחייו.
