נחל מעפילים, לשעבר נַחַל נָחָשׁ[1] (בערבית: ואדי אבו אלחיה) הוא נחל אכזב הזורם במורדות המזרחיים של הרהכרמל בחלק הכרמל הגבוה ועובר ב"פארק אשדות יגור" שהוא חלק מפארק הכרמל. הנחל זורם צפונית-מערבית לנחל יגור לכוון עמק זבולון. בדרכו עובר הנחל בקיבוץ יגור. בדומה ליתר נחלי הכרמל הזורמים מזרחה לקו פרשת המים של ההר, הנחל קצר בעל גדות תלולות ובעל אופי קניוני. בנחל עובר שביל ישראל בעת חצותו את הכרמל.
מקורו של הנחל בשני יובלים רדודים העוברים בזרימתם דרגשי סלע ומדרגות היוצרים מפלונים. לאחר התחברותם מעמיק ערוץ הנחל והופך קניוני תוך התחתרות בשכבת סלע דולומיט קשה הנקרא "דולומיט יגור". בחלק הקניוני גובה המפלים מגיע עד שמונה מטרים.
על הצלע הדרום מזרחית של הנחל עובר שביל מתפתל הבנוי בחלקו, שנפרץ על ידי הבריטים כחלק מפעולתם לטיפוח שמורות טבע. הם פרצו שבילים ועסקו בייעור. שביל זה נקרא בעבר השביל המנדטורי. הוא שימש את לוחמי הפלמ"ח בעת פריצת מחנה עתלית כחלק ממסלול המילוט של המעפילים לקיבוץ יגור. לציון האירוע החליטה ועדת השמות הממשלתית לשנות את שמו של הנחל ל"נחל מעפילים". המעפילים הסתתרו בקיבוץ, ואילו הקיבוצניקים מצידם החביאו את תעודות הזהות שלהם. ההנחיה הייתה גם לתושבי הקיבוץ וגם למעפילים שאם הבריטים יבקשו מהם להזדהות הם יענו שהם " יהודים מארץ ישראל". לזכר מאורע זה רשם יורם טהרלב בן קיבוץ יגור את השיר צל ומי באר.[2]
מצוקי הנחל
בצלע הצפונית מערבית מתנשאים מצוקים הנקראים "מצוקי הכתר", מצוקים אלה עשויים דולומיט קשה. השם ניתן למצוקים על ידי חברי קיבוץ יגור. המצוקים מתחלקים ל"מצוק הכתר העליון" גובה המצוק כשלושה מטרים. במצוק יש שתי מערות. המערה הגדולה היא בעלת רחבה לפניה ויש לה פתח נסתר הפונה לכוון מערב. במערה שלושה חללים אליפטיים. החלל המרכזי אורכו 9.5 מטרים ורוחבו חמישה מטרים. ברחבה שלפני המערה נמצאים שני כוכים בעומק שני מטרים. באזור המערה נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית והתקופה הרומית. ממערב למערה זו מצויה מערה נוספת קטנה יותר.
צפון-מזרחית לשם נמצא "מצוק הכתר התחתון". מצוק זה מחולק לשלושה מפלסים. גובה כל מפלס בין 20–25 מטר. במפלס האמצעי מצויות ארבע מערות. באחת המערות שוכנים עטלפי פירות ועטלפי חרקים.
מעל הנחל בשלוחה הדרומית ליד השביל המנדטורי נמצא בולען המכונה הוטת ג'ין. זו מערה אנכית צרה ועמוקה, שעולה ממנה אוויר חם.
חורבת נחל מעפילים
במורד הנחל על הגדה הצפונית מעל מחצבה קטנה נטושה, נמצאים שרידי שלושה מבנים הבנויים אבני גוויל. באתר נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית. באחד החדרים נמצאו שרידי כלים מהמאה ה-17. ההשערה היא שבמקום זה התגוררה בעבר משפחת ווהאב הדרוזית שמתגוררת כיום בעספיא. באזור הנחל נמצאו טרסות נטועות עצי זית. מקום זה מוזכר כמגורי המשפחה בספרו של הגרף פון-מולינן שביקר בכרמל בסוף המאה ה-19.[3]